פסיקה: אין תחלוף כלפי הדייר שנכלל בשם המבוטח

תא (ת"א) 20986-01-14‏ ‏ הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דורית שמש

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 6/1/2016

ע"י כב' השופט הבכיר: אלי ספיר

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף של תביעת תחלוף נגד דייר במבנה שנתבע על ידי חברת הביטוח שביטחה את בעל המבנה ושילמה לו תגמולי ביטח בשל אש שפרצה מדירתו של הדייר?

רקע: הדייר וחברת הביטוח שביטחה את הדייר בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי טענו שיש לסלק את התביעה על הסף הואיל והדייר נכלל בשם המבוטח בפוליסה.

בית המשפט קיבל את הבקשה של הדייר וסילק על הסף את תביעת התחלוף שהגישה נגדו חברת הביטוח.

מתוך פסק הדין:

"בין הצדדים מחלוקות רבות בדבר פרשנות של הדין ופרשנותה של הדין, ולכן אין לטענה של הפניקס, כי על הדיירים היה לתמוך בקשתם בתצהיר, רגליים. בקשה זו עוסקת בפרשנותו של חוזה הביטוח – היא הפוליסה – ובוודאי שהדיירים אינם יכולים להעיד על תוכנה, בוודאי מעבר למה שרשום בפוליסה, ודווקא הפניקס היא זו שהייתה צריכה לתמוך תגובתה בתצהיר בתור עורכת הפוליסה.

העדרו של הצדק כלכלי ופרשנות סעיף 62 (ד) לחוק הביטוח

צודקת הפניקס, כי לכל הפחות אין הכרעה בפסיקה בדבר מעמדו של דייר, שאינו עסקי, הנמצא ביחסי שכירות עם בעל דירה מבוטח וביכולתו של אותו מבטח לחזור לדייר לשם שיפוי תגמולי הביטוח ששולמו לבעל הדירה המבוטח. פסיקת בתי משפט השלום אשר הובאה בידי הצדדים אכן מצביעה על שני קווי פרשנות, הן כאילו המאפשרים פרשנות במסגרתה הסייגים לזכות השיבוב שבסעיף 62 (ד) לחוק הביטוח חלים גם על יחסי דייר-משכיר, ומשכך אינם מאפשרים תביעת שיבוב כנגד שוכר דירה; והן כאלו השוללים פרשנות שכזו.

פסיקתו של מותב זה בפרשת כהן (ת"א (שלום ת"א) 5666-08-10 איי. אי. ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (פס"ד מיום 30.12.2013; פורסם בנבו; להלן – פרשת כהן) אכן שוללת פרשנות קטגוריאלית המסייגת את זכותו של מבטח לחזור תביעת שיבוב כלפי מזיק דייר-שוכר של מבוטח-משכיר (אף שתוצאות פסק הדין השתנו במסגרת ערעור על פרשת כהן, הרי שנימוקי הפסיקה לא שונו או בוטלו בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב: ע"א (ת"א) 24913-02-14 כהן נ' איי. אי. ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 01.10.2014; לא פורסם [פורסם בנבו]). לצד פסיקה זו בפרשת כהן, אכן ידועה גם פסיקה הפוכה, המכירה עקרונית – ואף נדמה כי קטגוריאלית – בקיומו של סייג במסגרת היחסים שבין דייר-שוכר ובין מבוטח-משכיר שאינה מאפשרת תביעת שיבוב כנגד דייר-שוכר (ת"א (שלום ת"א) 5865-03-10 ביטוח ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' רחמין ואח' (פס"ד מיום

20.05.2013; פורסם בנבו). פסיקה זו אושרה בידי בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 6293-07-13 ביטוח ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' רחמין ואח' (פס"ד 11.12.2013; לא פורסם [פורסם בנבו]).

ואולם נדמה, כי הפתרון מצוי דווקא בפרשנות פסיקת בית המשפט העליון בפרשת נרות ירושלים (ע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ, פס"ד נו (2) 550; להלן – פרשת נרות ירושלים).

