1. כשהובאה הצעת חוק חוזה הביטוח בשנת 1975 לדיון בקריאה ראשונה התייחס חבר הכנסת שמואל תמיר לסעיפי ביטוח יתר ואמר כהאי לישנא:
"אינני חושב שזה צודק. רשאי צד לבטח אותו נכס שלוש פעמים בשלוש חברות. הוא אומר: הבזיך שנמצא על הארון בחדר העבודה שלי שווה בשוק 150 לירות. לדידי יש לו ערך מיוחד ואני רוצה שיהיה מבוטח – 500 לירות ואני רוצה לבטח אותו בשלוש חברות. מדוע לא?"
(בזיך = קערה).
לבד מן ההערה על הבזיך, הכנסת רחשה תודות על החוק החדש.
2. שר המשפטים דאז, חיים צדוק, פירט את מטרותיו של החוק החדש שהעיקריות בהן הן ההתנתקות מהמשפט האנגלי בדיני ביטוח.
כך למשל בנושאי אי גילוי.
הפסיקה האנגלית המחמירה – אפשרה למבטח בדין האנגלי להתנער מהביטוח כליל גם אם הפרט לא היה עשוי להשפיע על החלטת המבטח אם להתקשר בחוזה.
הוראות החוק החדש, אמר השר, מביאות לשינוי לפיו המבטח זכאי להתנער מחבות אבל לא בכל מקרה יופקעו כליל זכויות המבוטח אלא רק יופחתו באופן יחסי.
ואלו דברי השר:
"במקום העיקרון של "הכל או לא כלום" מוצע הסדר המאפשר להתאים את התוצאות לנסיבות הענייניות של המקרה הנדון."
וכאן, הוא מוסיף: כאן יש להזכיר גם את סעיף 29 להצעה המסמיך את בית המשפט "אם נראה לו צורך לעשות כן בנסיבות העניין" לפסוק למבוטח את תגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם לא קוים אחד התנאים שבהם הייתה מותנית חבות המבטח.
3. סעיף 29 הקיים בחוק גם כיום מאפשר לבית המשפט לפסוק תגמולי ביטוח חלקיים במקרה שהופר תנאי מתנאי הפוליסה, וזאת משיקולי צדק לאור נסיבות העניין.
סעיף 29 אינו נזכר כלל בחוות דעתו של היועץ המשפטי שאומצה על ידי המפקח על הביטוח והופצה על ידו לחברות הביטוח, בה יצא כנגד תורת האשם התורם בתביעות ביטוח.
היינו, המפקח, בניגוד לרוח החוק ומנסחיו שואף להחזיר את בתי המשפט לימי "הכל או לא כלום" וסובר שאם מתמלאים תנאי פסק דין סטארפלסט – פטור המבטח מחיובו כליל (היינו – הפרת תנאי בפוליסה לנקוט אמצעים סבירים להגנה על העובדים – מתוך פזיזות וברשלנות רבתי). אם לא מתמלאים התנאים – וגם לא מופר תנאי מתנאי הפוליסה – יש לדעתו להתעלם מרשלנות רבתי של המבוטח או מפעולה שנעשתה בפזיזות ולפסוק את מלוא תגמולי הביטוח.
דעת המפקח מנוגדת לחוק חוזה הביטוח, לשונו ורוחו.
4. ומה הקשר בין דברים אלו לנושא שנתבקשתי לדווח עליו – כנס AIDAבהמבורג גרמניה? – המחקר ההשוואתי.
בגרמניה נחקקה בנובמבר 2007 רפורמה בדיני הביטוח ונכנסה לתוקף ב- 1 בינואר 2008. הרפורמה בעיקרה צרכנית, דורשת בהירות בניסוחי הפוליסה, נותנת למבוטח שבועיים לבטל פוליסה חדשה, וכן קובעת כללים מנחים בנוגע לפטור או להגבלת אחריות המבטח כשהנזק במקרה הביטוח שהתרחש נגרם על ידי אשמו התורם של המבוטח.
אם מקרה הביטוח נגרם בכוונה – המבטח פטור. רשלנות גרידא – לא תשפיע על זכות המבוטח. ברשלנות רבתי Gross Negligenceניתן להפחית את החיוב בהתאם לחומרת ההפרה.
נשמע מוכר? אולי אחרי הכל הפחתת תגמולי ביטוח ביחס הולם להפרה או להתנהגות עוולתית של המבוטח הקשורה בקשר סיבתי למקרה הביטוח – אינה דבר בלתי מתקבל על הדעת, והראיה – שמערכות משפט שמהן שאוב החוק שלנו – מכירות בו.
5. בהמבורג נוסדה AIDA Europe שהיא התאגדות בתוך הארגון הבינלאומי לדיני ביטוח AIDA ובה חברות מדינות אירופה ובתוכן – ישראל.
