פסיקה: הכיסוי לפי פוליסה לביטוח אחריות על בסיס אירוע

תא (י-ם) 23550-07-11  מרדכי בן ציון לוי נ' עמוס גבעון

בית המשפט: המחוזי בירושלים

פסק הדין ניתן ביום: 15/11/2015

ע"י כב' השופטת: תמר בזק רפפורט

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של לקוח כנגד עורך דין שייצג אותו בתיק תביעה בגין תביעת רשלנות רפואית ואשר נדחתה מחמת התיישנות והאם יש לחייב את חברת הביטוח שביטחה את עורך הדין בביטוח אחריות מקצועית לשפות את עורך הדין לפי הפוליסה?

בית המשפט קיבל את התביעה

מתוך פסק הדין:

"אשר לשאלת חבותה של איילון

כאמור, צירף מר לוי לתובענתו אף את איילון, בטענה כי בתקופה הרלבנטית ביטחה היא את עו"ד גבעון בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית, המכסה את אחריותו לנזקיו. בכתב הגנה אישרה איילון כי ביטחה את עו"ד גבעון בפוליסת אחריות מקצועית לעורכי דין, בין היתר, בתאריכים 1.12.1998 עד 31.11.1999 (להלן – פוליסת 1999); 1.12.2000 עד 31.11.2001 (להלן – פוליסת 2001); ו-12.4.11 עד 31.12.11 (להלן – פוליסת 2011). מדובר בפוליסות שהן "על בסיס תביעה" (CLAIMS MADE). כלומר, אם בתקופת תוקפה של פוליסה מוגשת תביעה כנגד מבוטח או שהמבוטח מוסר הודעה בכתב על האפשרות שתוגש נגדו תביעה, תכסה הפוליסה העומדת בתוקפה באותה עת את אותה תביעה. מנגד, אם בתקופת תוקפה של הפוליסה לא הודע לחברת הביטוח כי הוגשה תביעה או כי צפויה תביעה, אזי הפוליסה פוקעת.

על רקע זה נטען, כי "מקרה הביטוח" דנן ארע בשנת 1999, עת העלו הדסה וקופ"ח לאומית טענת התיישנות כנגד תביעת הרשלנות הרפואית, או לכל המאוחר בשנת 2001, עת התקבלה טענת ההתיישנות בבית משפט זה (מפי כב' השופטת מזרחי) בהחלטה מיום 5.11.2001. הודעתו של עו"ד גבעון לאיילון אודות החשש מפני התביעה דנן, התקבלה בחברת איילון אך ביום 20.6.11, כך שפוליסת 1999 ופוליסת 2001 פקעו בטרם נמסרה ההודעה. אשר לפוליסת 2011, נטען כי זו אינה מכסה את "מקרה הביטוח" משום שבמועד שבו נכנסה הפוליסה דנן לתוקף, ידע כבר עו"ד גבעון על הנסיבות שהיוו את עילת התביעה הנוכחית, ולא דיווח עליהן. בהקשר זה מציינת איילון, כי בהצעת הביטוח נמנע עו"ד גבעון מלהשיב לשאלה מפורשת שהופנתה אליו בעניין, עת נשאל האם ידוע לו מקרה כלשהו העלול להביא לתביעה או להתפתח לתביעה. בנוגע לכך, נטען כי בפוליסה נאמר במפורש כי הכיסוי ניתן למבוטח "... ובלבד שלא ידוע למבוטח על עילה לתביעה קודם לתחילת הביטוח". בנוסף, ככלל, פוליסת ביטוח נועדה להגן מפני אירועים שעלולים להתרחש בעתיד ואינם ידועים למבוטח בעת כניסתה לתוקף, ואיננה מכסה אירועים שהיו צפויים וידועים למבוטח באותה עת, ושלא הוצגו בפני המבטח בטרם כניסת הפוליסה לתוקף. בנסיבות אלו, משידע עו"ד גבעון, על פי הנטען, כי קמה עילה לתביעה כנגדו קודם תחילת תוקפה של פוליסת 2011, אין הפוליסה מכסה את התביעה. בהקשר זה טוענת איילון, כי אילו ידעה אודות האפשרות לתביעה, הייתה מביעה את עמדתה בכל הנוגע להצעת הפשרה שהוצעה למר לוי בבית המשפט העליון ובכך הייתה מונעת את הנזק.