בפרשה זו פסק בית המשפט העליון, הגם שביחסים חוזיים של שוכר-משכיר עסקיים, כי הוראות סעיף 62 (ד) לחוק הביטוח אינן שוללות תביעת שיבוב של מבטח כנגד דייר של המבוטח. לצד זאת נקבע, כי יש לנתח את המערכת החוזית שבין משולש הצדדים מבוטח-מבטח-מזיק (שהוא שוכר נכס), ולפרש האם מערכת זו שוללת תביעת שיבוב זו. הגם שכאמור מדובר על פרשה שעסקה בפרשנות חוזה שכירות וחוזה ביטוח בתחום העסקי, הרי שאין כל מניעה להקיש מפרשה זו גם על שכירות שאינה עסקית.

כן יש לציין, כי כל אותם נימוקים כלכליים – שלסברת הדיירים – מביאים למסקנה, כי יש לשלול את זכות השיבוב של מבטח כלפי מזיק-שוכר נעשו במסגרת פרשת נרות ירושלים. כבר נפסק לא פעם, כי לצד נימוקים משניים נוספים, הנימוק המרכזי שבסיגי זכות השיבוב בסעיף 62 (ד) לחוק הביטוח הוא מניעת התעשרות של המבוטח עצמו, שכן בהעדר העברת זכות התביעה הנזיקית של המבוטח למבטח, עשוי המבוטח לקבל הן את תגמולי הביטוח מהמבטח, והן פיצויים בגין הנזק מהמזיק (י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009), בעמוד 1126; ש. ולר, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כרך שני (2007), בעמוד 291).

בשים לב לכל האמור לעיל, הרי שיש לבחון את מערכת היחסים החוזית במשולש היחסים שנוצר בדומה לנעשה בפרשת נרות ירושלים.

מערכת החוזים

הפוליסה אינה שוללת תביעת שיבוב של הפניקס, ואינה מסייגת אותה מעבר לסייגים הקבועים בחוק הביטוח. משכך, יש לבחון את מערכת החוזים אך על סמך חוזה השכירות שבין הדיירים ובין בעל הבניין.

הדיירים טענו, כי פרשנות חוזה השכירות שוללת זכות תביעה של הפניקס כלפיהם. ואולם בחינת חוזה השכירות מביאה דווקא למסקנה כי אין החוזה שולל תביעה שכזו. מספר סעיפים בחוזה השכירות מטילים אחריות על הדיירים בשמירת הדירה המבוטחת. כך למשל, בהתאם להוראת סעיף 7 (ג) לחוזה השכירות אחראים הדיירים אחריות חמורה לכל פגם שייגרם לדירה. זאת ועוד, בהתאם להוראת סעיף 7 (ו) לחוזה השכירות הרי שעל הדיירים לדאוג לכך, כי פוליסת הביטוח אותה התחייבו לערוך לפי חוזה השכירות תכלול את בעל המבנה – המשכיר – כמבוטח, ומשמעה של הוראה זו (מעבר להוראות האחרות של החוזה) – היא מתן פטור הלכה למעשה לבעל הבניין מתביעת שיבוב כלפיו. משכך, מסקנת בחינת מערכת החוזים שבין משולש הצדדים שלעיל מביאה למסקנה דווקא כי חוזה השכירות אינו חוסם את הפניקס מהגשת תביעת שיבוב כנגד הדיירים.

בהקשר זה ולעניין שומרה יצוין, כי קבלת טענת הפניקס והדיירים – ואיני עושה זאת בשלב זה – כי הביטוח שהנפיקה שומרה לדיירים מכסה את הסיכונים שהתממשו באירוע השריפה בדירה המבוטחת אינה פוטרת את שומרה מאחריות, שכן פטור זה ניתן לצדדים הקרובים בלבד (כגון קרובי משפחה, בהתאם לסייג שבסעיף 62 (ד)), ובכל מקרה (גם אם נקבל את הסברה כי סעיף 62 (ד) כולל גם מערכת יחסים של משכיר דייר) אינו פוטר את מבטח המזיק מאחריות על פי הפוליסה שהנפיק למזיק (ע"א (ת"א) 2372/03 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 31.07.2005; פורסם בנבו).