הארגון האירופאי מנוהל על ידי מועצה בת 9 חברים בתוכם אני מייצגת את ישראל והוקמו בו קבוצות עבודה לנושאים שונים בדיני ביטוח, דבר המאפשר יצירת משפט השוואתי בנושאים שונים על ידי עורכי דין העוסקים בביטוח, נציגי חברות ביטוח אירופאיות – ואנשי אקדמיה, פרופסורים מאוניברסיטאות באנגליה, הולנד, בלגיה וגרמניה.
6. התיאוריה המקובלת במספר מדינות באירופה וקרויה Apportionment of Liabilityמדברת על חלוקה יחסית של סכום הנזק בין שני צדדים, כאשר הצד הנפגע המבקש שיפוי תרם במעשיו או מחדליו לקרות המקרה.
בהולנד, פסק דין מבית משפט עליון ב- 2006 נקבע כי העיקרון של חלוקה יחסית של חבות יחול על קשר סיבתי בין מחלת סרטן של עובד במפעל אסבסט שגם עישן. נקבע שהמעסיק ישלם פיצוי פחות השיעור שיש לייחס לעישון.
החלוקה היחסית, דבר שתורגם במחוזותינו לביטוי העברי "אלוקציה" אולי הוא הביטוי ההולם במקום רשלנות תורמת או "אשם תורם" אשר זכה לביקורת מצד המתנגדים להחלתו בתביעות ביטוח ולכן מוצע לקרוא לסעד זה "הפחתה יחסית של תגמולי ביטוח" , דבר העולה בקנה אחד עם, למשל, סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח ולרוחו של החוק השוללת את התורה של "הכל או לא כלום".
7. הכינוס הקרוב של AIDA אירופה ב- 26/7 בנובמבר בבודפשט ומוזמנים עורכי דין ואקדמאים לקחת חלק בדיונים מפרים בנושאי ביטוח ובאפשרות ללמוד מכלי ראשון על פתרונות לבעיות דומות בדיני ביטוח המתעוררות במדינות השונות.
השיקולים הניתנים במדינות אירופה לחלוקה היחסית הם שיקולי צדק, ושקילת כלל הנסיבות. לאחרונה, פעילות אינטנסיבית להרמוניזציה בין מדינות אירופה בדיני ביטוח – ורצוי לעקוב אחרי זה מקרוב וללמוד ולעדכן את החוק גם אצלנו, בין בפסיקה ובין על ידי תיקוני חקיקה.
8. והערה לסיום–
הסעיפים המקנים לבית המשפט שיקול דעת לפסוק תגמולים חלקיים – 8.6 (אי גילוי – תגמולי ביטוח מופחתים לפי המצב לאמיתו), 19-17 (החמרת סיכון – תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי), 21 (אי נקיטת אמצעים שהותנו להקלת סיכון), 29 (חיוב במקצת תגמולי הביטוח בהפרת תנאי שלא השפיע השפעה של ממש על הסיכון).
ההוראות מצביעות על גישת המחוקק לתיגמול חלקי או יחסי ולא שיטת הכל או לא כלום.
כל עוד לא פסק בית המשפט העליון הלכה בתורת "האשם התורם" או "התיגמול החלקי" – הלכת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פי.ווי. נ' מגדל היא הלכה מנחה ויש לה תוקף משכנע לגבי בתי המשפט הנמוכים ואף במחוזי. וזאת, מבלי לגרוע מכבודו של המפקח שכבודו במקומו מונח.
שני פסקי דין מאוקטובר 2008 החילו את תורת האשם התורם החוזי והפחיתו האחד – 50% והשני 33% מחבות המבטח.
50% - השארת מנוע דולק ליד כספומט ל- 30 שניות, ת.א. 24003/04 חיימוב סרגיי נ' הכשרת היישוב, 2.10.08.
33% - אשם תורם באי חידוש פוליסה במועד פלאפל אוריון נ' הראל, 22.10.08, השופטת תמר נאות פרי.
המפקח על הביטוח שהוא רגולטור הקובע את הכללים בחוזרים, מטיל עיצומים כספיים על המבטחים בגין הפרות החוזרים, ודן בתלונות מבוטחים ופוסק בעניינים ספציפיים ואף בעניינים עקרוניים – כלליים, מגלם בכך את שלוש הרשויות בגוף אחד – ממש – הכל יכול.
לעיתים בית המשפט מבקש מהמפקח גם להביע את דעתו על פרשנות החוזר שקבע.
לדעתי, תפקיד הפרשן נתון לבית המשפט ולא למפקח ועל כך נביא ציטוט מדברי המלומדת עינב – "תגידי, רנין, ממתי שואלים את האח הגדול מה אתה חושב?".
לראיון עם עו"ד נשיץ, סגן נשיא AIDA העולמי ונשיא הסניף הישראלי
