חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

חבות לצד ג כשהמבוטח אינו משתף פעולה

מקרה זה מדגים את הבעייתיות הטמונה בעמדה שמוכנה להעניק למבטחת פטור מאחריות בחוסר שיתוף פעולה מצד המבוטח
24/12/2014

 

 

 

תא"מ 55585-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ותד ואח'

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 14/12/2014

 

על ידי כב' הרשם הבכיר: אבי כהן

 

עניינו של פסק הדין: האם היעדר שיתוף פעולה של מבוטח עם חברת הביטוח  בבירור החבות מקנה למבטחת פטור מחבותה כלפי צד שלישי?

 

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"שאלת קיומו של פטור מחבות ביטוחית עקב הכשלה נטענת של בירור החבות הביטוחית

 

זוהי למעשה השאלה המרכזית ביותר בתיק, ולאור מרכזיותה וחשיבותה (חשיבות החורגת לטעמי מגבולות תיק זה) ראוי להציג תחילה ובאופן מרחיב את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, כאשר תחילה יוצגו החיקוקים הרלוונטיים ובהמשך תוצג הפסיקה הרלוונטית שפירשה אותם.

 

חיקוקים רלוונטיים

 

סעיפים רלוונטיים מתוך חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981

 

 

הודעה על קרות מקרה הביטוח

22.       קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו.

 

בירור חבותו של המבטח

23.       (א)       משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

            (ב)       על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.

 

הכשלה של בירור החבות

24.       (א)       לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:

(1)       החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;

(2)       אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.

            (ב)       עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר.

 

המועד לתשלום תגמולי הביטוח

27.       תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים.

 

סעד מיוחד

29.       היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר.

 

ייחוד תרופות

38.       תרופות המבטח לפי סעיפים 7, 15, 18, 24 ו-25 מוציאות בענינים הנדונים בהם את תרופותיו לפי דין אחר.

 

סייגית להתניה

39.       .........................

            (ב)       הוראות סעיפים 5 עד 8, 9(ג), 13, 15, 17, 18, 19, 22 עד 24, 27, 28, 31 ו-37 – אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב.

 

מהות הביטוח

65.       בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה.

 

מעמד הצד השלישי

68.       בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

 

סייג להתניה ולפעולות

71.       (א)       הוראות סעיפים 66 ו-68 עד 70 - אין להתנות עליהן.

            (ב)       פעולה של המבוטח, של המבטח, של הנאמן בפשיטת רגל, של המפרק, של כונס הנכסים או של המנהל, אין בכוחה לגרוע מזכויות הצד השלישי לפי סעיפים 68 ו-69.

 

סעיף רלוונטי מתוך "הפוליסה התקנית" שבתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986.

 

יובהר כי במקרה שלנו מדובר במשאית מבוטחת, ולכן אין תחולה ישירה לפוליסה התקנית (שחלה עפ"י לשון התקנות הללו רק על רכב פרטי או מסחרי שמשקלו עד 3.5 טונות), אך מאחר שהנתבעת 2 לא צירפה ולא חשפה את התנאים הכלליים של הפוליסה שאותה הוציאה (היא הציגה במהלך הדיון רק את רשימת הפוליסה), ראוי להניח שתנאיי הביטוח הכלליים לפי הפוליסה הרלוונטית שהוציאה הנתבעת 2 תואמים את תנאיי הפוליסה התקנית, למצער בנושא כללי זה של טיפול בתביעות צד שלישי.

 

טיפול בתביעות צד שלישי

(א)       המבטח רשאי, ולפי דרישת צד שלישי – חייב, לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח כאמור בסעיף קטן (א1) והמבוטח לא התנגד כאמור באותו הסעיף; ואולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי מבוטח תעמוד לו גם כלפי צד שלישי.

(א1)     דרש צד שלישי מהמבטח את תגמולי הביטוח כאמור בסעיף קטן (א), יודיע המבטח למבוטח בכתב בתוך 7 ימי עסקים מיום הדרישה על הדרישה כאמור וכי אם לא יודיע לו על התנגדותו לתשלום הפיצוי בתוך 30 ימים, ישלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהוא חייב למבוטח, ככל שהוא חייב בתשלומם.

(א2)     המבטח רשאי ליטול על עצמו או לנהל בשם המבוטח את ההגנה של כל תביעה והמבוטח יושיט למבטח, לפי בקשתו, עזרה הנחוצה למבטח לצורך יישוב תביעה של צד שלישי.

