חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הזכות לפי ביטוח כפל גוברת על זכות התחלוף

זכות ההשתתפות מכח ביטוח כפל גוברת על זכות התחלוף ללא קשר לשאלת האחריות ו/או הרשלנות

 

 

ע"א 002014/08

 

הראל חברה לביטוח בע"מ (מקודם סהר) נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

בית משפט: המחוזי בתל-אביב-יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 02/11/2009

 

 על ידי כב' השופטת: רות לבהר שרון

 

עניינו של פסק הדין:  האם קיים ביטוח כפל, לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח במקרה שבו מבנה המשמש לעסק מבוטח על ידי השוכר (לפי פוליסה לביטוח בית עסק) וגם על ידי המשכיר (לפי פוליסה לביטוח דירה) כאשר מקרה הביטוח אירע בשל רשלנותו של השוכר?

 

רקע: מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר קבע את קיומו של ביטוח כפל בין פוליסות המשכיר והשוכר.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהסתמך על קביעתו של בית משפט השלום, כי הפוליסה של המשכיר חלה על בית עסק, וכי משמעות הדבר היא כי המבנה בוטח הן אצל מנורה והן אצל הראל, לאחר שהשתכנע כי במקרה זה היה בפועל ביטוח כפל.

 

בנוסף לכך מתייחס פסק הדין לגבי ה"יריבות" שבין ביטוח הכפל לבין זכות התחלוף של המבטח: "כאשר שני מבוטחים שונים ביטחו נכס אחד בגין אותם הסיכונים, וקיים ביטוח כפל, ואחד המבוטחים אחראי לנזק - איזו זכות גוברת - זכות ההשתתפות מכוח ביטוח כפל לפי סעיף 59 לחוק, או זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק?"

 

בית המשפט קבע, כי "בהתקיים מצב של ביטוח כפל קיימת זכות השתתפות, ללא קשר לשאלת האחריות ו/או הרשלנות של מי מהמבוטחים, וזכות זו גוברת על זכות התחלוף מכוח סעיף 62 לחוק."

 

אין בעובדה כי קיומו של ביטוח כפל משנה את תוצאת החלוקה הנזיקית, כדי להוביל למסקנה כי אין ללכת בדרך החלוקה כפי שמורות ההוראות בעניין ביטוח כפל. החלת סעיף 62 לחוק במקרה זה תשים לריק את הוראות כפל הביטוח במקרים רבים, ותוביל למצב אבסורדי גם הוא, לפיו חברות הביטוח (המבטחות ניזוקים) גובות פרמיות מבלי לשאת בפועל בסיכון (מקום בו גם המזיק מבוטח), ותגרומנה לקיומם של דיונים מיותרים בנושא אחריות מי מהצדדים, כאשר המבוטח ביטח עצמו מלכתחילה, בין היתר כדי למנוע הצורך להידרש לערכאות ולמנוע את הצורך לשאת בנזק. זאת ועוד, יש לזכור כי גם חברת הביטוח של הניזוק גובה פרמיה, ויש בה כדי לאיין את טענת "יצא חוטא נשכר", שכן למטרה זו - קרות הנזק - נגבית הפרמיה. "

 

אזכור וציטוט פסיקה:

רע"א 3948/97 מגדל, חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, שהדיון בו אוחד ביחד עם רע"א 5449/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' סיגנא, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה

 

"שם תבעו חברות ביטוח שביטחו את בעל הנכס השתתפות מאת חברות הביטוח שביטחו את המחזיקים בנכס, כאשר דובר על ביטוח מבנה לאותם הסיכונים.

בית המשפט העליון קבע כי זכות ההשתתפות שבסעיף 59 לחוק קמה גם מקום שבו מדובר בפוליסות ביטוח רכוש אחדות, כאשר אין זהות בין המבוטחים או בין המוטבים על פי הפוליסות, ובתנאי שקיימת זהות באינטרס המבוטח. כלומר, הוראת סעיף 59 לחוק בעניין ביטוח כפל חלה גם כאשר נרכשו פוליסות שונות על ידי מבוטחים שונים, ובלבד שבוטח "סיכון אחד". דהיינו, המבחן הוא מבחן הסיכון - האם שני מבוטחים ביטחו את אותו הסיכון. "

 

פסק הדין כולל סקירת גישות שונות של הפסיקה בסוגיית יחס שבין זכות ההשתתפות לבין זכות התחלוף שלא הוכרעה בפסיקה ע"י ביהמ"ש העליון:

ת"א (ת"א) 23922/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך אוטו גלס - הזכות להשתתפות לפי ביטוח כפל, המהווה מקרה פרטי של דיני ההשתתפות, תחול רק כאשר קיים מעמד ערכי שווה בין הצדדים, כלומר אף אחד מהמבוטחים אינו נושא באחריות כלפי המבוטח השני. 

ת"א (ת"א) 20302/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ -  שאלת האשם רלוונטית לעניין זכות ההשתתפות לפי ביטוח הכפל , כמו במקרה הנדון על מנת למנוע מצב שבו המבטח של המזיק יהיה זכאי להשתתפות מהמבטח של הניזוק, דבר שיביא לתוצאה אבסורדית ביחסי מזיק וניזוק לפיה "יצא חוטא נשכר".

 

בר"ע 2466/04 הלפנד ארז נ' רהיטי רגבה (1974) בע"מ – ביטוח כפל חל גם כאשר התובע, ששלח הודעת צד ג', הוא המזיק, וכלשונה: "... עצם העובדה שמגיש ההודעה הינו המזיק אינה מונעת טענה של כפל ביטוח".

 

בר"ע (ת"א) 1366/07 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ - הרציונאליים העומדים בבסיס סעיף ביטוח כפל (סעיף 59) בחוק חוזה הביטוח, מתקיימים במנותק לשאלת האשם של מי מהמבוטחים, ולפיכך קבע כי הוראות סעיף 59 לחוק חלות במצב בו קיימות שתי פוליסות רכוש המבטחות את אותו נכס, במנותק מהשאלה מי מהמבוטחים אחראי לקרות הנזק.

 

ת"א (ת"א) 179050/02 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נחמיה – נקבע, כי קיימת זכות השתתפות מכוח ביטוח כפל גם במקרה שבו האש פרצה בשל רשלנות השוכרים.

 

 

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד