חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מועד תחילת התיישנות בביטוח תאונות

חרף התפיסה לפיה יש לאפשר לאדם ששילם פרמיה לקבל תגמולי ביטוח, אין מנוס מדחיית התביעה בשל התיישנות

 

 

תאק (י-ם) 54672-12-12‏ ‏ עודד שמואל שאולוף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 26/11/2013

 

על ידי כב' השופט: מרדכי בורשטין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחשב את מועד חישוב תחילת ההתיישנות בביטוח תאונות אישיות מיום התאונה או מיום קביעת הנכות ע"י המוסד לביטוח לאומי?

 

בית המשפט דחה את התביעה מחמת התיישנות וקבע, בהסתמך על פסיקת העליון, כי יש לחשב את המועד תחילת ההתיישנות מיום התאונה.

 

מתוך פסק הדין:

 

" כידוע, לעניין חוזה ביטוח קיימת תקופת התיישנות קצרה, כקבוע בהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". (להלן: "החוק"; "חוק חוזה ביטוח")

 

מכאן שהתביעה דנן הוגשה גם בחלוף תקופת ההתיישנות המיוחדת לעניין חוזה ביטוח.

 

לטענת התובע, הוא לא ידע כלל כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות ודבר הנכות נודע לו אך ורק לאחר שהגיש לבית המשפט תביעה לפי חוק הפיצויים ולאחר שנקבעה נכות בתביעה האמורה.

 

דיון

 

בנסיבות התיק דנן, וחרף התפיסה החברתית לפיה יש לאפשר לאדם ששילם את דמי הביטוח לקבל תגמולי ביטוח, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

 

אמנם, קיימת נטייה לפרש בצמצום את תחולתה של טענת ההתיישנות וקיימת הלכה לפיה יש לעשות שימוש זהיר בסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות. (ע"א 2919/07 מדינת ישראל הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא ליפל (פסק דין מיום 19.09.10, פורסם במאגרים)).

 

ואולם, במקרה דנן מסוייגת באופן חד משמעי, זכותו של התובע לגשת לערכאות וזאת לנוכח הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. 

 

בחוות הדעת נקבעה לתובע נכות זמנית בגובה 100% למשך שלושה שבועות, נכות זמנית בגובה 50% למשך שלושה שבועות נוספים והחל ממועד זה, היינו שישה שבועות לאחר התאונה נקבעה לתובע נכות צמיתה.

 

מכאן שהנזק התגבש לכל היותר בסמוך לתאונה.

 

מכל מקום, נקבע  כי מועד קביעת הנכות הצמיתה, שיכול להיות מקרי אינו יכול לשמש כגורם רלבנטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות לפי החוק או לפי הפוליסה. (ראו והשוו: רע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ  (החלטה מיום 28.03.00, פורסמה במאגרים); רע"א 10237/06 גבריאל סטרוגו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ  (החלטה מיום 11.04.07, פורסמה במאגרים)). 

 

מכאן שאין בחוות הדעת שניתנה בחוק הפיצויים כדי להוות גורם רלבנטי שיש בו כדי להפסיק במקרה דנן את מירוץ ההתיישנות ובוודאי שאין חוות הדעת מתחילה מחדש את מירוץ ההתיישנות.

 

קבלת עמדת התובע במקרה דנן תגרום להרחבת תקופת ההתיישנות במקרים רבים ולבוקה ומבולקה בכל הקשור ליחסים שבין מבטחים למבוטחים.

 

בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל פ"ד סב (4) 231, קבע כי מרוץ ההתיישנות בהתאם לתקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מתחיל ביום האירוע ולא ביום שבו נקבע שיעור הנכות הצמיתה או שניתן היה לקבעו.

 

כב' השופט רובינשטיין עמד על לשון החוק, על הצורך בוודאות למבטח ולמבוטח ועל האיזון שבין צורכי המבטח לבין צורכי המבוטח.

 

בפסק הדין הנ"ל נקבע כי "ברוב המקרים, ככל שמדובר בתאונה כפשוטה, מועד קרותה ידוע כמעט ללא יוצא מן הכלל".  (סעיף ט.3 לפסק דינו של השופט רובינשטיין).

 

די בעובדה שהתובע הגיש תביעה קודמת בעניין הנזק נשוא התיק דנן, כדי ללמד שהתובע היה מודע לנזק שנגרם לו עוד בשנת 2007.

 

בענייננו התובע טרח והגיש תביעה לבית המשפט לפי חוק הפיצויים וביקש במסגרתה כי ימונה מומחה. מכאן שבשלב הגשת התביעה הקודמת, טען התובע כי קיימת ראשית ראייה לקיומה של נכות ולקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה ואין לומר במקרה דנן כי התובע לא ידע על הנזק ועל התגבשותו, ובוודאי שאין לומר שהתובע לא ידע גם על האירוע המקנה לו זכאות בהתאם לחוזה הפוליסה.

 

יצויין גם כי במקרה דנן, הנזק שהתגלה סמוך לאחר התאונה הוא נזק אורטופדי והנזק שנקבע בחוות הדעת האורטופדית הוא הנזק שהתגלה מיד לאחר הפגיעה.

 

התובע טופל פעמים  לא מעטות לאחר התאונה על ידי רופאים שונים. בנוסף, התובע היה בפיזיותרפיה, וביצע בדיקות אובייקטיביות שיש בהן כדי ללמד על הנזק כדוגמת בדיקת c.t.

 

התובע אף התלונן על כאבים כמפורט בחוות הדעת.

 

מכאן שאין מדובר בנזק של מה בכך.

 

הטיפול הרפואי שניתן לתובע בסמוך לתאונה, והעובדה שהתובע הגיש תביעה קודמת לפי חוק הפיצויים, תומכים במסקנה שהנזק התגלה לתובע במועד התאונה וכי אין במצב הדברים האמור כדי להקים עילה להשהיית תקופת ההתיישנות. (ראו והשוו: רע"א 5260/12 דן קריספל נ' ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (החלטה מיום 13.12.12, טרם פורסמה).

 

בשולי הדברים יצויין כי אמנם הבקשה אינה נסמכת על תצהיר ואולם די בעובדות שבכתב התביעה כדי להוביל לדחיית התביעה, מבלי צורך בתצהיר מטעם הנתבעת. בעניין זה נכתב בסעיף 8ב לכתב התביעה כי רק לאחר שהוגשה חוות הדעת בתביעה לפי חוק הפיצויים " נולדה עילת התביעה וממועד זה נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה". אף אם נניח אפוא כי התשתית הנטענת בכתב התביעה נכונה היא, הרי שלנוכח האמור לעיל בדבר ההלכה לענייין מירוץ ההתיישנות ויישומה אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה ( ראו והשוו: רע"א 5087/10 מדינת ישראל נ' אריאל דוננפלד ( פסק דין מיום  07.11.12, פורסם במאגרים) פיסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת נאור)).

 

סוף דבר

 

לסיכום, מדובר אפוא בנזק ממשי שהיה ידוע לתובע. עילת התובענה במקרה דנן קמה ביום אירוע הנזק, שממנו ועד להגשת התביעה דנן התיישנה התביעה. אשר על כן מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות."

 

 

עבור לתוכן העמוד