חישוב פיצויים ליורשיו של הרוג בת.ד.

סוגיות בחישוב פיצויים ליורשיו של הרוג בתאונת דרכים

מאת עו"ד שמואל מורד

ביום 4.12.07 ניתן בביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו פסק דין בת.א. 2948/99 הלוי נגד "מנורה", ע"י השופט אלטוביה, בו הכריע במספר סוגיות רב יחסית שמן הראוי לסכמם כאן: תחילה יצויין כי התביעה הוגשה ע"י עזבונו של המנוח, שנהרג בתאונת דרכים, בעילה של "השנים האבודות" וע"י אשתו וילדיו כתלויים בו.

ביהמ"ש דן תחילה בעילה של תביעת התלויים, אך פסק לבסוף בעילה של תביעת העזבון, בהיות הפיצוי על פיה גבוה יותר.

להלן תמצית ההכרעות בסוגיות השונות שהתעוררו

1. תביעה בשל הפסדי הון של המנוח, עקב ביטול פרוייקט יזמות, שניהל המנוח בנוסף להפסדי ההכנסות השוטפות, אין לה מקום, בהיותה הפסד של הכנסה פירותית ולא הונית. זו צריכה לבוא בחשבון במסגרת תיקרת שילוש השכר הממוצע במשק, ולא מעבר לה.
   
   
2. יש לחשב את תיקרת שילוש השכר הממוצע על בסיס ברוטו ולא נטו, ולפיכך יש להפחית מהתיקרה את המס בשעור 25%, ורק את היתרה לפסוק כפיצוי.
   
   
3. אין להוסיף מעל תיקרת השילוש את ההטבות הסוציאליות בהן זכה המנוח, כמו הוצאות רכב, נופש, חופשה שנתית או הפרשות המעביד, אלא לכלול אותם תחתיה.
   
   
4. אין לפסוק אובדן שירותי בעל לכל תוחלת חייה של האלמנה, אלא לכל היותר לתוחלת חייו של המנוח, ואף זאת לאחר הוכחת קיומם בחייו, והצורך בהם לאחר מותו.
   
   
5. אין לפסוק אובדן שכר לאלמנה, שלא שבה לעבודתה כדי למלא את תפקידו של המנוח בבית, שכן בכך יש משום פיצוי כפול בראש הנזק של הפסדי השתכרות, ומשום שהיא איננה "הנפגעת". 
   
   
6. אין לפסוק הוצאות עקב המוות, כמו קיום ערבי זכרון למנוח, טיולים לזכרו, פרסומים על שמו וכו', מאחר וזהו צורך נפשי של יורשיו, שאין המזיק חייב בפיצויים לגביו. 
   
   
7. אין להחזיר במסגרת הוצאות כלליות בעקבות המוות, את שכר טרחת עוה"ד עבור הוצאת צו ירושה, או שמאות הדירה (לצורך חלוקתה כנראה) וכו'. הוצאות אלה אינן באחריות המזיק או חברת הביטוח שלו.
   
   
8. חובה לנכות מהפיצויים את הגמלאות המהוונות המשולמות ע"י קרן "מבטחים" נוכח הלכת פלצ'י (פ"ד לב (1) 3). זאת משום שהיא אינה תאגיד ביטוח. העובדה כי המנוח הצטרף לקרן "מבטחים", במסגרת תוכנית פנסיה ענפית במקום עבודתו, מוכיחה כי "מבטחים" איננה חברת ביטוח רגילה, שאת הפיצוי המשולם על ידה אין מנכים, אלא קרן פנסיה שגמלאותיה חייבות בניכויים מהפיצויים.
   
   
9.  דרישת התובעים כי המבטחים יפצו אותם בהחזר סכומים שהפריש המנוח לקרן מבטחים משך כל השנים, אין לה מקום, שכן זה עשוי להחשב להשלמת הפסדי שכר, שפורצים את תיקרת השילוש במקרה זה, ולפחות מסיבה זו היא נדחית.

כנגד הכרעות אלה, שכולן היו לטובת המבטח, פסק ביהמ"ש לטובת התובעים כדלקמן:

1. היורשים רשאים לתבוע ולקבל הוצאותיהם גם עבור טיפולים פסיכולוגיים עקב פגיעה נפשית, ללא חוות דעת רפואית, שכן הם אינם תובעים על נכות נפשית מכח הלכת אלסוחה. 
   
   
2. אין להקטין את הפיצויים בשל האצת ערך העזבון עקב המוות. זאת בשל הגבלת הכנסות המנוח לשילוש השכר, המונעות בלאו הכי מהיורשים קבלת מלוא הפיצוי.
   
   
3. על המבטחים, הטוענים לניכוי גמלאות מהפיצויים, להוכיח את גובה הניכוי של התשלומים שיקבלו התובעים. לשם כך עליהם להגיש חישוב אקטוארי של התשלומים, וכן ראיה על עצם זכותם של התובעים לקבלם עקב התאונה. פסק הדין הוא אמנם קצר, אך הוא מכיל ללא ספק סוגיות חשובות לכל מי שמנסה להכין תחשיב נזק בנסיבות דומות.