(ב)       במקרה של תביעה או תביעות נגד המבוטח הנובעות ממקרה ביטוח אחד או מסדרת מקרים שאפשר ליחסם למקור אחד או לסיבה אחת, והמכוסים לפי פרק זה של הפוליסה, יהא המבטח רשאי לשלם למבוטח את מלוא סכום הביטוח לפי פרק זה, ולאחר תשלום כזה יהא המבטח פטור מניהול התביעה או התביעות האמורות ולא תחול על המבטח שום אחריות נוספת בקשר לכך, חוץ מהוצאות משפט שקבע בית משפט או הוצאות סבירות שהוצאו בקשר לתביעות האמורות.

 

"חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8" מתאריך 12.8.98 שהוצא מטעם המפקח על הביטוח בנושא "טיפול בתביעות צד ג'" (מפורסם גם באתר האינטרנט הפומבי של משרד האוצר)

 

מפאת חשיבות החוזר, המופנה אל "הממונים על פניות ציבור בחברות הביטוח", אביא אותו כלשונו ובמלואו:

 

"לאחרונה הכריעה יחידתנו בתלונת ציבור שעניינה טיפול בתביעות צד ג'. לידיעתכם הכרעה זו משקפת את עמדתנו העקרונית בנושא, לפיכך תלונות דונות שיגיעו ליחידתנו יוכרעו בהתאם להנחיות להלן ויירשמו כתלונות "מוצדקות".

 

ברור התלונה העלה כי בניגוד לקבוע בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (לפיו על פי דרישת צד ג' חייב המבטח לשלם לצד ג' תגמולי ביטוח ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד) חברות הביטוח נוהגות לדחות את תביעתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלו ממבוטחן הודעה על קרות מקרה הביטוח או שהן נתקלות בחוסר שיתוף פעולה מצידו.

 

סעיף 68 קובע כי חברת הביטוח יכולה לטעון כלפי צד ג' את הטענות הכתובות בפוליסה שיש לה זכות לטעון כלפי בעל הפוליסה, אך היא אינה יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עימה פעולה.

 

דברים אלו נקבעו במפורש בבית המשפט בת"א (ת"א) 53887/95 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד שוקרון (טרם פורסם).

 

לאור האמור לעיל הכרעתנו כי התלונה האמורה מוצדקת וכי הנוהל התקין לטיפול בתביעות צד ג' כפי שהוא מתחייב מחוק חוזה הביטוח הוא כמפורט להלן:

 

במקרה בו מגיעה לחברת ביטוח, דרישת צד ג' לתשלום תגמולי ביטוח, והמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, על המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום, ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח תוך 30 ימים, על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'".

 

פסיקה רלוונטית (לפי סדר כרונולוגי)

 

להנחיות המפקח על הביטוח יש תוקף משפטי מחייב

 

בית המשפט העליון קבע כי להנחיות שהמפקח על הביטוח נותן לחברות הביטוח יש תוקף משפטי מחייב, וחברות הביטוח מחויבות לפעול בהתאם להנחיות, שאחרת יהיו חשופות לסנקציות משפטיות רלוונטיות [ראו רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם בנבו, 4.5.06) וכן רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (פורסם בנבו, 8.7.14)].

 

האם הכשלת בירור החבות ע"י המבוטח פוטרת את המבטח מחבות כלפי צד שלישי

 

•           נטל ההוכחה כי אי-שיתוף הפעולה מצד המבוטח לבירור חבות המבטח שלל מהמבטח אפשרות להקטין את החבות הביטוחית מוטל על המבטח, ולא מדובר בנטל קל של הוכחה ולא די באפשרות תיאורטית שייגרם למבטח נזק מאי-מסירת הודעה על מקרה הביטוח ע"י המבוטח. לפיכך, מבטח לא רשאי לטעון שבשל עצם אי-מסירת הודעה מטעם המבוטח פטור המבטח ממתן כיסוי ביטוחי [ת"א (מחוזי ת"א) 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.1.02)].

