חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחריותה הישירה של חברה להשכרת רכב

הנתבעת, כחברה להשכרת רכב אשר מבטחת להלכה ולמעשה את הרכב המושכר משמשת, כאמור, כמבטחת לכל דבר. ככזו, כאשר מבקשת היא להוכיח התקיימותו של חריג לכיסוי ביטוחי
18/01/2015

 

  

 

תאמ (י-ם) 19951-06-11‏ ‏ הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ‏ALBASHEQ RENT CAR CO‏ שרכת אלבאשק ‏לתאג'ר אלסיאראת

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 10/1/2015

 

על ידי כב' הרשמת הבכירה: יהלום בלהה

 

עניינו של פסק הדין: האם קיימת אחריות ישירה של  חברת השכרת רכב  כלפי צד שלישי, בגין נזק שגרם רכבה שהושכר, לרכבו של הצד השלישי?

 

 

רקע: מדובר בתביעת תחלוף של חברת ביטוח שביטחה את הרכב שניזוק ושילמה תגמולי ביטוח בגין הנזק כנגד חברת ההשכרה של כלי הרכב הפוגע.

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לא מצאתי מקום לדון כלל בתביעה כנגד נתבע 2 שעה שהוא מתגורר, כך על פי כתב התביעה, באל- בירה הסמוכה לרמאללה ולא הומצא לבית המשפט אישור המעיד על מסירת כתבי הטענות לממונה על העזרה המשפטית, כמפורט בצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בענינים אזרחיים), תשנ"ט-1999. ממילא מהאישור שהוצג לבית המשפט עולה כי הומצא לבן דודו ותצהיר המסירה חסר פרטים מהותיים כגון תאריך המסירה. כל זאת, כאמור, מעבר לצריך.

 

באשר לנתבע 3 – אף לגביו לא הוכח קשר, לא כל שכן אחריות, לתאונה. נראה כי בסיכומיה, זנחה התובעת את טענותיה הישירות כלפי נתבע זה ואני דוחה את התביעה נגדו. בהעדר דרישה מפורשת להוצאות משפט מטעמו מחד, ולאור העובדה כי לא התייצב בבית המשפט ולא הגיש תצהיר מטעמו, איני רואה לפסוק הוצאות בגין דחייה זו.

 

מכאן נפנה לדון באחריותה של נתבעת 1.

 

הפסיקה רואה בנתבעת 1 הבעלים והמשכירה של הרכב מעין מבטחת שלו, זאת לאור סעיפים 19(7) ו- 40(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985. על היגיון זה עמד כב' השופט סומך שאל פסק דינו בתא"מ 43059-06-12 אוחנה נ' אהרוני ואח' (24.1.14) הפנה דווקא ב"כ הנתבעים:

  

"הרציונאל העומד מאחורי צו זה הינו עובדת היותן של חברות השכר מתור מעין מבטחות. הללו גובות דמי פיקדון משוכרי הרכבים שבבעלותן המשמש מעין דמי השתתפות עצמית במקרה של תאונה ומחזיקות ציי גדול של רכבים להפקת רווחים. בתור שכאלו, ועפ"י הפסיקה השלטת, נוצר כביכול חוזה לטובת צד ג' בינן לבין העובדים בדרך שעלולים להינזק מהשימוש ברכבים אלה" (פסקה 15 לפסק הדין).

 

ור' בר"ע 3057/05 בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נ' עופר דגן (מיום 6.12.06) ת.א. 124755/00 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דהן תמר (מיום 1.11.02); ת.א. 24200/04 איילון נ' שקלר (מיום 2.8.05); ת.א. 55256/03 אליהו בע"מ נ' מינקוביץ ואח' (מיום 11.9.05).

