אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















בסיס הפיצוי לנפגע שהעלים הכנסות

נראה, כי יש טעם להמשיך ולעלות הטענה לניכוי רעיוני על יסוד הלכת צינורות המזרח, בנסיבות המתאימות
 

הרצאתה של עו"ד איילת סבג בכנס האיגוד הישראלי לדיני ביטוח AIDA בתאריך 3/3/11 מלון קרלטון ת"א

 

עו"ד איילת סבגבדנ"א 2158/10 סהר ואבנר נגד שלימוב איילה דובר במנוח יוסף שלימוב אשר נהרג בתאונת דרכים. יוסף עבד כמוביל רהיטים עצמאי ותאונת הדרכים אירעה כשחזר מעבודתו.

 

יוסף לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על שכרו האמיתי אלא על שכר נמוך יותר, על כן, כשנהרג קיבלו אשתו וביתו (להלן: "התלויות") מביטוח לאומי קצבאות תלויים נמוכות יחסית.

 

במסגרת תביעת הפיצויים כנגד המבטחות המעורבות, בית המשפט השתכנע כי שכרו של יוסף היה גבוה יותר מהכנסות עליהן דיווח לשלטונות המס.

 

פסה"ד דן בשאלה האם במקרה כזה יש לנכות מהפיצוי את הקצבאות הנמוכות המשולמות בפועל לתלויות או שיש לנכות הקצבאות התאורטיות הגבוהות יותר שיכלו התלויות לקבל מביטוח לאומי אילו המנוח דיווח אמת לרשויות המס?

 

עו"ד איילת סבג שייצגה את המבטחות בהליך טענה כי יש לערוך ניכוי תאורטי של קצבאות התלויים לפי שכרו האמיתי כפי שהוכח בבית המשפט, שאחרת יוצר מצב אבסורדלי שהמבטחות יפצו לפי שכר גבוה אך ייהנו מניכוי נמוך רק משום שיוסף דיווח כזב לרשויות המס.

 

סעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע החובה לנכות גמלאות המל"ל מן הפיצוי. הסעיף מגדיר מהי "גמלה":   "...לרבות.. גימלה שהופחתה או שנשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגימלה אחרת לפי החוק, רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להינתן בשלמותה".

 

בשאלה הזו- שאלת הניכויים – התחבטו לא פחות מארבעה מותבים: המקרה זכה להתייחסותו של ביהמ"ש השלום בירושלים, המשיך לביהמ"ש המחוזי, אחר כך לביהמ"ש העליון שנתן רשות ערעור ודן בבר"ע כבערעור, ובסופו של דבר הוגשה גם עתירה לביהמ"ש העליון.

 

ביהמ"ש השלום קיבל את טענתה של עו"ד סבג, וקבע כי יבוצע ניכוי תאורטי של קצבת התלויים (ת.א. 8518/04).

 

גם בימ"ש המחוזי הותיר את הניכוי הרעיוני על כנו (למעט התערבות מסוימת באורח חישובו) והבהיר כי בתביעה המוגשת כנגד מעביד אין הנפגע זכאי לוותר על גמלאות לא באופן מלא ולא באופן חלקי משום שכל ויתור כזה יבוא על חשבון המעביד, אשר זכות הניכוי הובטחה לו בסעיף 82 לפקודת הנזיקין, על כן על פי ההלכה הפסוקה, במקרה כזה יש לנכות מן הפיצויים גם את הגמלאות שעשויות היו להשתלם על פי העובדות האמיתיות. כל תוצאה אחרת תעמיס על כתפי המבטח את תוצאות מחדלו הבלתי חוקי של המנוח לשלם את דמי הבטוח כמעביד של עצמו ולכך אין הצדקה (ע.א. 3198/09, ע.א. 3245/09).

 

ואולם ביהמ"ש העליון הפך את התוצאה אליה הגיעו שתי הערכאות הקודמות, וקבע כי אין מקום לניכוי רעיוני. נקבע כי אין לאפשר למעביד (או לחברת הביטוח שנכנסת בנעליו) ליהנות מביטוח בהיקף רחב יותר מזה שנרכש בפרמיה ששולמה. מנגד, אין להעניש את המנוח בכובעו כעובד (ואת התלויות בו) בניכוי גמלאות בשיעור העולה על הגמלאות שנרכשו בפועל על ידיו כמעביד.

 

בשלב זה הגישה עו"ד איילת סבג עתירה לדיון נוסף וטענה כי תוצאה זו סותרת הלכה קודמת של ביהמ"ש העליון (ע"א 675/75 צנורות המזרח התיכון נ' שעבי, פ"ד לא(3) 225 (1977)) שם נקבע כי שעה שמדובר בתביעה כנגד מעביד הרי שסכום הניכוי צריך להיות מחושב לפי הנתונים הנכונים של שכרו של העובד מאחר שמדובר בגמלאות שניתנו או שעתידות להינתן בתוקף החוק ועל כן יש לחשב אותן  לפי השכר האמיתי. נקבע כי ככל שהעובד לא היה שותף במסירת המידע הכוזב למל"ל, פתוחה לפניו הדרך לבקש מהביטוח הלאומי תיקון סכום הגמלאות שמגיעות לו מאת המוסד לבטוח לאומי. עוד נקבע כי המל"ל יהא רשאי לחזור אל המעביד ולהיפרע ממנו בגין הדיווח הכוזב.

 

כב' הנשיאה בייניש השתכנעה כי אמנם התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש העליון בעניין שלימוב אינה זהה להלכה הקודמת של ביהמ"ש העליון בעניין צינורות המזרח (שתומכת בניכוי רעיוני לפי השכר האמיתי ולא לפי הדיווח הכוזב), יחד עם זאת לא כל סטייה מהלכה קודמת ובמיוחד הלכה שניתנה לפני שנים רבות, מצדיקה קיומו של ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף, למרות שבענייננו מדובר בסוגיה חשובה.

 

עם זאת בשולי ההחלטה מיתנה כב' הש' בייניש את תוצאת פסה"ד בקובעה כי פסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניין שלימוב מבוסס במידה רבה גם על "נסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה דנן" ומגבילה "בנסיבות מסויימות" את האפשרות לבצע ניכוי רעיוני.

 

מהתבטאות זו ברור כי אלמלא דובר בתביעת תלויים קרוב לודאי שביהמ"ש היה ממשיך בקו של הלכת צינורות המזרח וקובע ניכוי רעיוני. לאור האמור, בהחלט יש טעם כי חברות ביטוח ימשיכו ויעלו את  הטענה לניכוי רעיוני על יסוד הלכת צינורות המזרח, בנסיבות המתאימות.