אשר לטענות איילון בכל הנוגע לפוליסת 2011, טען עו"ד גבעון בדיון מיום 5.11.14, כי דינן של טענות איילון אלו בתצהיר מטעמה, להימחק, שכן מדובר בטענות שלא הוזכרו כלל במכתבה של איילון אליו מיום 18.9.11, שם הועלו טענותיה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי. בהתייחס לפוליסות האחרות, מציין עו"ד גבעון כי מטיעוניה של איילון עולה כי היא איננה חולקת שהיה לו כיסוי ביטוחי מלא בתקופות הרלבנטיות, וכל טענתה היא כנגד אי מסירת הודעה במועד, הודעה שלא היה בה כלל כדי להועיל לאיילון ולא היה בה כדי לשנות את מצבה, שכן ברור כי לאיילון לא הייתה כל זכות להכתיב למר לוי לאמץ את הצעת הפשרה שהוצעה בבית המשפט העליון (שכלל לא הייתה מקובלת על הדסה וקופת חולים לאומית, וממילא היא לא הייתה מעשית). לטענת עו"ד גבעון, מדובר בהתנערות פסולה של חברת ביטוח מאחריותה מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית, פוליסה שנועדה להגן על המבוטח מפני מצבים של רשלנות, לרבות בגין חוסר מודעות לרשלנות שבמעשים. לפיכך, טוען עו"ד גבעון כי התובענה דנן מכוסה בפוליסת הביטוח.

על פני הדברים, הפוליסה הנוגעת לעניין דנן היא פוליסת 2011. כפי שמציין ב"כ איילון, מדובר בפוליסה "על בסיס תביעה". כלומר, היא מכסה, כאמור בה, "תביעה כלשהי או תביעות כלשהן, שיוגשו נגד המובטח לראשונה, במשך תקופת הביטוח הנקובה ברשימה, בשל מקרה ביטוח בעת עיסוקו של המבוטח בעריכת דין". התביעה דנן הוגשה כנגד עו"ד גבעון בתקופת הביטוח הנקובה בפוליסת 2011, ובהיעדר נסיבות מיוחדות, אמורה התביעה דנן לחסות תחת כנפיה של פוליסה זו. אמנם, מדובר בתביעה בגין מחדל רשלני שהחל בשנת 1995, ואולם הדרישה לפיצוי בגינו הופנתה אל עו"ד גבעון אך בשנת 2011, וכאמור בפוליסה, תחולתה נקבעת על פי מועד הגשת התביעה, ולא על פי מועד המחדל הרשלני.