הפניקס לא טענה לכפל ביטוח כלפי שומרה, ואולם בהקשר של מחיקת התובענה יש לבחון אפשרות של תיקון כתב התביעה בידי הפניקס בכל הנוגע לטענותיה כלפי שומרה. בחינת אפשרות זו מעלה, כי זו אינה ישימה בעניין עילת כפל הביטוח. כאמור, כפי שעולה מהפוליסה של הפניקס בוטחו שני אינטרסים של בעל המבנה: ביטוח מבנה וביטוח אחריות כלפי צד שלישי. האינטרס הביטוחי הראשון התממש בתובענה זו. בחינת הפוליסה של שומרה מעלה, כי בוטחו שני אינטרסים של הדיירים: ביטוח תכולת הדירה ואחריות כלפי צד שלישי. ביטוח התכולה אינו רלוונטי לתובענה זו, אך בחינת מקרה הביטוח מעלה כי אין חפיפה באינטרס הביטוחי  האחר שבוטח אצל הפניקס ושומרה (אליאס, לעיל, בעמוד 1274), ומשכך לא מתקיימת עילת כפל ביטוח של הפניקס כלפי שומרה.

האם הדיירים נכנסים תחת הגדרת מבוטח בפוליסה?

הדיירים טוענים, כי בהתאם להוראות הפוליסה הם מבוטחים של הפניקס. בהתקיים האמור – אין הפניקס רשאית לחזור למבוטחיה שלה עצמה בתביעת שיבוב.

הפניקס לא הצליחה, ולמצער אף לא ניסתה, להתמודד עם טענות הדיירים לעניין הכללתם בפוליסה. בחינת חוזה הביטוח מביאה למסקנה אחת בלבד – הדיירים הם מבוטחים על פי הפוליסה.

הפוליסה פותחת במבוא בו נרשם כי "המבטח ישפה את בעל בפוליסה וגם או הדייר המבוטח במסגרת תנאי הפוליסה בדרך של תשלום, שיקום, תיקון או תחלוף, לפי בחירתו...". עינינו הרואות כי משפט זה מציב בפניניו שלושה גורמים מעורבים: המבטח; בעל הפוליסה; הדייר המבוטח. לב ליבה של החלטה זו תעסוק לפיכך בפרשנות מושגים אילו. על השאלה מי הוא מבטח לא נתקשה לענות, ואולם על התיבות "בעל הפוליסה", ו-"הדייר" נחלקו עמדות הצדדים.

סעיף (4) לחלק ההגדרות קובע כדלקמן: "

"בעל הפוליסה" - פרושו נציגות הבית המשותף בשמם ובשם בעלי הדירות המפורטות בהצעה, כולם ביחד וכל אחד לחוד.

"דייר"  - פרושו בעל דירה וגם או שוכן דירה בבית המשותף".

חוק הביטוח לא נוקב במושג "בעל הפוליסה", ומשכך נשאלת השאלה מי הוא המבוטח בהינתן שתי הגדרות אילו. שאלת המפתח בזיהוי המבוטח הוא באדם המתקשר בחוזה הביטוח, אם כי אין מדובר על תנאי בלעדיו אין, או על תנאי יחידי. כך גם, בחינת המשלם אף היא עשויה לתרום למענה על השאלה "מיהו המבוטח" (אליאס, לעיל, בעמוד 127).

בהינתן העובדה, כי בעל המבנה הוא הבעלים של כל הדירות בבניין, ובהינתן שהפוליסה הוחלה (על פי הרשימה לפוליסה) על כל הדירות בבניין, שכאמור כולן בבעלות בעל המבנה ומבוטחים בידיו, הרי שאין כל ספק, כי בעל הפוליסה הוא בעל הבניין – הוא המבוטח.

עתה נעבור לפרשנות המושג "דייר". היותו של בעל הבניין המבוטח – בעל הפוליסה בלשון הפוליסה – אינו שולל את האפשרות, כי הצדדים העניקו מעמד מבוטח או מוטב גם לצדדים שלישיים, בתורת חוזה לטובת צד שלישי אשר מעניק זכיות אך אינו מטיל חובות (סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973; ת"א (שלום, ראשל"צ) 7485/01 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נהל (החלטה מיום 02.01.2002; פורסמה בנבו).

