אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: התובעת לא הוכיחה את אחריותה של האוניברסיטה העברית בירושלים לנפילתה מהמדרגות

השופט מרדכי בורשטין: לא הוכח שהנתבעות הפרו את חובתן כלפי התובעת וכי המדרגות לא היו תקינות ולא הוכח שהסיכון שנגרם למרבה הצער לתובעת, לא היה סיכון רגיל. ממילא לא הוכח שהנתבעות התרשלו וכי ההתרשלות היא שגרמה לנזק
 

 

  

תא (י-ם) 33661-07-13  עביר נפאר נ' האוניברסיטה העברית

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 15/6/2016

 

ע"י כב' השופט: מרדכי בורשטין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את האוניברסיטה העברית ואת חברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות חוקית בפיצוי התובעת בשל נזק גוף שנגרם לה עקב נפילה במדרגות מעונות האוניברסיטה העברית בירושלים?

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לא יכולה להיות מחלוקת שלנתבעת, כמחזיקת המעונות, חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בשטח המעונות. אולם, לא די בכך ועלינו  לבחון האם קיימת חובת זהירות קונקרטית והאם זו הופרה.

 

השאלה השבה ועולה בפסיקה היא האם עסקינן בסיכון  בלתי סביר, הדורש כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים. לא אחת נפסק כי גם היורדים במדרגות עשויים למעוד ולהחליק, מאחר שנפילה והתחלקות הן תוצאות רגילות בחיים, שהן בגדר סיכונים סבירים שיש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום יום (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם  פד לח (1) 72, 77).

 

נטל ההוכחה רובץ  לפתחה של התובעת ועל התובעת להוכיח את יסודות ההתרשלות.

 

התובעת לא עמדה בנטל זה ולא הוכיחה שהנתבעת התרשלה וכי ההתרשלות גרמה לנזק.

 

ראשית, התובעת לא טרחה להגיש חוות דעת בנדון. אין די בטענת התובעת כי המדרגות שחוקות כדי להוכיח שחיקה יתרה של המדרגות. אף שהמדרגות נוצקו לפני למעלה מ-40 שנה, לא הוכח שהפגמים הנראים בתמונות שהוגשו אינם סבירים ומעידים על מפגע של ממש.

 

התובעת שטענה לכך שהמדרגות מחליקות לא תמכה טענה זו בחוות דעת כנדרש ובעניין זה לא הוכח שמקדם החיכוך ופוטנציאל ההחלקה של המדרגות אינו סביר.

 

עסקינן במספר מועט של מדרגות, שהובילו לדירת ידיד התובעת בלבד וממילא מספר המשתמשים במדרגות מועט יחסית. על כך העיד גם הידיד שמאחר שהכניסה למעונות לא פשוטה וכרוכה בליווי של הדייר, הגיעו לדירה אנשים נוספים לעיתים רחוקות (ע' 9 ש' 10-11). לא מדובר אפוא במדרגות שנעשה בהן שימוש רב במהלך השנים על ידי מספר רב של אנשים ועל התובעת הנטל כאמור להוכיח שהמדרגות שחוקות ומחליקות.

 

התובעת לא טענה בתצהירה שהנתבעת לא פעלה על פי תקן נדרש, אלא ביקשה לצרף תקן רלבנטי רק בשלב הסיכומים. עם זאת, אין בתקן כדי להועיל לתובעת, משום שסטנדרט ההתנהגות שנקבע בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על ידי אדם סביר, אך רמת ההתנהגות הנדרשת על פי עוולת הרשלנות היא הנקבעת על ידי האדם הסביר, בנסיבות המקרה (ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דויד עטיה ואח' (04.01.09)).

 

מכל מקום, התובעת לא הוכיחה שההתנגדות להחלקה במדרגות אינה כנדרש בתקן. התקן האמור אף מבחין בין בנייני ציבור לבנייני מגורים (ראו טבלה 2 לתקן). מאחר שהמעונות לעניין זה אינם בנייני ציבור אלא בנייני מגורים ובפרט שעה שהוכח שהמעונות לא היו פתוחים לקהל הרחב, ממילא אין חובה על פי התקן האמור (2279) להוסיף אמצעי התנגדות להחלקה.

