חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

זכותה של מבטחת לבטל פוליסה בתום לב

חברת הביטוח לא נצרכה להנמקה לביטול הביטוח וכאילו בהעדרה, מדובר בחוסר תום לב

עא (ת"א) 5962-02-10‏ ‏ בן צדוק נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 20/7/2011

 

על ידי כב' השופט: שנלר, אב"ד

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של המבוטחת על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעתה כנגד חברות הביטוח לתשלום תגמולי ביטוח בסך 2 מיליון ₪ בגין שני אירועים בהם הועלתה דירתה באש?

 

רקע: הסיבה לדחיית התביעה היא שהפוליסה בוטלה עוד לפני שהתרחשו השריפות בדירה.

 

בית המשפט דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"עוד מצא בית המשפט כי המבטחת לא נצרכה להנמקה וכאילו בהעדרה, מדובר על חוסר תום לב.

בהתייחס למועד הביטול, קבע בית משפט קמא, שאכן הביטול אמור להיכנס לתוקף במועד מאוחר יותר מאשר ציינה המבטחת במכתבה, אולם מועד זה חלף עבר לו.

בית המשפט הדגיש כי מטעם הסוכנות ביררו עם המערערת אם ביטחה את דירתה אצל מבטח אחר, תוך שבית המשפט מציין כי המערערת לא פנתה ולא הלינה בפני המבטחת על הביטול, למרות שמדובר במבוטחת מנוסה, בעלת רכוש רב ומודעת היטב לנושא הביטוחי.

עוד ציין בית המשפט, כי אכן על פי תנאי הפוליסה קיבלה המערערת החזר כספי של דמי הביטוח בגין הביטול, בהמחאה שפדתה וכשהוא מקבל את גרסת הסוכן, לפיה הוסבר למערערת כי מדובר בהחזרי פרמיה, תוך הסברים מפורשים.

לבסוף, ציין בית המשפט כי בכל מקרה לא פעלה המערערת להקטנת הנזק, ולמעשה התרשלה בכך שלא מיהרה לעשות ביטוח בחברה אחרת, התנהגות העולה כדי הסתכנות מרצון, כך גם לא הודיעה למבטחת, אם כשיטתה הפוליסה תקפה, על החמרת הסיכון."

לאחר שבחנו את מכלול הנטען על ידי הצדדים, נראה לנו כי ניתן להסתפק במקרה דנן בהוראות תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאחר ששוכנענו כי חרף כל הנטען על ידי המערערת, אין לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, וכי למעשה הממצאים שנקבעו תומכים במסקנתו המשפטית של בית משפט קמא, וכי לא ראינו טעות שבחוק בפסק דינו של בית משפט קמא.

כפי שציינו בפתח הדברים, בית המשפט התייחס לכל הטענות שנטענו בפניו, תוך ניתוח פרטני, לרבות של העדויות השונות, ואין צורך לחזור ולציין כי מעת שמדובר בקביעות עובדתיות, חלקן גם מבוססות על התרשמות, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם [ראו ע"א 8517/06 מדינת ישראל נ' שכטמן ושות' חברה לבנין בע"מ (לא פורסם מיום 1.6.11)].

 

למעלה מהנצרך, ורק על מנת להפיס את דעתו של ב"כ המערערת, נציין כי גם אם היינו מוצאים שלכאורה לא היה מקום לקביעה שביטול הפוליסה היה כדין – וכאמור אין אנו קובעים זאת, גם אז התוצאה לא הייתה משתנה.

 

בנסיבות של המקרה דנן, ובמיוחד שמדובר בעורכת דין, אשר כקביעת בית משפט קמא, מודעת היא לנושאים הביטוחיים לפני ולפנים, אם אכן סברה המערערת כי הביטול אינו כדין מסיבה זו או אחרת, לא היה מקום כי תחריש ולא תפנה למבטחת ובכתב, תוך ציון כי מבחינתה הפוליסה תקפה על כל המשתמע מכך.

 

אולם, גם המערערת לא טענה כאילו פנתה למבטחת, אלא טענה כי פנתה לנציגת הסוכנות בלבד. אולם, כפי שקבע בית משפט קמא, דווקא האחרונה הדגישה בפניה כי עליה לערוך ביטוח במקום אחר, דהיינו, הביטול בעינו.

 

אם לא די באמור, ודומה כי בגדר "מכה בפטיש", לאור קביעת בית משפט קמא שהמערערת ידעה גם ידעה כי השיק שקיבלה הינו בגין החזר פרמיה יחסי, שוב מעת שהמערערת פדתה את ההמחאה, השלימה עם הביטול ואין מקום כי לאחר מכן תבוא בטרוניה למבטחת.

 

כמובן, שבנוסף לכל האמור, אין להתעלם מאשר ציין בית משפט קמא בדבר התנהלותה של המערערת, מעת קבלת ההודעה על ביטול הפוליסה ועד קרות מקרה הביטוח, ובהתייחס לאותם מחדלים אותם ציין בית משפט קמא

 

עבור לתוכן העמוד