חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: מהו הקף הכיסוי החל לפי חוק הפלת"ד לגבי תאונה של רכב ישראלי בשטח הרשות?

נשיא המחוזי בנצרת ד"ר אברהם אברהם: על מנת להשוות את מצבו של נהג ישראלי שנפגע מכלי רכב ישראלי בשטחי הרשות, לזה של ישראלי שנפגע בשטח מדינת ישראל, נקט חוק היישום בטכניקת חקיקה, המשווה את הדין החל בשני המצבים
3/05/2016

 

 

 

 

רעא (נצ') 20859-01-16  המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול בע"מ נ' פלוני ואח'

 

בית המשפט: המחוזי בנצרת

 

פסק הדין ניתן ביום: 27/4/2016

 

ע"י כב' השופט: הנשיא ד"ר אברהם אברהם ובהסכמת כב' השופטים דני צרפתי ועאטף עילבוני

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח אשר לטענתה (המבוססת על הוראות ס"ק 3(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי), עליה לפצות את עזבונו של המבוטח הישראלי שנהרג בתאונת דרכים באזור ג'נין לפי הפיצוי המתחייב על פי הדין שחל במקום התאונה וההפרש לעומת הדין הישראלי יושלם על ידי קרנית?

 

בית המשפט דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"במחלוקת פרשנית זו שנתגלעה בין בעלות הדין, דעתי כדעת כב' השופטת קמא. על כן אמליץ לחבריי ליתן רשות לערער, לראות בה כאילו הוגש ערעור על פיה, ואת הערעור – לדחות. את טעמיי אפרוש בשורות הבאות.

 

ככלל, תחולתו של חוק הפלת"ד הינה טריטוריאלית, ולכן אין הוא חל על תאונה שאירעה בשטחי הרשות. חריג לכלל מצינו בס"ק 2(א1) לחוק, הקובע תחולה פרסונלית, בהחילו את הוראות החוק על תאונה שאירעה בשטחי הרשות, ובה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי. בדיעה זו אוחזים גם המלומדים א' ריבלין (א' ריבלין תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית 2012) ע' 55) וי' אנגלרד (י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית תשע"ג) ע' 25).

 

במקרה שלפנינו חל החריג הנ"ל לכלל, משעניין לנו בישראלי שנפגע בתאונה בשטחי הרשות, עת נהג בכלי רכב ישראלי. מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של ס"ק 2(א1) לחוק.

 

כפי שנוכחנו לראות, המבטחת מבקשת להישען על הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה על מנת לומר, כי על תאונה דוגמת זו בה עסקינן חל דין מקום התאונה. עמדה זו אין בידי לקבל, מטעמים אחדים:

 

ראשית, כאמור, התיקונים בסעיפים קטנים 2(א1) לחוק ו-3(ג) לפקודה הוספו בחוק היישום. לפיכך יש לראותם כמשלימים זה את זה, ולא מבטלים האחד את האחר. כל אחד מהם מתאר מאפיינים שונים של תאונת דרכים: הוראת ס"ק 2(א1) לחוק מכוונת לתאונת דרכים בה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי. לעומתה מכוונת הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה לתאונת דרכים שארעה לאדם בשטחי הרשות, משמע כל אדם ובכל כלי רכב. הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה משקפת את העיקרון הכללי בדבר תחולה טריטוריאלית של הדין על הפוליסה, והיא בבחינת דין כללי (כל אדם וכל כלי רכב), הנסוג מפני הדין המיוחד שנקבע בס"ק 2(א1) לחוק (נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי).

 

שנית, על מנת להשוות את מצבו של נהג ישראלי שנפגע מכלי רכב ישראלי בשטחי הרשות, לזה של ישראלי שנפגע בשטח מדינת ישראל, נקט חוק היישום בטכניקת חקיקה, המשווה את הדין החל בשני המצבים, על ידי כך שקבע פיקציה, לפיה יראו תאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות ובה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי, כאילו אירעה בישראל. יישום לשוני־דווקני של הפיקציה מוביל לכך, שס"ק 3(ג) לפקודה איננו חל על תאונה שכזו, כיוון שעניינו בתאונות שאירעו שלא בישראל, בעוד שתאונה בה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי רואים כאילו אירעה בישראל, משמע אין זו תאונה שאירעה בשטחי הרשות כלל (על פי הפיקציה).

 

שלישית, גם ההיסטוריה החקיקתית תומכת במסקנה זו. בתהליך שהוביל לחקיקת חוק היישום עמדו לנגד עיני המחוקק מצבים בהם הפיצויים ישולמו כולם על ידי המבטחת, לעומת מצבים בהם חלק מן הפיצויים ישולמו על ידי המבטחת, והשלמתם תיעשה על ידי קרנית. כך מצינו, בחלק הכללי של דברי ההסבר להצעת החוק (הצע"ח 2299, 25.07.94), את הדברים הבאים:

 

כדי למנוע מצב שבו ישראלי שנפגע בתאונת דרכים שאירעה באיזור יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו יהיה זכאי לפיצוי נמוך יותר מחברו שנפגע בתאונת דרכים בישראל, מוצע לקבוע כי נפגע ישראלי ... יהיה זכאי להשלמת הפיצויים, בין ממבטח ישראלי ובין מהקרן שהוקמה לפי החוק. (ההדגשה שלי – א.א.)

 

אילו נתקבלה עמדתה הפרשנית של המבטחת, כי אז לעולם היתה נעשית השלמתם של הפיצויים על ידי קרנית, בעוד שעל פי דברי ההסבר לחוק היישום, אפשר שגם המבטחת תישא בהשלמת הפיצויים.

 

ורביעית, הדרך הפרשנית שמציעה המבטחת מייתרת, הלכה למעשה, את התיקון שהוסף בסעיף 2(א1), שכן לשיטתה – בגדרו של סעיף 12(ה) חייבת קרנית ממילא להשלים לישראלי שנפגע בתאונה בשטחי הרשות את הפיצויים שמעל לשיעור המגיע לו לפי דין המקום. אם נאמץ דרך פרשנית זו, נמצא המחוקק משחית מילותיו לריק. מאידך, הדרך הפרשנית שמציעה קרנית אינה מייתרת איזה מבין שני הסעיפים (2(א1) ו-12(ה)), שכן כל אחד מהם חל על קטגוריה אחרת של מקרים.

 

סיכומם של דברים, המבטחת חייבת לפצות את עזבון המנוח והתלויים בו, כאילו אירעה התאונה בישראל, ובכלל זה עליה לפצותם במלוא שיעור הפיצויים שהיו מגיעים להם אילו אירעה התאונה בישראל. פועל יוצא מן הדברים הללו, את התביעה נגד קרנית יש למחוק.

 

...

 

 

ד"ר אברהם אברהם, נשיא

 

כב' השופט דני צרפתי: אני מסכים.

 

...

 

כב' השופט עאטף עילבוני: אני מסכים."

 

עבור לתוכן העמוד