אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: נדחתה תביעתו של מרכיב מטבחים נגד מעבידו

השופט יוסף סוהיל: אינדיקציה לכך שעבודה על סולם בגובה כה נמוך אינה מצריכה נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים או הנהגת שיטת עבודה או אספקת אמצעי מיגון מיוחדים, ניתן ללמוד מדברי חקיקה המתייחסים לעבודה בגובה ו/או עבודה על סולמות
 

 

 

ת"א 5992-10-11 יונס נ' צדיקרין ואיילון חברה לביטוח

ת"א 11503-01-13 כעביה נ' . ואח'

בית המשפט: השלום בנצרת

פסק הדין ניתן ביום: 16/3/2016

ע"י כב' השופט: יוסף סוהיל – סגן נשיא 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את המעביד ואת חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות מעבידים בפיצוי עובד בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונה שאירעה לטענתו כאשר עבד בשירות המעביד, בעל נגריה, בהרכבת מטבח בבית אחד מלקוחותיו, נפל מסולם ונחבל בקרסול ברגלו?

בית משפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את הראיות ולאחר שעיינתי במוצגים שהוגשו ושקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות וזאת משני טעמים עיקריים.

האחד, התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה הנטענת כפי גרסתו בכתב התביעה. השני, אף אם הוכח כי התובע נפל מסולם, הגעתי לכלל מסקנה שלא קמה חבות על הנתבע מס' 1 בגין התאונה הנטענת.

עדות התובע הייתה ונותרה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. מה גם, התובע תיאר את התאונה באופן כללי למדיי, ואף משהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, והתייחס לנסיבות התאונה, בחר, בניגוד לתיאור בכתב התביעה, להעלות השערות באשר לגורמים לנפילתו. בעוד שגרסתו בכתב התביעה הייתה שהוא נפל כתוצאה מכך שהסולם התנדנד, העיד בתצהירו, כי אין הוא יכול לדעת אם הנפילה הייתה עקב כך שהסולם התנדנד, או שמא עקב כך שהוא איבד שיווי משקל עת עמד על הסולם ועבד עם שתי ידיו. אין לקבל טענות עובדתיות חלופיות של התובע, כאשר נסיבות נפילתו מהסולם אמורות להיות בידיעתו האישית.

אני ער לכך שמדובר בתובע שהיה עוד צעיר בגילו, חסר ניסיון חיים (ביום התאונה היה בן 21), אלא שהתובע העיד על עצמו כמי שכבר אז היה לו וותק של שנתיים בעבודה אצל הנתבע מס' 1, כך שהספיק לרכוש ניסיון מקצועי, וניסיון חיים.

כאמור, לא נמצא סיוע לעדות התובע, לא בחומר הראיות ולא בתיעוד הרפואי שהוגש. בתעודת חדר המיון אשר צורפה כנספח א' לתצהיר התובע ממנה עולה, כי התובע הגיע בסמוך לאחר התאונה לבית החולים מרכז רפואי העמק, שם, בתיאור נסיבות התאונה, דובר על נפילה מגובה, ללא פירוט באם התאונה אירעה כתוצאה מנפילה מסולם. כך גם לא מצאתי תיאור של נפילה מסולם, לא בתביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגשה בסמוך יחסית ליום אירוע התאונה (הוגשה ב-10/03/2010), ולא בטופס 250 (ר' נ/1, נ/2). כל שתואר שם הוא נפילה מגובה, הא ותו לא.

ואילו בתעודה הרפואית הראשונה נרשם "בזמן עבודתו נפל ונחבל ברגל שמאל".

מטעם הנתבעים העידו כאמור ליאור ורונית, בעלי הבית, אשר לפי עדויותיהם שהו בבית ביום בו אירעה התאונה, אלא שלגרסתם לא נודע להם כלל על תאונה כלשהי שאירעה לתובע באותו יום. עדותם של השניים אמינה ומהימנה עליי. מדובר בשני עדים ניטראליים שאין להם אינטרס כלשהו בתוצאות המשפט. משכך, גם בעדותם לא מצאתי סיוע כלשהו לעדות התובע.

חשיבות מיוחדת, בתאונה מסוג זה, לגובה הסולם עליו עבד התובע, לטענתו, ולגובה עליו עמד התובע בעת שנפל מהסולם לטענתו.

אלא מאי? מלבד הגרסה הכללית אשר מסר התובע, ממנה לא ניתן ללמוד אודות הגורם לתאונה, לא נמצא בחומר הראיות שהוגש, ולא מצאתי בעדות התובע בפניי ו/או בחקירתו הנגדית, עדות כלשהי באשר לגובה ממנו נפל ובאשר לגובה הסולם עליו עבד.