משטוענת איילון כי על אף לשונה הברורה של הפוליסה ועל אף מועד הגשת התביעה בשנת 2011, שאיננו שנוי במחלוקת, אין הפוליסה מכסה את התביעה דנן, הרי שהנטל עליה להוכיח את טענתה זו. בהקשר זה, נראה כי על איילון להוכיח כי בעת עריכת הפוליסה, היה עו"ד גבעון מודע בפועל לקיומה של עילה אפשרית לתביעה כנגדו קודם לתחילת הביטוח, או שהיה מודע לקיומו של חשש סביר כי תוגש נגדו תביעה כזו. יוטעם, כי מדובר בידיעה בפועל על עילה לתביעה ומודעות פעילה לקיומה של עילת תביעה אפשרית כנגדו. אין די בכך שעורך הדין היה מודע לעובדות שעשויות להקים את עילת התביעה בעת התרחשותן. הנחוץ הוא מודעות בפועל וערנות לכך, כי קיים חשש סביר לכך שתוגש תביעה בגין עובדות ואירועים שמעברו של אותו עורך דין. אינני סבורה כי יש לקחת בחשבון את מה ש"היה על הנתבע לדעת" (סעיף 49 לסיכומי איילון), ולשלול ממנו כיסוי ביטוחי בגין חוסר מודעותו לאפשרות שייתבע. עורך דין מבוטח בפוליסת רשלנות מקצועית שיודע את "מה שהיה עליו לדעת", לא היה נכשל כלל ברשלנות מקצועית, וממילא לא הייתה נחוצה לו פוליסת הביטוח מפני רשלנות כזו. פוליסת הביטוח מפני רשלנות מקצועית נחוצה, בין היתר, ואולי בעיקר, כדי להגן על המבוטח מפני מצבים בהם אין הוא מודע לכך שפועל הוא שלא כראוי, וממילא אין הוא מודע לחשש סביר שתוגש נגדו תביעה בגין כך. על רקע האמור, חיוב המבוטח ליידע את המבטח משום ש"היה עליו לדעת" כי פעל ברשלנות וכי הוא עלול להיתבע בגין כך, משמעו סיכול היסוד והתכלית של פוליסת ביטוח מפני רשלנות מקצועית, שנועדה בדיוק למקרים בהם אין אדם מודע למה שהיה עליו להיות מודע לו. יצוין כי שניים מפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ איילון בתמיכה לטענתו בדבר אי תחולת הפוליסה, מדברים על מצב בו המבוטח היה מודע בפועל לנזק ולתלונות הניזוק כנגדו בגינו, דבר שלא הוכח בענייננו (ראו: ע"א 1530/02 מנורה נ' יובלים, פ"ד נח(6) 822, 840, סעיף 9 לחוות דעתו של כב' הנשיא ברק (2004); וכן פסקה 54 לת"א (מחוזי תל-אביב) 1927/99 אבשלום ילין נ' עו"ד יעקב כהן (פורסם במאגרים; 13.9.09)). אמנם, נראה כי מעניין ת"א (שלום חדרה) 3129/07 וותד ריאד מחמוד נ' עו"ד אשרף ג'סאר (פורסם במאגרים; 15.12.09), עולה כי בית המשפט סבר די במה שעורך דין זהיר וסביר יכול היה לצפות, כדי לפגום בתוקפה של הפוליסה, אך מן הטעמים האמורים לעיל, דומני כי הקובעת היא מודעותו בפועל של עורך הדין, ולא מה שלא היה מודע אליו, אף אם היה מצופה ממנו שיהיה מודע לו.

איילון ביקשה להוכיח את טענתה, כי עו"ד גבעון היה מודע לאפשרות שתוגש נגדו תביעה, בעובדה שהוא מודע לכך, שככלל, כשתביעה נדחית בגין התיישנות, בין היתר, משום שתזה משפטית של עורך הדין לא מתקבלת בידי בית המשפט, עלול הלקוח לבוא בטענה כלפי עורך הדין (ראו עמ' 240 לפרוטוקול, שורות 1-10). אלא שלצד השאלות הכלליות שנשאל עו"ד גבעון באשר להתנהלות אפשרית של לקוחות, לא הופנתה אליו כל שאלה מפי ב"כ איילון, האם הוא היה מודע בפועל, או לא היה מודע בפועל, לחשש שתעלה טענה מפי מר לוי בגין התיישנות. אינני סבורה כי ניתן להסיק ממודעותו הכללית של עו"ד גבעון לכך שלקוח עלול לבוא בטענות כלפי עורך הדין כשתביעה נדחית בגין התיישנות, לכך שהיה מודע הוא לחשש סביר שטענות כאלה יושמעו כלפיו במקרה דנן. ב"כ איילון נמנע מלברר סוגיה זו בחקירתו הנגדית של עו"ד גבעון, ולא נראה כי ניתן לבסס מסקנה בדבר מודעות לחשש מפני התביעה דנן, מן הדברים הכלליים שנאמרו בחקירתו הנגדית של עו"ד גבעון.

אף אינני סבורה כי דבריו של עו"ד גבעון אודות האכזבה שחווה מר לוי אחר שניתנה החלטת בית משפט זה (מפי כב' השופטת מזרחי) ביום 5.11.01 בדבר התיישנות עיקר התביעה, יש בהם כדי ללמד או לתמוך בטענה שעו"ד גבעון היה מודע לאפשרות שהאצבע המאשימה בגין כך תהיה מופנית כלפיו. כפי שהעיד עו"ד גבעון, ודבריו לא נסתרו, את חיצי אכזבתו של מר לוי מתוצאות ההליך הפנה מר לוי כלפי בית המשפט, ולא כלפי עורך הדין (עמ' 239 שורה 11 לפרוטוקול). יצוין, כי גם אל מר לוי לא הפנה ב"כ איילון שאלה כלשהי בעניין זה, ולא ביקש לדעת מפיו מאיזה שלב העריך שעו"ד גבעון התרשל כלפיו, או מאיזה שלב השמיע בפני עו"ד גבעון טענות באשר לייצוג לא נאות. אין כל ראיה לכך כי בשלב בו ניתנה ההחלטה האמורה, ואף לא בהמשך ההליכים המשפטיים, לרבות עד לשלב ההכרעה בבקשה לדיון נוסף, סבר מר לוי או סבר עו"ד גבעון כי נפל פגם בהתנהלותו של עו"ד גבעון, שהכשיל את תביעת הרשלנות הרפואית, או כי בין הלקוח לבין עורך הדין נתגלעו מחלוקות בקשר עם כך.

