אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: נדחתה תביעת צד ג 'עקב שריפה שפרצה באחריותו המלאה של התובע

השופט יעקב שקד: נקבע כממצא עובדתי כי יחידת ההזנה החשמלית (רב השקע) והמקרר, שבהם אירע הכשל החשמלי שגרם לשריפה, היו בבעלותו, בשליטתו ובאחריותו הבלעדיים של התובע. לפיכך, אין לייחס כל חבות נזיקית למבוטח, קרי הוריו, כלפי התובע. ממילא, אין בנמצא כל חבות של הנתבעת כלפי התובע
 

 

  

 

תא (הרצ') 29704-02-13  דב סלע נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בהרצליה

 

פסק הדין ניתן ביום: 11/7/2016

 

ע"י כב' השופט: יעקב שקד

 

עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח לפי ביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי לתובע בשל שריפה שארעה בסככה שבמשק שבבעלות הוריו של התובע?

 

רקע: התובע הינו הבעלים של שני עסקים, סוכנות לביטוח ועסק לטיולי טרקטורונים אשר פעלו בסככה, המצויה במשק במושב בן שמן השייך להוריו של התובע. בכתב התביעה מגולל התובע נזקים בהיקף נרחב שאירעו לעסקיו, הן בגין רכוש והן בגין אובדן רווחים, בשל שריפה שארעה בסככה שבמשק ובסביבתה.

 

בקדם המשפט הבהיר ב"כ התובעים כי התביעה היא בגין נזקים שנגרמו לתובע בלבד – ולא להוריו – בכשירותו כצד שלישי בפוליסה, וכי להוריו אין כל תביעה כלפי חברת הביטוח.

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"אף אם היה מוכיח התובע כי יחידת רב השקע שבה אירע הכשל החשמלי וכן המקרר שבו פרצה השריפה הינם בבעלות הוריו, לא היה בכך כדי לסייע בידו.

 

התובע הוא זה שהפעיל מספר שנים שני עסקים בסככה, ולא הוריו. התובע הוא זה שעשה שימוש תדיר ויומיומי לצורך עסקיו (הסעדת הלקוחות), בכל המקררים אשר הוזנו בחשמל מהמפסק וביחידת רב השקע שבה אירע הכשל, וברור כי בנסיבות אלה, אלו היו בשימושו ו/או באחריותו ו/או בשליטתו.

 

פשיטא, חלה על התובע אחריות לוודא כי לא יארע כשל בציוד חשמלי זה, וכוונתי לא רק ליחידת הרב שקע, אלא גם לכל המקררים.

 

ראוי להפנות בענין זה לדברי בית המשפט העליון (בדעת רוב, מפי כב' השופט א' מצא), בהקשר ל"תנאי השליטה" שהינו אחד מתנאי הכלל של "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), היפים גם לענייננו בהקשר של השליטה בציוד שגרם לשריפה, בע"א 241/89  ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' ר' הינדלי ואח', פ"ד מט(1) 45, 80 (1995):

 

"תכליתו של תנאי השליטה, כידוע, היא לזהות את הנתבע - לאור היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק ומשום כך - כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק (השווה אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 61). אני מסכים, שאם יוכח כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק, תימצא בכך, בדרך כלל, ראיה איתנה לשליטתו בנכס. אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס.

 

כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק.

 

המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו ­על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק. אכן, בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה פעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. אך מבחן זה איננו תולה את קיומה של שליטה בתנאי סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה".

 

בנסיבות שתוארו לעיל, סבורני כי התובע היה בעל השליטה הממשי בציוד  החשמלי שגרם לשריפה וחזקתו היתה רלבנטית לגרימת הנזק.

 

אביו המנוח של התובע לא היה מעורב בניהול העסקים, אלא רק שוחח עם הלקוחות שהיו חוזרים מפעילות, היה חולה במועד השריפה ונפטר למרבה הצער בסמוך לאחר מכן, בשנת 2012 (ראו דברי התובע בעמ' 44 לפרוטוקול, ש' 27 – 32).

 

ממילא, לא היתה לו חזקה או שליטה בציוד החשמלי שגרם לשריפה, וכן לגבי אימו של התובע.

 

ראיתי להוסיף, כי כאמור התובע ניהל שני עסקים בסככה. זיקתו אליה ברשות הוריו הייתה ברורה.

 

אף התובע בסעיף 2 לתצהירו סיפר כי הוריו התירו לו לנהל את עסקיו בשטח מתחת לסככה, על ידי הקמת משרד ששימש את סוכנות הביטוח באזור בו חנו הטרקטורונים וציוד לאירועי שטח.

 

התובע לא ציין בסעיף זה כי חלק מהשטח מתחת לסככה נותר בחזקת הוריו (וגם לא העיד את אימו), ולפיכך מסקנתי הינה כי כל שטח הסככה היה בשליטת ו/או באחריות התובע.

 

מסקנות ואחרית דבר

 

בהינתן האמור, נקבע כממצא עובדתי כי יחידת ההזנה החשמלית (רב השקע) והמקרר, שבהם אירע הכשל החשמלי שגרם לשריפה, היו בבעלותו, בשליטתו ובאחריותו הבלעדיים של התובע.

 

לפיכך, אין לייחס כל חבות נזיקית למבוטח, קרי הוריו, כלפי התובע. ממילא, אין בנמצא כל חבות של הנתבעת כלפי התובע.

 

נוכח מסקנתי העובדתית האמורה, לא ראיתי מקום לדון ביתר הטענות שהועלו על ידי הצדדים, לרבות סיבתה של השריפה (הצתה אם לאו; על אף שמוויתור הנתבעת על חקירת עורך דוח שירותי הכבאות עולה הסכמה לתוכנו), וכן בעניין היקף הנזק.

 

התביעה נדחית.

 

בהינתן כלל נסיבות הענין וסכום התביעה, התובע ישלם לנתבעת את התשלומים ששילמה למומחים מטעמה (למעט המומחה סלוצקי, שכן הנתבעת חזרה הלכה למעשה ממסקנותיו בדבר הצתה, בכך שויתרה על חקירת עורך דוח שרותי הכבאות) ומטעם בית המשפט, עבור חוות דעת ושכר עדות (לפי קבלות), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪."