ע"א 8619/10 וערעור שכנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד הנו ג'אבר
בית המשפט: העליון
ההחלטה ניתנה ביום: 11/17/2012
ע"י כבוד השופט: י' עמית
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור או גם את הערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק לטובתו של נער הנפגע בתאונת דרכים פיצוי בגין הפסד השתכרות ככדורגלן מקצועי ואבדן הקריירה בתחום זה עד גיל 35 - סכום גלובלי של 1,000,000 ₪?
בית המשפט העליון דחה את הערעור ואת הערעור שכנד
מתוך פסק הדין:
"המשיב שיחק בתפקיד חלוץ, היה מלך השערים של קבוצת הנוער של מכבי חיפה, ונחשב לחוד החנית של קבוצתו כפי שעולה מעדות המאמן. המשיב היה חבר סגל של נבחרת ישראל במחלקת נערים א' ואף השתתף במספר משחקים של נבחרת ישראל לנוער. בהתחשב בכך, רשאי היה בית משפט קמא להגיע למסקנה בדבר סיכוייו של המשיב להשתלב בקבוצת בוגרים בליגות הגבוהות. "
"נראה אפוא כי בעקבות התאונה הקריירה של המשיב בתחום הכדורגל הלכה ודעכה. לאחר התאונה המשיב זומן לנבחרת ישראל אך לאחר תקופת אימונים שוחרר מהזימון מבלי להשתתף במשחקים (עדות המאמן, בעמ' 30 שורות 11-4). המשיב לא התקבל לקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה בליגת העל (עדות המאמן, בעמ' 25 שורות 12-4) וביום 26.7.2009, חתם על חוזה כשחקן בקבוצת "ניר רמת השרון" בליגה הלאומית. אלא שגם בקבוצה זו הקריירה של המשיב הייתה קצרה במיוחד – הוא שולבאך בשלושה-ארבעה משחקים ונאלץ לעזוב (עדות המשיב, בעמ' 40 שורות 12-11). בהמשך, ביום 12.1.2010, המשיב חתם עם מועדון כדורגל מכבי חיפה על הסכם לחמש שנים (עונות הכדורגל 2009/10 עד 2013/14)המאפשר למועדון מכבי חיפה "להשאיל" אותו בתשלום לקבוצה אחרת. ברם, מאחר שהמשיב לא הצטרף לסגל של אף קבוצה הוא לא קיבל תשלום (עדות המשיב, בעמ' 41 שורות 4-2).
מכאן, שיש עיגון בחומר הראיות למסקנתו של בית המשפט קמא ולפיה "בפועל, כיום התובע [המשיב – י"ע] לא משתתף בשום פעילות ספורטיבית כשחקן. הוא מנסה לשמור על כושר באימונים ובריצות שהוא מנסה לקיים ללא מסגרת קבוצתית".
התאונה קדמה בזמן לפציעה ברגלו של המשיב, ועל פי ממצאיו של בית משפט קמא, ההידרדרות בקריירה הספורטיבית של המשיב החלה מיד לאחר התאונה, כך שאין לקשור בין הפציעה המאוחרת ברגל לבין גדיעת הקריירה של המשיב. גם המאמן התייחס לכך בעדותו והסביר כי הפציעה "אינה הגורם המכריע בירידה בכישורי המשחק של המשיב" ”
"נקודת המוצא לחישוב הפסדי ההשתכרות של המשיב היא שהפציעה קטעה את הקריירה שלו ככדורגלן בליגת העל או בליגה הלאומית. יש להניח כי אלמלא התאונה היה המשיב מגויס לשירות צבאי, כפי שעשו בני משפחתו, ותקרת השתכרותו עד גיל 21 הייתה מוגבלת לסכום של 4,000 ₪ לחודש (עדותו של דוד אלחדד, סוכן שחקני כדורגל, בעמ' 34 שורות 27-26). אם נחשב את הפסד ההשתכרות של המשיב בגילאים 35-21 על פי מגבלת השכר הממוצע במשק - בניכוי השכר הממוצע שהיה משתכר בעבודה אחרת, ושההפסד ממנו כבר נפסק על ידי בית משפט קמא או בניכוי מה שיכול היה להשתכר אילו היה משחק בליגה נמוכה (ע"א 7397/10 אוחיון נ' קיבוץ להבות הבשן, פסקה 4 לפסק דיני (לא פורסם, 27.2.2012))- נמצא כי הסכום של מליון ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא הוערך אף על הצד הנמוך. מכאן שדין הערעור לגבי ראש נזק זה להידחות, ומאחר שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אף איני רואה לקבל את הערעור שכנגד בראש נזק זה.
אף לא מצאתי ממש בערעור שכנגד, ככל שהוא מתייחס לפיצוי בגין ראשי הנזק של הוצאות רפואיות, ניידות ועזרת צד ג', באשר לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לגביהן. "
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
