הנפגע לא הוכיח כי מדובר בתאונת דרכים

תא (חי') 23388-06-12  יהודה בכר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 24/5/2013

על ידי כב' השופט: אייל דורון

עניינו של פסק הדין: האם התאונה שבמהלכה נפגע התובע מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה, כי נפגע בתאונת דרכים.

מתוך פסק הדין:

" לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כנטען על ידו, ומשכך לא הוכח כי מדובר בתאונת דרכים.

גרסת התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. גם במקרים בהם נטען כי תאונה התרחשה כאשר לא היו עדים לתאונה, ושמא אף בעיקר במקרים בהם כך נטען, יש צורך בסיוע לעדות היחידה. סיוע זה עשוי להימצא, למשל, במסמכים שונים ובתיעוד רפואי. סיוע זה עשוי להימצא בעדויות נסיבתיות בנוגע למהלך העניינים לפני ואחרי התאונה הנטענת, באופן שיש בו כדי לחזק את העדות היחידה של בעל הדין. תחליף לסיוע "חיצוני" מעין זה עשוי להימצא בכך שבית המשפט מוצא שיש בידו ליתן אמון מלא ושלם בעדות היחידה של בעל הדין.

בענייננו, לא מצאתי כי אני יכול ליתן בעדותו של התובע אמון מלא ומוחלט, במידה הנדרשת לסיוע.

בענייננו, לא ניתן לראות במסמכים ובתיעוד הרפואי משום סיוע לעדותו היחידה של התובע. כפי שיפורט בהמשך, אלו אף פועלים, במידה לא מבוטלת, לחובתו.

בנוסף, בענייננו, לא הובאה עדות נוספת לתמיכה בעדותו היחידה של התובע, בנוגע להשתלשלות העניינים לפני ואחרי התאונה.

ביחס לנקודה אחת בהקשר אחרון זה, לא זו בלבד שלא הובאה עדות ובהעדרה אין סיוע, אלא שבנוסף אי-הבאת העדות ע"י התובע אף פועלת לחובתו. כוונתי לכך שבתצהירו של התובע נטען כי לאחר התאונה ביקש משכנו, מר ברק בביל, שיחזיר אליו הביתה את הטרקטור המונע שנותר במקום התאונה (יצויין כי התובע לא פירט מתי בדיוק ביקש זאת מהשכן ובאיזה אופן והותיר בתצהירו את הנקודה עמומה במקצת). למרות שמדובר בעדות מתבקשת, לא הובא השכן לעדות.

כמו כן, בחקירתו העלה התובע לראשונה טענה לפיה בשלב מסויים לאחר התאונה "היה חוקר מטעם משרד המסחר והתעשיה אשר אישר את תקינותו של הטרקטור. הוא בדק גם את המקרה של התאונה" (עמ' 5 ש' 5-6). גם חוקר זה לא הובא לעדות, ולא הובאו מסמכים שנערכו על ידו במסגרת הבדיקה הנטענת, מסמכים אשר ייתכן והיה בהם כדי להוות סיוע. אי-הבאת מסמכים שנטען לקיומם אף היא מקימה את החזקה הראייתית המוכרת הפועלת כנגד מי שנמנע מהבאת ראיה. "

"סבורני כי צודקת הנתבעת בהצביעה על כך שההבדלים בין הרשום בתיעוד הרפואי לגרסה כיום הינם משמעותיים ביותר ולא מדובר בגרסה חלקית אלא שונה. ניתן בהחלט לקבל כי מילה כמו הלמניה, ככל שנאמרת, לא תופיע במסמך. אך המרחק בין התיעוד הרפואי לגרסה כיום רב בהרבה. לא מדובר על מעיכה של אצבע, בוודאי לא בין טרקטור לכלי עבודה, אלא על כך שהתובע נחתך ביד שמאל. לא מדובר בכלל על טרקטור. המילה טרקטור כלל לא נזכרת. באותה מידה גם לא נזכרות אף אחת מן המלים עליה (אל הטרקטור), מדרגה, החלקה, או אפילו מילה מתבקשת כמו נפילה, הקשורה ללב לבו של מנגנון הפגיעה הנטען.

יש ליתן משקל מסויים (גם אם נמוך, ובהחלט לא מכריע) לכך שבמדבקת ביה"ח סווגה התאונה כתאונת עבודה ולא תאונת דרכים, למרות שהדעת נותנת כי, כטענת הנתבעת, בתי החולים מודעים כיום לסוגיית הסיווג ולו בגין נושא נשיאה בעלות הטיפול. עובדה זו כשלעצמה, כאמור, אינה בעלת משמעות יתרה, אך כאשר היא מתווספת לאינדיקציות אחרות, יש ליתן גם עליה את הדעת.

אם בעת קבלתו למיון סבל התובע כאבים ולא היה בידו לוודא מה נרשם מפיו, הרי שנראה כי הדבר חוזר על עצמו גם בשלב מאוחר יותר כאשר עיתותיו של התובע בידו וכבר חלף זמן רב מהפגיעה.

בחוות דעת מומחה מטעם התובע, ד"ר י' ברנשטיין (נ/3), בתיאור תולדות המקרה, נרשם:

"ביום 18.8.09, בעת עבודתו בגינון נפצע מכלי עבודה בכף יד שמאל, ..."."

"התובע טוען כי בכל מקרה אין זה משנה אם מדובר בנפילה במהלך ירידה או בעליה לטרקטור. ממילא בין אם מדובר בירידה ובין בעליה, מדובר בתאונת דרכים. דעתי שונה. ייתכן כי נפילה בכל אחת מהדרכים, בנסיבות מסויימות, מקימה אחריות, אילו היתה הנפילה מוכחת. אך ריבוי הגרסאות מעורר ספק בדבר האפשרות שאכן אירעה נפילה, מקטין את המשקל שביהמ"ש ייטה ליתן לכל אחת מהן, ואת ההסתברות שביהמ"ש יקבע כי אחת מהן הוכחה [השוו: ת.א. 30127-11-30127-11-09 רייבר נ' פ.א. נתיבי אתא בע"מ(7.3.11), בסעיף 15].

לסיכום פרק זה – הגישה המקובלת בפסיקה הינה כי לתיעוד הרפואי הראשוני יש לייחס משקל רב [ראו, למשל: פסק דינו של כב' השופט י' עמית בת.א. (חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.4.2008), בסעיף 9 לפסה"ד, ואסמכתאות נוספות שם;ת.א. 2663-11-09 יונס נ' יונס (8.9.11), בסעיף 27 לפסה"ד, ואסמכתאות נוספות שם]. התיעוד הרפואי הראשוני בענייננו, ואף מסמכים מאוחרים יותר, לא רק שאינם עשויים לשמש סיוע לעדותו היחידה של התובע, אלא מקשים על קבלתה."