 

יפה סיכם כב' הש' גלדשטין סוגיה זו ב ת.א. 12085/03 ניו קופל בע"מ נ' שי יעקב (מיום 19.9.04):

 

"הטענה העיקרית של הנתבעת כי אין חברת השכרת הרכב אחראית לעוולת הנזיקין שבוצעה על ידי מי ששכר רכב ממנה.והמדובר בעקרון יסוד בדיני הנזיקין שבדרך כלל אדם חב בגין עוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת, למעט החריגים המצויים בסעיפים 13, 14, 15, לפקודת הנזיקין הדנים באחראיות שילוחית של מעביד למעשה עובדו, שולח בגין עשיית מעשה למענו בידי שלוח, ובחבות בעל חוזה למעשה צד שני לחוזה אשר אמור לעשותו למענו.

 

לכאורה בעלות הנתבעת 2 ברכב, אין די בה כדי לחייבה בנזיקין, והמקרה דנן אינו נכנס לגדר החריגים המנויים לעיל.נהפסיקה עליה נסמכת הנתבעת חוזרת על עקרון זה.בתקנה 27 ב'(א) לפקודת התעבורה קובע : "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג באותה שעה ... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו באותה עת...".וסעיף זה קובע חזקה שבדין כי הבעלים הרשום של הרכב הוא זה אשר ביצע את העבירה, אלא אם כן הוכיח כי מאן דהו אחר, נהג ברכב אותה שעה.

 

אף אם אין תחולה להוראות סעיף 27(א) לפקודת התעבורה בהליך דנן יש ליישם את תכליתו בתביעות הנזיקין ולהטיל על הבעלים של הרכב להוכיח מי הנוהג בו ושלא היה שלוחו או עובדו. בעיננו הרואות כי המחוקק מצא לנכון להטיל על בעל רכב אחריות בפלילים, אלא אם הוכיח – במידת ודאות של מאזן ההסתברות – מי נהג ברכב אותה שעה.ואין להעלות על הדעת כי בעליו של רכב שהיה מעורב בתאונה ייפטר מאחריותו לנזקים אשר נגרמו באמצעות רכבו, בעוד הוא אינו מוסר או אינו מנסה לאתר מידע אודות מי שנהג ברכב אותה שעה.

 

טול לדוגמא מקרה של תייר הנוהג ברכב שכור או עובד חברה שנוהג ברכב שכור של החברה ואינו מוסר פרטיו או נעלם, האם במקרים אלה נפטור את בעל הרכב מהמצאת פרטים לבי זהות הנוהג?

 

הנתבעת, כחברה להשכרת רכב אשר מבטחת להלכה ולמעשה את הרכב המושכר משמשת, כאמור, כמבטחת לכל דבר. ככזו, כאשר מבקשת היא להוכיח התקיימותו של חריג לכיסוי ביטוחי עליה הנטל להוכיח כי ישנו חריג להסעת נהג צעיר שהתקיים, וזאת לא נעשה.

 

"הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה,  מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ וראה גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פס"ד מיום 5.10.06)).

 

איש מבעלי הדין לא הגיש לבית המשפט תרגום של חוזה השכירות, וכפי שהסב ב"כ התובעת את תשומת לב בית המשפט, ההסכם שצורף לכתב ההגנה אינו חתום, לא ידוע אם השוכר חתם עליו, האם היה מודע להחרגותיו ובאילו נסיבות נהג בו נתבע 2 שנטען כי נהג ברכב.

 

הנתבעת 1 לא הוכיחה כי פוליסת הביטוח הכילה חריג לגבי נהיגת קטינים מקום שהפוליסה שצורפה על ידי לכתב ההגנה אינה חתומה, כפי שנטען גם בדיון, ומשלא הביא את נציגיה שהחתימו את אבו רמי, כטענתה. משאין מחלוקת כי היא הבעלים של הרכב המשכירה והמבטחת, ומשלא הוכיחה את קיומו ותחולתו של חריג, אני קובעת כי לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח התקיימות חריג לפוליסה.

 

באשר להוכחת סכום התביעה, הרי שהתובעת צרפה דו"ח שמאי ובהעדר חוות דעת נגדית מצד הנתבעים, אני מורה על קבלת התביעה במלואה. "

 

 

עבור לתוכן העמוד