המושג דייר מוגדר בפוליסה בשתי חלופות: האחת – בעל הדירה; השנייה – שוכן הדירה. אין מחלוקת כי הדיירים אינם בעלי הדירה, ובעל הבניין הוא גם בעל הדירה המובטחת נשוא התובענה. ואולם, אין ספק כי הדיירים – הן מהמילה "דייר" שבהגדרת הפוליסה, והן כיוון שהם שוכנים בדירה (מבלי להיות בעליה ועל פי זכות שניתנה להם בחוזה השכירות) – הם "דייר" לעניין פוליסת הביטוח.

נוכח המבוא שהובא מעלה, הרי שהתחייבותו של המבטח – הפניקס – היא הן כלפי בעל המבנה, והן כלפי הדיירים. לא ברור באיזה אופן נוסף, סביר והגיוני, ניתן לפרש תיבה זו בפוליסה שכן זהו הפירוש הסביר ביותר נוכח הגדרתו ונוכח החיובים והזכויות המוענקות ל"דייר" בפוליסה. גם אם הייתה מחלוקת בין שני פירושים, כאשר פרשנות אחת מאפשרת את הפרשנות שהוצגה לעיל, והשנייה שוללת פרשנות שכזו – הרי שיש להכריע לטובת הדיירים, שכן כידוע בהינתן שתי פרשנויות סבירות יש להעדיף את זו שהיא לרעת המנסח, היא הפניקס (בייחוד בחוזי ביטוח: ד. שוורץ ור. שלינגר, דיני ביטוח, חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות (2005), בעמודים 312 ו-313).

זאת ועוד, הפוליסה נוקבת באופן מפורש בסעיפים אחדים ומפרשת את זכויות בעל הפוליסה וה-דייר, לעומת סעיפים אחרים המתייחסים לבעל הפוליסה בלבד. משכך, אין מדובר על הגדרות חסרות טעם, ויש בהבחנה שבין שני המושגים הגיון. כך, סעיף 3 (פרק 1, חלק ביטוח הדירות בבית המשותף) קובע כי הפניקס תשפה את בעל הפוליסה וגם או הדייר. באופן דומה, סעיף 2 (פרק 1, חלק תנאים כללים לפרק 1), קובע:

"תגמולי הביטוח שיגיעו לבעל הפוליסה וגם או לדייר המבוטח לפי פרק זה יחושבו וישלמו לפי שווי הנזק, אולם לא ישלמו יותר מסכום הביטוח הנקוב ברשימה לגבי כל דירה וגם או לגבי הרכוש המשותף או לגבי חלקים ממנו – לפי העניין..."

בניגוד לכך, סעיף 2 (פרק 2, חלק אחריות כלפי צד שלישי) מעניק זכות שיפוי לבעל הפוליסה בלבד. ללמדנו, כי בעוד הסיכון שבוטח במבנה מוענק הן לבעל הפוליסה והן לדייר, הסיכון שבוטח כלפי צד שלישי יפה רק כלפי בעל הפוליסה ולו בלבד.

משכך, הדיירים, הנתבעים 1 ו-2, הם מבוטחים בהתאם לפוליסה שנכרתה בין הפניקס ובין בעל הבניין.

סיכום

נוכח כל האמור לעיל – הגעתי למסקנה, כי בהיותם הדיירים, הנתבעים 1 ו-2, מבוטחים, אין לפניקס, התובעת, זכות שיפוי מהם, ומשכך לא עומדת לזכותה עילת השיבוב. בהינתן האמור, ונוכח העובדה – כי גם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה לא תזכה הפניקס לסעד המבוקש בידיה בכתב התביעה, הרי שאין מנוס מלהורות על מחיקת התובענה (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 10, 2009), בעמוד 172) משכך לא עומדת לפניקס גם כל עילת תביעה כנגד שומרה – מבטחת הדיירים, וכמובן שלדיירים עצמם לא עומדת כל עילת תביעה כנגד שומרה. הדיון הקבוע ליום 09.06.2016 מבוטל."