 

לא הוכח אף שהפס היה מונע את נפילת התובעת.

 

מכאן שאין בהעדר פסים למניעת החלקה כדי להעיד על רשלנות וממילא לא הוכח שהמדרגות היו פגומות.

 

שנית, התובעת טענה גם להתרשלות בכך שלא הותקן מאחז יד נוסף, אך מאחר שהתובעת ממילא לא חשבה להסתייע במעקה שהיה במקום, יש לדחות את טענותיה לעניין זה (ראו והשוו: ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן (02.03.93)).

 

יצוין גם שהתובעת התייחסה לתקנות התכנון והבנייה ואולם הפרק הרלבנטי האמור מתייחס לבניין ציבורי ואילו המקרה לא ארע בשטח פתוח לציבור אלא בשטח מוגבל בביקורים לדיירי המעונות ולמבקריהם, שאינו בגדר בניין ציבורי לעניין זה.

 

שלישית,  לא הוכח שהייתה נפילה נוספת במקום. ידידה של התובעת, שגר במקום במשך כשנתיים ימים, לא ידע להעיד על נפילות שכאלה. הידיד אף לא טרח להתלונן על מצב המדרגות בפני מאן דהוא ובכך קיים קושי מובנה באשר לטענה לעניין מהות הפגם.

 

עובדה זו בצירוף גרסת הנתבעת לפיה לא הייתה כל תלונה על נפילה במדרגות, זולת התביעה דנן, תומכת במסקנה שהנפילה לא הייתה אירוע חריג וכי הנפילה יכולה הייתה להתרחש בלא כל קשר למצב המדרגות.

 

עד עצם היום הזה ניצב גרם המדרגות על תילו, בלא שמצבו ישונה על ידי הנתבעת .

 

הנתבעת אף הוכיחה שהיא נוהגת בתחזוקה שוטפת בכך שמתקיימים ביקורים במקום, תיקונים על פי דרישה וכי מבוצעים סיורים ממוקדים שנתיים.

 

הפרת חובה חקוקה

 

התובעת טענה להפרת חובה חקוקה.

 

בכתב התביעה נטען באופן כללי וסתמי כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות החלות עליה, ובין היתר הפנה כתב התביעה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל -1970. בכך, מילאה התובעת חובתה בהפנותה לחיקוק מסוים בהתאם להוראת תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

עם זאת, לא הוכח שהנתבעת הפרה חובה חקוקה, בפרט לנוכח עדות העד מטעמה לפיה אין תקנה הדורשת בדיקת החלקה ( ע' 23 ש' 18). מסקנה זו נתמכת גם בכך שהתובעת לא הוכיחה שהמדרגות היו מחליקות כהגדרתן ובכך שלא הוכח שהמדרגות לא עמדו בדרישות ההתנגדות להחלקה.

 

בשים לב לאמור לעיל לעניין פסי ההחלקה, ממילא לא הוכח הצורך בהתקנת פסי החלקה.

 

משנדחות טענות התובעת לעניין התקן, ממילא מתייתר הצורך בהמתנה לתגובת הנתבעת לעניין זה.

 

הדבר מדבר בעדו

 

התובעת טענה כי חל במקרה דנן הכלל "הדבר מדבר בעדו".

 

מאחר שהתובעת ידעה לטעון מה היו הנסיבות שהביאו לנפילתה, לא מתקיים היסוד  שלתובעת לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק.

 

לפיכך אין מקום להחיל את הכלל האמור.

 

סוף דבר

 

לא הוכח שהנתבעות הפרו את חובתן כלפי התובעת וכי המדרגות לא היו תקינות ולא הוכח שהסיכון שנגרם למרבה הצער לתובעת, לא היה סיכון רגיל. ממילא לא הוכח שהנתבעות התרשלו וכי ההתרשלות היא שגרמה לנזק.

 

לפיכך, מורה על דחיית התביעה."