חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

המצאת מסמכים לצורך הוכחת תביעה

שתי הערכאות דלמטה סברו כי יש מקום שהמבוטח יגלה את המסמכים החשבונאיים שגילויים התבקש על ידי המבטחת

 

 

רע"א  6556/13 אליאסי שיווק בע"מ נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 9/4/2014

 

על ידי כב' השופטת: ע' ארבל

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור של המבוטח על החלטת המחוזי שלפיה נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת השלום לפיה נקבע כי על המבוטח להעביר לעיון חברת הביטוח  מסמכים חשבונאיים להוכחת נזקו. 

 

רקע: מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה שהוגשה לבית המשפט לאחר שחברת הביטוח דחתה את דרישת המבוטח לקבל תגמולי ביטוח. לתביעת המבוטח הוא צירף חוות דעת של שמאי ושל רואה חשבון מטעמו אשר נערכו סמוך לאחר אירוע הפריצה. חברת הביטוח הגישה בקשה להורות למבוטח להעביר לעיונה מסמכים ובהם כל פוליסות הביטוח של המבוטח אצל חברת הביטוח הקודמת שלו, מסמכים חשבונאיים שונים וכן אסמכתאות לרכישת הסחורה שהייתה בחצר במועד אירוע הפריצה הנטען. בהחלטה מפורטת הורה בית משפט השלום למבוטח להעביר לעיונה של חברת הביטוח את כל המסמכים החשבונאיים שבידיו להוכחת נזקו. על החלטה זו הגיש המבוטח את בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי ומשנדחתה ע"י המחוזי הגיש אותה לבית המשפט העליון.

 

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של המבוטח

 

מתוך פסק הדין:

 

"בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע כי על פני הדברים, המסמכים הם רלוונטיים והשאלה אם יסיטו את הדיון לכיוון אחר מזה ששואפת לו המבקשת, אין לה מקום. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי נושא ההחלטה "מצוי בליבת שיקול הדעת של ערכאה דיונית", וכי אין להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים שאינם נמצאים במקרה דנא. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם יתברר בסופו של יום שלא היה מקום להמציא את המסמכים וכי המצאתם סרבלה את הדיון שלא לצורך, ניתן יהיה לפצות את המבקשת בהוצאות הולמות.

 

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

המבקשת טוענת כי מדובר בסוגיה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון, אשר קיימת לגביה פסיקה מועטה, לא ישירה ולא אחידה. לדבריה, לסוגיה זו יש השלכות חשובות במישור המהותי ובמישור הדיוני מהותי. לטענת המבקשת, יש לקבוע כי מבטחת אינה רשאית "לפתוח" מחדש את שאלת היקף הנזקים אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה, כאשר המבטחת לא טענה שהמבוטח לא המציא את המידע והמסמכים שהתבקש להמציאם, ואף לא טענה שחוות הדעת שנערכו מטעמה, שגויות. לדעת המבקשת, היענות לבקשת המשיבה משמעותה היא כי כאשר מבטחת דוחה את תביעת המבוטח מטעמי חבות, המבטחת מבקשת "לפתוח" מחדש את שאלת היקף הנזקים, ל"טרטר" את המבוטח פעם נוספת ולהקשות עליו במסגרת ניהול ההליך המשפטי. מדובר, לדבריה, בשימוש לרעה בהליכי משפט של המשיבה.

 

המבקשת מציינת עוד כי הייתה רשאית להגיש את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר בהתבסס על חוות הדעת מטעם המשיבה, שכן מדובר למעשה, ב"סכום קצוב". לטענת המבקשת, חוות הדעת מטעם המשיבה מחייבות את המשיבה והן בבחינת "הודאת בבעל דין" בהתייחס לסכום הנזק. המבקשת דוחה את טענות המשיבה לפיה סירבה למסור מסמכים מסוימים למומחים מטעם המשיבה. לדבריה, יש הצדקה למתן רשות ערעור שכן יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם תקוים ההחלטה.

 

דין בקשת רשות הערעור להידחות. חרף טענת המבקשת, בקשתה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין בעלות הדין, ולכן אינה מצדיקה דיון בה ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ראשית אציין כי הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין סדרי הדין ואופן ניהול הדיון. ולכן, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות בנושאים אלה ובכללם החלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, אלא אם ההחלטה מנוגדת לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין לאחד הצדדים (למשל, רע"א 1709/12 גוטקינד נ' אלקרא (31.5.2012))). זאת ועוד, חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי היא משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע שיאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את נושא התובענה" (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)). על החשיבות שביסוד הליכי גילוי ועיון במסמכים, הן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית והן לצורך חתירה לחקר האמת, עמד בית המשפט לא אחת בעבר (ראו למשל, רע"א 6715/05 מחסני ערובה בע"מ נ' איזנברג (1.11.2005 והאסמכתאות שם)).

 

במקרה דנא סברו שתי הערכאות דלמטה כי יש מקום שהמבקשת תגלה את המסמכים החשבונאיים שגילויים התבקש על ידי המשיבה שכן נקבע שמדובר במסמכים רלוונטיים לבירור התביעה. לא מצאתי בטענות שהעלתה המבקשת לפניי טעם לשינוי קביעות אלו. ויודגש, בית משפט השלום נדרש לבחינה פרטנית של כל מסמך שגילויו התבקש על ידי המשיבה ומצא לנכון לדחות חלק מבקשותיה של המשיבה. עוד אוסיף כי כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, היה ויתברר בעתיד כי לא היה מקום להמציא מסמכים אלו וכי המצאתם סרבלה את הדיון שלא לצורך, ניתן יהיה לפצות את המבקשת בהוצאות הולמות. בנסיבות אלו, דין הבקשה אפוא להידחות, וכך אני מורה."

 

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.

עבור לתוכן העמוד