חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

העליון על מגבלות לזכות החזרה של קרנית

ראוי לשקול לפרסום ברבים מאגר של נהגים שרישיונם נשלל מכוח פס"ד או מטעמים תעבורתיים

 

 

 

רע"א  8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד דוד ויצמן

 

רע"א  1692/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד אלשייך הנדסה – ניהול פרויקטים ואח'

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 21/11/2010

 

ע"י כבוד השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשות רשות הערעור על פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו  שקבע, כי לקרנית אין זכות חזרה בשני המקרים הנדונים.

 

רקע: בית-המשפט המחוזי בת"א, קבע בשני המקרים, כי אין להטיל חבות על מי שקרנית ביקשה לראות בו נותן הרשות לנהיגה. וזאת לאחר שנקבע, כי אין די ברשות הראשונית שניתנה, אם ניתנה למשתמש קודם ברכב, כדי לקבוע כי בעל הרכב או המזיק נתנו רשות "משנית" ונוספת למי שנהג ברכב בעת התאונה. עוד נקבע, כי אפילו היה מוכח כי מי מן המשיבים התיר את הנהיגה למי שנהג בעת התאונה, היה על בית-משפט השלום לבחון גם את השאלה אם ידע אותו מתיר, או היה צריך לדעת שאין לנוהג רישיון כדין.

 

 

בית המשפט העליון דחה את שתי בקשות הערעור

 

 

מתוך פסק הדין:

 

""חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית", תוארו בפסיקת בית-המשפט העליון בהקשר לחיובה של חברת ביטוח בפיצוי הנפגע בתאונת דרכים בעת שלא הובררה השאלה אם קיבל הנוהג את רשותו של הבעלים או המחזיק ברכב.

 

החזקה הראשונה, "חזקת הרשות", ראשיתה בע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין, פ"ד יח(3) 662 (1964), שם נקבע כי "בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהרשה אותו לכך". החזקה נובעת מעצם נסיעתו של הנוהג בכלי הרכב. חזקה זו, כל עוד לא נסתרה, מובילה לחיוב חברת הביטוח. רעיון זה של הצורך להצר את גבולות ההשתחררות של חברת הביטוח מחבותה עמד גם ביסוד החזקה בדבר "הרשות הראשונית". לאמור: די במתן רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו – גם זו החורגת מהרשות – תחשב לנהיגה ברשותו של בעל הפוליסה וזאת כל עוד החריגה אינה קיצונית במיוחד. חזקה זו נקבעה בפסק הדין בע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4) 821 (1986), וראו לעניין זה גם ע"א 494/89 אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(3) 397 (1992).

 

לגבי "חזקת הרשות" נאמר במפורש בע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1 (1986) כי הסעיף בפוליסה המכסה גם את מי שבעל הפוליסה הרשה לו לנהוג בא להרחיב ולא לצמצם. בית המשפט המחוזי יישם הלכה ברורה זו בשתי הפרשות שלפנינו. הניסיון לרתום חזקות אלה, היום, לצורך שחרור קרנית מחבותה אינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון שעמד מאחורי הפסיקה כאמור ואינו מתיישב עם אחד משני האדנים עליהם ניצב חוק הפיצויים – לאמור הסטת המימוש של הפיצוי מן הפרט – הנפגע או המתיר שלא חרג מן השורה, אל הגוף המבטח.

 

יתרה מכך, אפילו היה היתר מצד העיקרון לקרנית לעשות שימוש בחזקות אלה כדי לחזור אל המחזיק ברכב ולהשתחרר בכך מחבותה בסופה של חזרה, יש לקרוא את החזקות האלה על הסייגים שנלוו להן.

 

לגבי "חזקת הרשות" נקבע ראשית כי "אי אפשר אולי להסיק מתן רשות ממעשיו של אדם הנוהג במכונית כאשר המעשים הללו לא הגיעו כלל לידיעת בעל הפוליסה" וכי יש לבדוק בכל מקרה אם מתן הרשות אכן השתמע מכלל הנסיבות (עניין צור, בעמ' 8); "חזקת הרשות הראשונית" סויגה כבר בעניין אסרף, שם נכתב כי אין היא חלה על מקרים של "סטייה או חריגה קיצוניות במיוחד", וכי אין לייחס לנותן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח – למשל מסירת הרכב לידי אדם חסר רישיון נהיגה.

 

התוצאה היא שאין מקום להחיל, במקרים נשוא הבקשות שבפנינו, אף לא אחת מן החזקות האמורות וממילא הנטל להוכיח כי הרכב נמסר ברשות הבעלים או המחזיק מוטל על הטוען זאת.

בנוסף על כך, מוטל על קרנית, במקרה זה, להצביע גם על קיומו של אשם מצד הבעלים או המחזיק ברכב וזאת נוכח הילכת צורדקר. לפיכך, אין די בכך שקרנית תוכיח כי נתנה רשות לנהוג ברכב אלא גם יש צורך שתצביע על כך שנותן הרשות ידע או היה צריך לדעת כי הנוהג חסר רישיון נהיגה."

 

 

השופט ח' מלצר:

 

"נוכח הנסיבות שעלו בתיקים אלה וכן במקרים אחרים בהם נתקלנו הנני סבור כי ראוי שקרנית וכן הרשויות ישקלו נקיטת יוזמה שעל פיה תבחן האפשרות לפרסום ברבים של מאגר הנהגים שרישיונם נשלל מכוח פסק דין, או מטעמים תעבורתיים, אגב נגישות של הציבור למאגר זה. הרקע להצעתי מקורו במצב העגום, שבגדרו עשרות אלפי נהגיםשרישיונם נשלל כאמור ממשיכים לנהוג (לעתים קרובות ללא ידיעת הרשויות, או בני משפחותיהם, או מעבידיהם) ורובם אפילו לא מפקידים את רישיונותיהם כנדרש (ראו: דו"ח מבקר המדינה59(ב) לשנת 2008, עמ' 118; אברהם טננבוים ועדי ליאון,על הענישה הראויה בתעבורה, הסנגור154, עמ' 4 (ינואר 2010).

 

מהלך כזה של הקמת מאגר כאמור ופרסומו – אם יבשיל ויעבור את כל השלבים הנורמטיביים הנדרשים לקבלתו – עשוי לדעתי להשיג תכליות רבות (שאין זה המקום לפרטן כולן כאן) ובין השאר יהיה בו גם כדי לחזק את החזקה (הניתנת לסתירה) שהרשות לנהוג ברכב,  שמקורה בבעלים, או במעביד – ניתנה רק למי שמחזיק בידו רישיון נהיגה תקף. "

 

עבור לתוכן העמוד