 

•           פרשנותו הנכונה של סעיף 68 סיפא לחוק חוזה הביטוח היא כזו שלפיה מבטח נתבע יכול להעלות כנגד צד ג' תובע טענה שהמבוטח הכשיל את בירור חבות המבטח, כאשר כדי להצליח בטענת הגנה כזו על המבטח להוכיח שהוא פעל "בשקידה ובחריצות בניסיון לברר את פרטי מקרה הביטוח ותוצאותיו". הרציונאל של פרשנות זו הוא למנוע קנוניה אפשרית בין צד ג' לבין המבוטח כנגד המבטח התמים, בדרך של הודאה פיקטיבית בחבות המבוטח מול המבטח [ת"א (שלום חדרה) 4704/04 טיולי עתיד בע"מ נ' קאסם (פורסם בנבו, 18.5.05)].

 

•           "בבחירה בין העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין על פיו יש לשאוף שלא יוותר הניזוק ללא פיצוי, לבין הטלת אחריות על מבטחת של יכולה להתגונן כראוי עקב אי שיתוף פעולה מצד מבוטחה – שיקולי מדיניות מטים את הכף לעבר הדאגה לפיצוי הניזוק, וזאת מהשיקולים הבאים: 1. הנתבעת כחברת ביטוח היא מפזרת הנזק הטובה יותר, במקרים בהם מדובר בתובע פרטי. 2. מכוח העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין שלא יוותר ניזוק ללא פיצוי. 3. לחברת הביטוח יש את פרטי המבוטח, ולכן יכולה ביתר קלות ליצור קשר עם מבוטחה מאשר צד ג'" [ת"א (שלום ת"א) 13010/05 פתאל נ' נימני (פורסם בנבו, 17.11.05)].

 

•           על פי האמור בסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח "אף אם המבוטח אינו מקיים את נטל שיתוף הפעולה, עדיין אין למבטחת הזכות שלא לשלם את תגמולי הביטוח, אלא אך זכות הפחתה בהתאם לנזק שנגרם לה. על המבטחת להוכיח שאילו קיים המבוטח את המוטל עליו הייתה חייבת שיעור נמוך יותר של תגמולי הביטוח וכן עליה להוכיח את שיעור התגמול שהיה נחסך" [ת"א (שלום פ"ת) 2289/05 סימבול נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 22.2.07)].

 

•           הוראות סעיפים 24-22 לחוק חוזה הביטוח חלות גם על ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, באופן שבו מבטח יכול לזכות בפטור מחבות ביטוחית כלפי צד שלישי או בהפחתת החבות, אך זאת רק לאחר שהמבטח יוכיח "ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה". בכל מקרה, "באי שיתוף פעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות". במסגרת המאמץ שמבטחת צריכה להוכיח שביצעה כדי לברר את חבותה וכדי לקבל ממבוטחה גרסה לגבי מקרה הביטוח מושא התביעה, ראוי שהמבטחת תפעל לזימון כדין של המבוטח כעד לדיון, ובמידה שלא יתייצב, שתבקש לממש את הזימון בדרך של צו להבאתו כעד ע"י המשטרה. בנוסף, כאשר יש באפשרות המבטחת לברר דברים באמצעים סבירים וזמינים כגון בירור מול משרד הרישוי לגבי קיומו של רישיון נהיגה מתאים והזמנת חקירה פרטית, גם אז היא לא תהיה רשאית ליהנות מפטור מחבות או מהקטנת החבות אם לא נקטה באותם אמצעים [בר"ע (מחוזי ירושלים) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" – חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 13.3.07)].

 

•           הנחיות המפקח על הביטוח הנ"ל בדבר "טיפול בתביעות צד ג'" הינן ברורות ויש להן תוקף משפטי מחייב (עפ"י הלכת ביהמ"ש העליון ברע"א 10641/05 הנ"ל), ולכן חברת ביטוח שלא עומדת בהן לא יכולה לטעון לפטור מחבות במקרה של אי-שיתוף פעולה מצד מבוטח בבירור חבות המבטח במסגרת תביעת צד ג' [ת"א (שלום ת"א) 13659/05 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.7.07)].

 

•           ניתן לפטור לחלוטין מבטחת נתבעת של מזיק מאחריות כלפי תביעת הצד השלישי הניזוק, כאשר המבוטח המזיק לא משתף פעולה עם המבטחת במסגרת ההליך המשפטי בו מתבררת החבות, וזאת על יסוד הוראת סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח [ע"א (מחוזי ת"א) 1298/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.8.07)].

