חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: התובע לא הוכיח אחריות לפגיעתו באימון קרב מגע

השופט: עבאס עאסי: הוכח שצדדי ג' הם מומחים מקצועיים, מוסמכים ומנוסים ביותר; לא הוכחה כל רשלנות מצד הנתבעת בבחירתם כמפעילי החוג; לא הועלתה כל טענת רשלנות כנגד הנתבעת בכל הנוגע לתנאי השטח
4/10/2015

 

  

 

תא (י-ם) 9880-03-11  חדד פליקס רן נ' החברה העירונית ראשל"צ לתרבות ספורט ונופש בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 20/9/2015

 

ע"י כב' השופט: עבאס עאסי

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את מי מהנתבעים באחריות לפגיעה בכתף ימין של התובע שאירעה לטענתו  במהלך תרגיל בחוג קרב מגע לבוגרים?

  

רקע: נתבעת 1 הינה חברה עירונית לתרבות, ספורט ונופש בע"מ, שהוקמה ומופעלת על ידי עיריית ראשון לציון, אשר מפעילה ומנהלת את המרכז הקהילתי "קריית גנים", במסגרתו התקיים חוג קרב המגע ובשטחו אירעה התאונה נשוא התביעה, נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד ג'. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' נגד צדדי ג' 1 ו-2 שהם המפעילים ומאמנים בחוג, וצד ג' 3 היא המבטחת של צדדי ג' 1 ו-2. צדדי ג' שלחו הודעה לצד ד' כנגד נתבעת 2 בטענה של כפל ביטוח.

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

 

התובע לא הביא כל ראיה מטעמו, המעידה על רשלנות של הנתבעת בבחירת מפעיל החוג – צדדי ג'; התובע אף לא מסר בעדותו כל טענה כנגד כשירותם וניסיונם של צדדי ג'.

 

העד מטעם הנתבעות, מר אייל אשד, מסר בתצהירו כי כל מפעיל חוג נבחן על ידי הנתבעת  בקריטריונים שונים, לרבות הוותק שלו בתחום המקצועי, שנות ניסיון בהדרכה, תעודות הסמכה מאושרות על ידי מנהל הספורט, וכן ראיון אישי ע"י סמנכ"ל החברה העירונית ומנהל רשות הספורט. כך גם מפעיל החוג נשוא התביעה – צד ג'- נבחן על ידי החברה העירונית ונמצא עומד בכל הקריטריונים לשמש כמפעיל חוג במרכז קהילה  (סעיפים 5 ו-6 לתצהירו).

 

במהלך חקירתו מסר מר אשד כי הוא מכיר את שלומי כמעט 15 שנה, הוא ואחיו אבי מויאל, קבלן מוערך (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 14 – 15).

 

בתצהירו מסר צד ג' 2 – מר שלמה מויאל – כי הוא בעל תעודת מדריך קרב מגע מווינגיט משנת 1989, ומשמש כמדריך קרב מגע למעלה מ-20 שנה, בעל חגורה שחורה, דן 3; הוא מפעיל חוגים ברחבי הארץ ומעביר הדרכות ברחבי העולם מזה שנים רבות, לילדים ולמבוגרים, לנשים ולגברים; החוגים מופעלים על פי סטנדרטים וכללי בטיחות בינלאומיים, והוא מקפיד על שימוש במזרנים תקינים ובטיחותיים; צד ג' 2 משמש כמדריך קרב מגע ומפעיל חוגים יחד עמו.

 

סעיף 15 לפקודת הנזיקין שכותרתו "חבותו של בעל חוזה" קובע:

 

"15. לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

 

(1)    הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

 

(2)    הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

 

(3)    הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

 

(4)    הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

 

(5)    הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".

 

 

על פי הפסיקה:

 

"חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה..." ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, 131;  א' ברק "אחריות למעשי הזולת" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, בעמ' 469; ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נגד תנעמי, פ"ד נח(1),1 (2003), שם בפסקה  16).

 

ראו גם ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון, (26/1/2014), שם נאמר בעמ' 16:

 

"ההתקשרות עם הקבלן מקימה למזמין העבודה הגנה מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין, אלא אם כן מתקיים אחד החריגים לו. הקביעה, כי בנסיבות המקרה דנן התרשל המזמין כלפי עובדו של הקבלן, מטילה על ציבור המתקשרים בהסכם עם "קבלן עצמאי" גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה ומנוגדת למדיניות שבאה לידי ביטוי הן בהוראת סעיף 15 הנ"ל והן בהוראות החיקוקים הקובעים את חובות הבטיחות בעבודה: "העקרון הוא כי המעסיק אינו אחראי לעוולה של קבלן עצמאי הנעשית תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק" (גד טדסקי (עורך) דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 467 (מהדורה שניה, 1976)".

 

בית המשפט העליון חזר על דברים אלה בפסק דין שניתן לאחרונה בע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי (30.8.2015), פיסקה 26 ו-27).

 

בענייננו, כאמור, הוכח שצדדי ג' הם מומחים מקצועיים, מוסמכים ומנוסים ביותר; לא הוכחה כל רשלנות מצד הנתבעת בבחירתם כמפעילי החוג; לא הועלתה כל טענת רשלנות כנגד הנתבעת בכל הנוגע לתנאי השטח והתאמתו של המבנה להפעלת החוג.

 

כך גם לא מצאתי ממש בטענה בדבר רשלנות הנתבעת משום שלא קיימה מערכת דיווח על תאונות בחוגים. ראשית – מדובר בחובה מקצועית של מפעיל החוג, שכאמור, הנתבעת לא התרשלה בבחירתו. שנית – הנתבעת לא ידעה על האירוע, ולכן לא היתה יכולה לרשום את הדיווח עליו, כפי שהעיד על כך מר אשד. שלישית – גם בהנחה שהייתה רשלנות במערך הדיווח על התאונות אצל הנתבעת, דבר שלא הוכח, הרי שאין קשר סבתי בין התרשלת זו לבין אירוע התאונה והנזק שנגרם לתובע.

  

לנוכח האמור, דין התביעה להידחות. משהתביעה נדחתה, הרי גם ההודעה לצדדי ג' דינה להידחות. כך גם ההודעה לצד ד'.

 

התובע בחר לא לצרף את צדדי ג' כנתבעים, למרות הערות שהועלו לאורך כל ההליך בעניין זה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלת אחריותם של צדדי ג', שמחומר הראיות עולה כי אף לגביה מתעוררים קשיים לא-מבוטלים להוכחתה.

 

סוף דבר

 

התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪, וכן הוצאות הכוללות החזר שכר המומחה מטעמן, וחלק משכר המומחה מטעם בית המשפט שבו נשאו הנתבעות."

עבור לתוכן העמוד