עם זאת, בהנחה שנקבל, כי הוא נפגע כתוצאה מנפילתו מסולם, ולא בנסיבות אחרות, ניתן ללמוד על הגובה ממנו יכול היה ליפול, ועל גובה הסולם, הן מעדות נתן והן מעדות הנתבע מס' 1, אשר עולות בד בבד עם תנאי השטח בו עבדו התובע ונתן. מדובר בהרכבת מטבח בתוך בית בנוי אשר גובה התקרה בו בסביבות ה-2.80 מ', זאת אני למד הן מהתרשמותי מהתמונות של אותו חדר מטבח (נ/18 – נ/21), והן מניסיון החיים. משכך, ואף בהנחה שהתובע עבד על סולם בהרכבת חלק עליון כלשהו של המטבח, הרי מדובר בגובה כולל של לא יותר מ-2.80 מ'. התובע העיד בפניי, והתרשמתי שגובהו ממוצע לבריות, היינו בין 1.70 מ' ל-1.80 מ'. משכך, וכדי לעבוד בגובה של 2.80 מ', היה עליו לעמוד על הסולם בגובה של כ-1 מ' בלבד, (זאת מבלי לקחת בחשבון תוספת הגובה מהושטת שתי הידיים מעלה). זהו גובה נמוך למדיי אשר סבורני כי נפילה ממנו לא יכולה להקים חבות של המעביד. מדובר בסיכון טבעי של עבודה בגובה נמוך למדי אשר אינה מחייבת הדרכה של המעביד איך לעלות ולרדת מהסולם או איך לעבוד בעומדך על סולם בגובה כ-1 מ' מהרצפה. 

על גובה הסולם ניתן היה ללמוד גם מעדות נתן אשר העיד, כי גובה השלב העליון של הסולם שהיה ברשותם היה 1.20 מ' (עמ' 32, שורה 6), ואילו הנתבע מס' 1 העיד, כי נהוג בעבודתו לעבוד, במקרה הצורך, על סולמות בגובה שבין 1.20 מ' ל-1.50 מ', ולא יותר. 

יתרה מזאת, התובע לא הביא ראיות כלשהן באשר לפגמים כלשהם בסולם. אין המדובר בסולם שנפל או קרס, או שאחד משלביו נשברו, או שהחליק על רצפה חלקה או רטובה, או שרגלו התעקמה, בשל משטח לא מישורי, לדוגמא, וגרמה לנפילה. התובע לא טען כי הוא נאלץ לעמוד על "ראש" הסולם, דבר שייתכן והיה מגביר את הסיכון לאבד שיווי משקל וליפול. התובע לא טען שבעבודתו על הסולם לא היה לו מקום לאחוז בידיו. התובע אף לא העלה טענה כלשהי באשר לשיטת עבודה לקויה שאותה הנהיג המעביד.

אינדיקציה לכך שעבודה על סולם בגובה כה נמוך אינה מצריכה נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים או הנהגת שיטת עבודה או אספקת אמצעי מיגון מיוחדים, ניתן ללמוד מדברי חקיקה המתייחסים לעבודה בגובה ו/או עבודה על סולמות. ראה לדוגמא סעיף 24 (א) (2) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז – 2007, הפוטרת משימוש בציוד הגנה מפני נפילה מסולם (לפי דרישות סעיף 23 לתקנות הנ"ל), כאשר מדובר בעבודה על סולם שגובהו עד 4.5 מ'. ראה גם סעיף 115 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988, המטיל חובת גידור במקרה של עבודה בגובה העולה על 2 מ'. ללמדך שגובה פחות מכך אינו מוחזק בעיני המחוקק כגובה מסוכן. כך גם הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל – 1970, המחייב נקיטת אמצעי הגנה למניעת נפילה מגובה של 2 מ' ומעלה.

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות אף אם הייתי קובע שהתובע אכן נפל מהסולם ארצה. אלא שבחינת הראיות שהובאו בפניי הובילה אותי למסקנה שהתובע אף לא הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות התאונה, ולא רק משום היותה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. גרסה נגדית מטעם הנתבעים נשמעה מפיו של העד היחיד שהיה עד לאירוע התאונה, הוא נתן בעצמו, נגר וותיק אשר עבד בשירות הנתבע 1 כ-10 שנים, והלה העיד בעדותו הראשית, כי התובע נפגע בנסיבות אחרות, וכי התובע לא עבד כלל על הסולם בהתקנת החלק העליון של הארון.

 

...

לאור המקובץ, הנני מורה על דחיית התביעה."