 

•           בת"א (שלום חיפה) 12684/06 פריינטה נ' דה אור אירועים (פורסם בנבו, 16.8.10) מציג ביהמ"ש את הגישות השונות הנוהגות, כפי שנסקרו בספרו של המלומד ירון אליאס, כך:

 

"ירון אליאס, בספרו דיני ביטוח (מהדורה שנייה, כרך ב'), דן בשאלה המתעוררת, בערכאות הנמוכות, מה דינה של חבות המבטח כלפי הצד השלישי במקרים שבהם המבוטח לא הודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח, לא שיתף עמו פעולה בבירור החבות או לא התייצב לדין. כבר כאן נחזור ונבהיר כי בנדוננו הנתבעת, לכל הדעות, שיתפה פעולה עד אשר חדלה ולא שיתפה פעולה, בכך שלא מסרה תצהירי עדויות ראשיות ובהמשך לא התייצבה לדיון.

 

אליאס מצביע על שלוש גישות שהסתמנו בפסיקה.

 

...

 

הדברים מסוכמים, איפוא, על ידי אליאס בספרו הנ"ל. הוא מורה אותנו כי "ניתן איפוא לסכם ולקבוע כי מבטח המבקש להתנער מחבותו כלפי הצד השלישי בגין אי-מסירת הודעה על קרות מקרה הביטוח בגין אי-שיתוף פעולה עמו, יידרש להוכיח ארבעה אלה: ראשית, כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה. שנית, כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח. שלישית, כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק.

 

רביעית, שיעורו של הנזק האמור" (עמ' 1171-1170)."

•           הנחיות המפקח על הביטוח הנ"ל בדבר "טיפול בתביעות צד ג'" כמו גם פסיקה קיימת [בעיקר ע"א (מחוזי ת"א) 215/91 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין [פורסם בנבו] דינים מחוזי כ"ו (7) 542] מובילים למסקנה לפיה אי-שיתוף פעולה של מבוטח עם מבטחתו בבירור החבות אינו מקנה פטור מחבות למבטחת [ת"ק (קטנות עכו) 14443-09-13 בראזי נ' אברהים (פורסם בנבו, 1.1.14)].

 

יישום הדין החל הנ"ל בשאלת קיום הפטור מחבות על המקרה שלנו

 

ניתן להבחין בנקל בגישות השונות הנקוטות בפסיקה [בת"א (שלום חיפה) 12684/06 הנ"ל חולצו 3 גישות שונות כמפורט מעלה], שבהן מתפרשות באופן שונה (ולעיתים הפוך וסותר ממש) אותן הוראות של חוק חוזה הביטוח (המחלוקת היסודית היא בשאלה האם בגדר טענות שסעיף 68 סיפא לחוק מאפשר למבטחת לטעון כנגד צד שלישי כלולה גם טענת פטור/הקטנת חבות עפ"י סעיף 24 לחוק), כאשר נראה שביסוד כל אחת מהגישות השונות ניצבת מדיניות משפטית רצויה אחרת. אולם לטעמי, משעה שהמפקח על הביטוח, שהוא הרגולטור הרלוונטי לחברות הביטוח ומי שבידיו הסמכות החוקית והכלים המקצועיים לבחינה מאוזנת ורחבת מבט של הדברים, מצא להנחות את חברות הביטוח בצורה כה ברורה וחד-משמעית, אל לנו, בתי המשפט, להתעלם מהנחיות אלו ולפסוק בדרך הפוכה מהן, וכבר נפסק כאמור ע"י ביהמ"ש העליון שיש ליתן תוקף מחייב מלא להנחיות המפקח על הביטוח. יתכן מאוד, וכך אכן עולה מקריאת הפסיקה שנסקרה לעיל, כי בתי המשפט, שתוכן פסיקתם היה שונה מתוכן ההנחיות, כלל לא היו מודעים לקיומן של ההנחיות ובעלי הדין באותם מקרים לא העלו בפניהם את הטענה לפיה יש ליתן תוקף תחולה להנחיות. במקרה שלפניי התובעת הפנתה במפורש להנחיות אלו בסיכומיה העיקריים, כאשר הנתבעת 2 בסיכומיה שלה נמנעה מכל התייחסות להנחיות. אני מוצא אפוא לקבוע שהנחיותיו הרלוונטיות הנ"ל של המפקח על הביטוח חלות בעניינו, ועל-פיהן מנועה הייתה הנתבעת 2 מלכפור מחבותה אך בשל ההכשלה הנטענת של בירור חבותה ע"י מבוטחה, הוא הנתבע 1, בכך שלא מסר לה הודעה על התאונה.

