חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: הביטוח אינו מכסה השפעת זרעים תקולים על גידול בצל

השופט גלעד הס: ועל אף שאין זה ברור דיו מדוע התרצתה חברת הביטוח לשלם לנתבעת 1 כמעט את מלוא הנזק הנטען, הרי עדיין לשון הפוליסות ברורה, ואלו אינן מקנות כיסוי ביטוחי לנזק הנובע ממכירת זרעים תקולים.
14/10/2015

 

 

תא (ת"א) 52397-05-11  שבת מימוני נ' חברת זרעים טכנולוגיות ד.מ בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 8/10/2015

 

ע"י כב' השופט: גלעד הס

 

עניינו הביטוחי של פסק הדין: האם ביטוחי הספק מכסים אחריות בגין זרעי בצל מזן נחות שסופקו לתובע?

 

רקע: חברת הביטוח שביטחה את ספק הזרעים בביטוח אחריות מוצר ובביטוח רשלנות מקצועית הכחישה קיומו של כיסוי ביטוחי בגין זרעים שהינם זרעים פגומים, עם זאת שלחה שמאי מטעמה על מנת שיבחן את הנזקים הנטענים על ידי התובע וכן על ידי מגדלי בצל נוספים. בסופם של דברים שילמה חברת הביטוח לספק סך של 575,000 ₪ בגין הנזקים הנטענים על ידי החקלאים וזאת כנגד חתימה של הספק על כתב סילוק וויתור. הספק שילם פיצוי למספר חקלאים, אולם אין מחלוקת כי לא שילם כל תשלום לתובע.

 

בית המשפט דחה את התביעה כנגד חברת הביטוח

 

מתוך פסק הדין:

 

"הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען וזאת לא מכוח פוליסת אחריות המוצר ולא מכוח פוליסת אחריות מקצועית, ולכן דין התביעה כנגדה להידחות. עוד טענה הנתבעת 2 בכתב ההגנה כי התשלומים שביצעה לטובת הנתבעת 1 ממצים את אחריותה בעניין אירוע זה וזאת לאור כתב סילוק שנחתם על ידי הנתבעת 1.

 

הנתבעת 2 הגישה בנוסף לכתב ההגנה גם הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1, וזאת מכוח כתב הסילוק והוויתור עליו חתומה הנתבעת 1. על פי הנטען בהודעת צד ג', על הנתבעת 1 לשפות את הנתבעת 2, בגין כל סכום שייפסק, אם ייפסק, כנגד הנתבעת 2 וזאת לאור תניה ברורה בכתב הסילוק והוויתור.

 

 הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה להודעת צד ג'. במסגרת כתב ההגנה היא אינה מתכחשת לכתב הסילוק עליו חתמה, אולם טוענת כי היה כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו.

 

הצדדים הופנו על ידי בית המשפט להליך של גישור, אשר לא צלח, כאשר בית המשפט אף נתן החלטה מנומקת הנוגעת להליך זה, במסגרתה דחה בקשה של התובע להסתמך על חוות דעת שמאי שמונה במסגרת הליך הגישור.

 

התובע הגיש גם בקשה למתן פסק דין חלקי, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יפסוק לזכותו את הסכום שפורט בחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח בסך של 119,856 ₪.

 

בית המשפט קבע בהחלטה מנומקת כי למרות שחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 2 וכן כתב הסילוק בו מצוין שמו של התובע מהווים לכאורה ראיות ברות משקל, הרי שאין הן ראיות ברורות המזכות בסעד חלקי ללא שמיעת ראיות.

 

לאור החלטה זו הצדדים הגישו את ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית.

 

...

 

המחלוקת האחרונה בתיק זה הינה בעניין אחריות הנתבעת 2, כאשר התובע טוען כי זו אחראית ישירות כלפיו מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח ואילו הנתבעת 2 טוענת כי המקרה אינו מכוסה בפוליסה כלשהי. לחלופין, טוענת הנתבעת 2 כי היה ותחויב בתשלום כלשהו לתובע, הרי היא זכאית לשיפוי מלא מהנתבעת 1 לאור שטר הסילוק והשיפוי עליו חתמה הנתבעת 1.

 

...

 

עם זאת, קשה לקבל כראוי או כצודק את המצב שנוצר טרם פסק דין זה. מצב בו לעמדתה של הנתבעת 1 עצמה: היא אכן סיפקה זרעים תקולים, היא אכן קיבלה כספים מחברת הביטוח בגין נזקי החקלאים והיא אכן לא חילקה את כלל הכספים הללו לחקלאים, אלא הותירה בידה סך של 100,000 ₪.

