ע"פ 7222/13 סלאמה אלוג' נגד מדינת ישראל
בית המשפט: העליון
ההחלטה ניתנה ביום: 29/9/2014
על ידי כב' השופטים: צ' זילברטל, ס' ג'ובראן, וא' שהם
עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את ערעור הנהג על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר גזר על המערער, בין היתר, ארבע שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא ביטוח הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירות תעבורה נוספות?
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
" לאחר העיון ולאחר שמיעת טענות הצדדים, אין בידינו להיעתר לערעור. נראה, כי בנסיבות המקרה דנא לא נפל פגם באופן שבו איזן בית משפט קמא בין השיקולים השונים בעניינו של המערער, ולא קמה הצדקה אחרת להתערבותנו בעונשו של המערער. ראוי לחזור בקצרה על מספר נסיבות רלבנטיות הקשורות למערער ולמעשים שביצע. כעולה מגזר דינו של בית משפט קמא, למערער 67 הרשעות בעבירות בתחום התעבורה, ביניהן עבירות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים, נהיגה בלי רישיון ובזמן פסילה, אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות מופרזת ועוד. בנוסף, למערער הרשעות נוספות בעבירות של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, בגינן ריצה בעבר שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. עוד עולה מגזר הדין, כי המערער ביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בגין שני אירועים נפרדים של נהיגה בזמן פסילה. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם כי המערער אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו ונוטה לטשטש את מעורבותו בעבירות המיוחסות לו. נסיבות אלה, בין היתר, מבדילות בין עניינו של המערער לבין מקרים אחרים שהוזכרו בפסיקה שהציגה באת כוחו. עסקינן במי שביטא, פעם אחר פעם, זלזול בחוק ובמנגנונים האמונים על אכיפתו. הדברים אינם אמורים רק ביחס לעובדה שהמערער ביצע את המעשים בהם הורשע זמן לא רב לאחר ששוחרר ממאסר וכשעונש מאסר תלוי ועומד נגדו; אלא גם כלפי התנהלותו במהלך האירוע נשוא ערעור זה, שבו נמלט פעמיים מפני שוטרים שהבהירו לו כי אסור לו לנהוג. בניסיונו להימלט, המערער לא היסס לסכן את שלומם ובטיחותם של משתמשים אחרים בכביש ואף את חייו ובטיחותו של החבר שנסע עימו. כפי שציין גם בא כוח המשיבה, אין מדובר במרדף של כמה מאות מטרים (כפי שהיה באחד המקרים שנכללו בפסיקה שהציג המערער) אלא במרדף שנמשך לאורך קילומטרים לא מעטים. בנסיבות חמורות אלה, נראה כי אכן, כפי שקבע בית משפט קמא, אין מקום ליתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. יודגש, כי איננו מקלים ראש בנסיבותיו אלה של המערער ובמצב משפחתו, אך נראה כי לנתון זה כבר ניתן משקל בעונש מאסר קודם שהושת על המערער, והוא בחר לשוב לדרכיו הסוררות חרף הידיעה כי מעשיו עלולים לפגוע בו ובמשפחתו, בפרט כאשר עונש מאסר היה תלוי ועומד נגדו. מה גם שיש לשקול נתון זה ביחס לסכנה שמהווה המערער לעצמו, לסביבתו ואף לציבור הרחב, כפי שזו נלמדת מהתנהלותו של המערער במקרה דנא ומעברו התעבורתי.
לאחרונה חזר בית משפט זה על כך "שאין להשלים עם תופעות של נהיגה פראית ובריונית במהלך מרדפים עם המשטרה ועל הצורך בהחמרת הענישה שיש להטיל על מי המורשע בעבירות מסוג זה" (ע"פ 3641/14 מדינת ישראל נ' חסונה, פסקה 6 (2.7.2014) להלן: עניין חסונה). במקרה האמור, שנסיבותיו דומות יותר לנסיבות המקרה שבפנינו (אם כי בעניין חסונה יוחסה למערער גם עבירה של חבלה במזיד, בניגוד לענייננו), נקבע כי במקרים של התנהגות בריונית ופראית בכביש, המסכנת את שלום הציבור ובטחונו, ואשר מסכלת את מאמצי אנשי אכיפת החוק לבצע עבודתם בלא מורא - יש מקום לענישה מרתיעה, ובאותו מקרה נקבע כי רף הענישה ינוע בין 22 ל-48 חודשי מאסר בפועל. אכן, הענישה שהושתה בענייננו מצויה ברף העליון של מתחם זה, אך כאמור, נראה כי יש לכך הצדקה נוכח נסיבותיו של המערער ונסיבותיו החמורות של המקרה. כך גם נראה, כי לא מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים את הפעלת המאסר המותנה בחופף לעונש שנגזר על המערער במסגרת התיק דנא."
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