 

למעשה, גם בפוליסה התקנית [סעיף 14(א1) שהובא במלואו למעלה, סעיף שחל במקרה שלנו כפי שקבעתי למעלה] נקבע מנגנון זהה למנגנון שנקבע בהנחיות המפקח על הביטוח, מנגנון שלפיו מבטחת, שמקבלת דרישת פיצוי מצד שלישי ושמבוטחה לא מוסר לה הודעה על מקרה הביטוח מושא הדרישה, יכולה ורשאית לפעול באופן אחד בלבד: לשגר בדואר רשום מכתב הודעה מתאים למבוטחה, ואם זה לא מביע את התנגדותו לדרישה בעקבות המכתב בתוך 30 יום, מחובתה לשלם את הדרישה. ומשהנתבעת 2 לא הוכיחה ואף לא טענה שפעלה בהתאם לדרוש בהנחיות ובפוליסה התקנית, מנועה הנתבעת 2 מלהתנער ממתן כיסוי ביטוחי ומתשלום התביעה.

 

בנוסף וגם אם הייתי הולך בדרכם של מי שקבעו שמבטחת זכאית לפטור (מלא או חלקי) כלפי צד שלישי ניזוק בשל אי-שיתוף פעולה מצד מבוטחה המזיק, מסקנתי הייתה נותרת בעינה, ולפיה הנתבעת 2 אינה זכאית לפטור מלא ואף לא חלקי, משהנתבעת 2 לא טענה ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק בשל אי-שיתוף הפעולה הנטען ובעיקר משהנתבעת 2 לא פעלה כחברת ביטוח סבירה שמפעילה אמצעים סבירים לשם קבלת גרסת מבוטחה ולבירור סביר של הדברים לאשורם."

 

"מצאתי להעדיף את עמדת התובעת על פני עמדת הנתבעת 2 בכל המחלוקות שעל הפרק. מצאתי שאירוע התאונה המפורט בתביעה אכן התרחש בפועל כנטען והוא מקים אחריות בלעדית בנזיקין של נהג המשאית לקרות התאונה ולכל נזקיה, מצאתי שהמשאית המבוטחת אצל הנתבעת 2 בביטוח אחריות נזיקית אכן הייתה מעורבת בתאונה, מצאתי שהוכח (ולא נסתר) שהנתבע 1 אכן היה מעורב (כנהג המשאית) בתאונה, ומצאתי שאין ממש בטענת היעדר הכיסוי הביטוחי שהעלתה הנתבעת 2, הן משעפ"י הנחיות המפקח על הביטוח המחייבות היעדר שיתוף הפעולה הנטען מצד הנתבע 1 עם הנתבעת 2 לא פוטר את הנתבעת 2 מחבות כלפי התובעת ואף לא מהווה כלל טענת הגנה קבילה מצידה, והן מששוכנעתי כי הנתבעת 2 לא עשתה די ולא ניצלה את ההזדמנויות הרבות ואת הזמן הרב שהיה בידיה לצורך איתור הנתבע 1 ולצורך גביית גרסה ממנו לגבי נסיבות התאונה.

 

נראה כי מקרה זה שנדון בפניי מדגים את הבעייתיות הטמונה בעמדה שמוכנה להעניק למבטחת פטור מאחריות במקרה של חוסר שיתוף פעולה מצד המבוטח. התרשמותי הכללית במקרה שלנו היא שלנתבעת 2 היה פיתוי (ממש תמריץ שלילי) שלא למצות את כל האפשרויות הקיימות והסבירות כדי לגרום לשיתוף פעולה עם מבוטחה וכדי לשמוע את גרסתו בביהמ"ש, וזאת משום שעפ"י האינדיקציות הידועות המבוטח שלה אשם בתאונה ומדובר בסכום תביעה לא מבוטל. מה נוח אפוא לנתבעת 2 לטעון ובעיקר להתמיד לטעון בנסיבות כאלו להיעדר כיסוי ביטוחי, בתקווה שהפטור יינתן לה וכך תיחלץ הנתבעת 2 מחבות נזיקית שנראתה מבוססת למדי לאורך כל הדרך."

 

עבור לתוכן העמוד