חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אין ביטוח ללא תשלום פרמיה לחברה

נקבע, כי המבוטח ידע שהפרמיה לא שולמה אולם בחר משיקוליו הוא שלא לסלק את החוב למבטח

 

 

תא (חי') 6446-08‏ ‏ דודי לוי נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 16/5/2011

 

על ידי כב' השופטת: אריקה פריאל

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח בביטוח רכב מקיף בשל נזק שאירע לאחר שהפוליסה שברשותו בוטלה בשל אי תשלום פרמיה לחברת הביטוח?

 

 

רקע: המבוטח טען, כי התאונה מהווה מקרה ביטוח וכי במועד התרחשותה היה לרכב ביטוח מקיף בר תוקף. לטענתו, ביטול הפוליסה היה שלא כדין, שכן טרם ביטולה לא נמסרה לו הודעה על ידי המבטחת, כנדרש.

 

בית המשפט דחה את תביעתו של המבוטח וקבע, כי הביטוח לא היה תקף במועד האירוע בשל ביטול הפוליסה עקב אי תשלום פרמיה.

 

מתוך פסק הדין:

 

"לוי התחייב כלפי המבטחת לשלם דמי ביטוח תמורת השירות שהזמין (ביטוח מקיף של הרכב). החובה לשלם את דמי הביטוח מוטלת עליו, ובידיו לא רק היכולת אלא גם החובה לוודא, כי החיוב קוים. לא זו אף זו, לוי לא יצא ידי חובה על ידי מתן הרשאה לבנק לחייב את חשבונו (ראה סעיף 48 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, להלן: חוק החוזים חלק כללי).

 

בפועל, ידע לוי כי דמי הביטוח לא שולמו. לוי נקלע לקשיים כלכליים (לדבריו, לא החזיק בכרטיס אשראי; את ביטוח החובה שילם באמצעות כרטיס אשראי של אמו; בשיחתו מיום 21.1.07 ציין כי לא היה מקום להציג בחודש דצמבר חיוב של חודשיים שכן ברור היה כי הבנק לא יכבדו; כבר בשנה קודמת קיבל התראה לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח; באותה שנה בוטלה תעודת ביטוח חובה ואף נמסר לו טלפונית במפורש כי הוראת התשלום לא כובדה) ואם לא ערך בדיקה שגרתית של מצב חשבונו ולא בדק האם כיבד הבנק את חיוביו היה זה משום רצונו לעצום את עיניו אל מול המציאות, ועצימת עיניים כמוה כידיעה.

 

אני קובעת אפוא כי לוי ידע שדמי-הביטוח לא שולמו ברם בחר מטעמיו הוא שלא לנקוט פעולה על מנת לסלק את החוב."

 

"המצב המשפטי

סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח קובע לאמור:

                 "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן".

 

בענייננו, אין חולק כי טרם ביטול הפוליסה לא שילם לוי את דמי הביטוח כפי שהתחייב. הדעה הרווחת הנה כי יש למנות את המועד החל ממועד קבלת מכתבי המבטחת (ראה י' אליאס, "דיני ביטוח", כרך א' בעמ' 718 וכן ש' ולר "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981" כרך ראשון ("פירוש לחוקי החוזים" מיסודו של ג' טדסקי) סב בעמ' 417). לטעמי, מניין הימים מתחיל ממועד משלוח המכתבים ולאו דווקא ממועד קבלתם על ידי המבוטח. כך  עולה מלשונו המפורשת של סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח (והשווה ללשון סעיף 10 ["מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני"] וסעיף 15(ב) ["מיום שנמסרה לו ההודעה"]).

 

פרשנות זו מתיישבת עם אופיו הצרכני של חוק חוזה הביטוח ליתן ארכה למבוטח לתקן את ההפרה בטרם ינקט הצעד הדרסטי של ביטול חוזה הביטוח. בהנחה שמכתב מגיע לתעודתו כעבור שלושה ימים ממועד המשלוח הרי שארכה בת שניים עשר יום בצירוף ארכה נוספת בת שמונה עשר ימים מהווה די והותר זמן לתקן את ההפרה.

           

פרשנות זו אף מעניקה ודאות במובן זה שנקבע מועד אחיד לכלל המבוטחים. זאת ועוד,  קיימת תמימות דעים כי המבוטח לא יוכל ליהנות מעובדת אי קבלת מכתב מהמכתבים שעל מבטח לשלוח אליו אם לא הגיע לידיו מסיבות התלויות בו. "

 

גם בהסתמך על הגישה המעדיפה את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה של דבר הדואר נגיע לתוצאה דומה. תכלית הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח הינה לתת למבוטח הזדמנות נאותה לתקן את ההפרה. ניתן לומר כי משהוכח פוזיטיבית דבר ידיעת המבוטח כי קיים חוב, תוך מתן ארכה פעם אחר פעם להסדרתו יהיה מושתק המבוטח מלהעלות טענה לפיה לא קיים המבטח את חיובו לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ככתבו וכלשונו.

 

ראה בסוגיית העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה ע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ [2010] (פורסם באתר נבו).

 

בענייננו, גם לפי הגישה הרווחת המסקנה היא כי במועד קרות התאונה לא היה ביטוח בר תוקף. התאונה אירעה ביום 2.1.07. במועד זה לכל הדעות חלפו המועדים שנקובים בסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח לתיקון ההפרה. ללוי נשלח מכתב התראה, אשר לפי הפרשנות הרווחת הגיע לתעודתו כעבור שלושה ימים."

עבור לתוכן העמוד