אף לא מצאתי יסוד לטענה כי טופס ההצעה לצורך הקמת פוליסת 2011, מולא מטעם עו"ד גבעון ועל דעתו שלא בתום לב, תוך שבחר להעלים מידע אודות התביעה דנן הצפויה בצורה אקטיבית. כאמור, איילון לא הציגה כל תשתית עובדתית לכך שעו"ד גבעון היה מודע או חשש כי תוגש נגדו תביעה. הרושם הכללי הוא כי עמדתו הפנימית של עו"ד גבעון הייתה כי ממר לוי נמנעו פיצויים שלא בצדק, וכי הוא מילא את חובתו המקצועית כלפיו במלואה, וממילא לא צפה חשש לתביעת התיישנות כנגדו. בהקשר זה של אי מילוי טופס ההצעה, נראה משלמרות שבהצעת הביטוח לא סומנה תשובה לשאלה "האם ידוע לך על מקרה כלשהו העלול להביא לתביעה או להתפתח לתביעה?", ביטחה חברת הביטוח איילון את עו"ד גבעון, לא יכולה איילון להיבנות מעצם אי סימון התשובה, עליו "מחלה" (ראו חוות דעתו של כב' השופט לוי בעניין ע"א 1530/02 בעמ' 836).

ב"כ איילון מבקש להסתמך על עדותו של עו"ד גבעון, כי עובר להגשת הערעור על פסק הדין בתביעת הרשלנות הרפואית, החתים הוא את מר לוי על מסמך ובו המלצותיו בדבר הערעור, על רקע חילוקי דעות ביניהם. לטענת ב"כ איילון, משבאותו שלב נתגלעו חילוקי דעות בין עו"ד גבעון לבין מר לוי, ודאי שהיה מודע לכך שקיימת אפשרות שייתבע בידי מר לוי בקשר עם ההתיישנות. אינני מקבלת טענה זו. לא הובאה כל ראיה לכך שהמחלוקת שהייתה בין עו"ד גבעון לבין מר לוי באותה עת, הייתה בעלת זיקה לטענה בדבר רשלנות מקצועית. כעולה מן הדברים, המחלוקת נבעה מכך שמר לוי סבר כי יש להגיש ערעור, אף אם לא יוגש ערעור מנגד, משום שהעריך שהפיצוי שנפסק לטובתו נמוך מדי, ואילו עמדתו המקצועית של עו"ד גבעון הייתה שככל שלא יוגש ערעור מטעם הנתבעות, על מר לוי להימנע מהגשת ערעור מצדו, שעלול לפתוח פתח להגשת ערעור שכנגד. מדובר במחלוקת בנושא מקצועי, שאין בו כדי ללמד על מתח בין עורך הדין ללקוח או על חוסר שביעות רצון מצדו של הלקוח בכל הנוגע לטיפולו של עורך הדין בתובענה.

בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אעיר, כי מקובלת עליי טענת עו"ד גבעון, כי הטענה כנגד תוקפה של פוליסת 2011 לא הועלתה במכתבה של איילון מיום 18.9.11, בו פירטה איילון את תגובתה להודעת עו"ד גבעון, כי קיים חשש שצפויה תביעה כנגדו (נספח ז/1 לתצהירה של עו"ד מורן רותם דהן מטעם איילון).

סוף דבר

5אשר על כן מחוייב עו"ד גבעון בתשלום סך 2,474,047 ₪ למר לוי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.2009. על איילון לשלם את חלקה בסכום זה מכוח פוליסת 2011 ובגדרי היקף פוליסה זו, בניכוי ההשתתפות העצמית הנקובה שם.

בנוסף יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך 500,000 ₪."