לפי כתבה באתר וושינגטון פוסט מיום 6/2/2011, מצלמות אור אדום מצילות חיים והיו יכולות לעשות יותר אילו נעשה בהן שימוש יותר רחב.
מדובר בעיקר בהרתעה והקטנה במספר התאונות ב"מכות צד" הנקראות T-bone crashes.
המחקר חדש של המכון לבטיחות בדרכים בארה"ב מראה כי ב 14 ערים גדולות שנעשה בהן שימוש במצלמות ןבכלל זה במחוזות, שיעור מקרי המוות הנובעים מהתנגשויות בעת נהיגה באור אדום, ירדו פי שלוש לעומת 48 ערים גדולות בהן לא התקנו מצלמות אור אדום.
בנוסף לכך, ממצאי המחקר של המכון לבטיחות בדרכים שהוא מוסד ללא מטרות רווח הממומן על ידי תעשיית הביטוח בארה"ב, מורים, כי המצלמות הצילו 159 אנשים ב 14 ערים במהלך חמש שנים החל בשנת 2004.
לפי ממצאי המחקר, אם היו המצלמות מוצבות בכל עיר אמריקאית גדולה, ניתן היה לחסוך ב 815 הרוגים באותה תקופה.
ממצאים אלו יהיו למורת רוחם של אותם גורמים המאמינים בכל מאודם שיש להם זכות אלוהית לנסוע באור אדם ולא להסתכן בקנס. אותם גורמים חשים, כי באמצעות המצלמות הממשלה חודרת לפרטיותם על מנת להרוויח מקנסות תנועה.
המתנגדים למצלמות, אינם מתייחסים לעובדה שהקורבנות במרבית המקרים, אינם הנהגים המתעלמים מהאורות אדומים, אלא הולכי רגל, רוכבי אופניים ונהגי כלי רכב אחרים אשר נדרסו, ננגחו ובשל כך נותרו נכים או נהרגו על ידי הנהגים שנסעו באור אדום.
הרציונל מאחורי המצלמות של האורות האדומים מקורו בהשכל הישר. המשטרה אינה יכולה להימצא להיות בכל מקום, והשוטרים אינם אמורים להימצא בצמתים במקום להילחם בפשיעה.
למעשה, כל מי שנוסע בכבישים בארה"ב יכול למצוא את עצמו נוטה להאט ונזהר באור אדום במקומות שבהם נמצאות מצלמת מהירות, כפי שמוצג באתר האינטרנט של המשטרה. התוצאה שמתקבלת היא תנועה איטית יותר ועל כן התאונות פחות קטלניות.
מתנגדי המצלמות, כאמור, דיברו על תופעת "האח הגדול" בטענה, כי המצלמות פוגעות בפרטיותם או כי הממשלות המקומיות בארה"ב משתמשות במצלמות על מנת לייצר הכנסות.
אולם ניתן למצוא דוגמאות נוספות למקרים בהם הממשלה מטילה קנסות על מנת לקדם את בטיחות הציבור כמו למשל הפרות של חוקי הציד, תנאי בטיחות באתרי עבודה, כך שאין סיבה לפקפק במניעים של עובדי ציבור בכל הקשור בפריסת מצלמות הואיל ומדובר בדאגה לביטחון הציבור ממש כמו בכל התחומים האחרים.
מתנגדי המצלמות הראו מחקרים הקושרים את ההתקנה של מצלמות האורות האדומים לעלייה התנגשויות באחור.
אולם מה שחשוב יותר הוא העובדה שהמצלמות צמצמו בחדות את התאונות המסוכנות העשויות לגרום למוות, כאשר הסיכון בהתנגשויות מאחור הוא בדרך כלל לנזקי פח.
השאלה האמיתית המוצגת למתנגדי המצלמות היא לגבי האלטרנטיבה. האם הם באמת מעוניינים להסיר את המצלמות במחיר מותם מאות יותר על מנת לחסוך לעצמם תשלום קנסות של 50 $ או 100 $? לפי תחשיב זה, נראה, כי מתנגדי המצלמות אומדים את ערך החיים בזול.