 

למעשה התוצאה לשיטת הנתבעת 1 הינה אבסורדית ממש, כך שהיא גם התרשלה וסיפקה לחקלאים זרעים פגומים וגם הרוויחה מכך ממון.

 

דברים אלו מתחדדים לאור עמדתו של העד מטעם הנתבעת 2, מבטחת הנתבעת 1, אשר העיד בכנות בבית המשפט:

 

"כלומר, אתה לשיטתך בכסף שאתם שילמתם היה צריך לתת לתובע?

 

ת. חד משמעית כן, אני אומר יותר מזה, פוליסת חבות מוצר מכסה אך ורק נזק לצדדים שלישיים בעניין שלנו, לתובע ולתובעים אחרים. "

 

כלומר, גם לעמדת חברת הביטוח, הכסף ששילמה זו לנתבעת 1, לא נועד עבור הנתבעת 1, אלא עבור התובע. כאמור, עמדה זו של חברת הביטוח לא מנעה מהנתבעת 1 להחזיק את הכסף אצלה.

 

כאמור, ככל שלא הייתי סבור שהתובע הוכיח את נזקיו (וכאמור אני סבור שהנזק הוכח) איני סבור כי ניתן היה לחייב את הנתבעת 1 כלפי התובע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

 

עם זאת, ייתכן והיה מקום לחיוב כזה של הנתבעת 1 מכוח העיקרון של חוזה לטובת צד שלישי  (ר' ס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973), או אף על ידי שימוש בעקרון תום הלב והסעדים שניתן להעניק על הפרתו.

 

אולם, כאשר ממילא קבעתי כי לתובע מגיע פיצוי כדין לאור הוכחת הנזק וכאשר טענות אלו בדבר חוזה לטובת צד שלישי והפרה של עקרון תום הלב לא נטענו, אין צורך לדון בהן.

 

...

...

 

התובע מבסס את תביעתו על סמך סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, כאשר סעיף זה יוצר יריבות ישירה בין המבטח של המזיק לבין הניזוק.

 

אלא, שסעיף 68 זה קובע בנוסף ליריבות הישירה גם סייג: "אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.".

 

במקרה שלפני אכן טענה הנתבעת 2 כלפי המבוטחת שלה, הנתבעת 1, כי אין כיסוי ביטוחי לנזקים הנתבעים על ידי התובע.

 

בחנתי את פוליסות הביטוח הרלבנטיות ואכן לא מצאתי כיסוי לנזקים אשר מפורטים על ידי התובע.

 

לעניין פוליסת חבות המוצר, הרי סעיף 5.13 מחריג באופן מפורש וברור מקרים כדוגמת המקרה שבפנינו:

 

לעניין פוליסת אחריות מקצועית, הרי ספק בעיני האם האירוע עצמו מכוסה ככיסוי עיקרי בפוליסה זו, אולם בכל מקרה, הפוליסה מחריגה בסעיף ו(11) חבות הנובעת ממוצרים שימכרו על ידי המבוטח.

 

לפיכך, בהתאם לפוליסות אשר צורפו לתצהיר הנתבעת 2, אין כיסוי ביטוחי לנתבעת 1 בגין הנזקים הנטענים על ידי התובע, ומכאן אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בתשלומים לתובע.

 

התובע טען בסיכומיו כי "קשה לקבל זאת והדעת לא מניחה" כי באירוע בו דוחה חברת הביטוח כיסוי ביטוחי היא מסכימה לשלם 96% מהנזק הנטען.

 

אודה כי גם לבית המשפט קשה לקבל כי חברת ביטוח משלמת 96% מהנזק הנטען מבלי שקיים כיסוי ביטוחי. עם זאת, מילים כגון "קשה לקבל" או "הדעת אינה מניחה" אינם נימוקים משפטיים, ולא ניתן על בסיסם לחייב את חברת הביטוח בתשלום, כאשר קיימת החרגה ברורה בפוליסה.

 

לפיכך, ועל אף שאין זה ברור דיו מדוע התרצתה חברת הביטוח לשלם לנתבעת 1 כמעט את מלוא הנזק הנטען, הרי עדיין לשון הפוליסות ברורה, ואלו אינן מקנות כיסוי ביטוחי לנזק הנובע ממכירת זרעים תקולים.

 

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2.

 

לאור העובדה כי התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית הרי ממילא נדחית גם הודעת צד ג' מטעמה, אשר עיקרה הינו דרישת שיפוי מהנתבעת 1."

 

עבור לתוכן העמוד