חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הגבול לפרשנות כנגד מנסח

בית המשפט דחה את התביעה כנגד חברת הביטוח וקבע לעניין כלל הפרשנות כנגד המנסח, כי אינו חסר גבולות

 

פשר 002255/99

בשא 2097/07

ס.א.א.ט יישום טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, רו"ח אלי שפלר, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ, כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט: המחוזי תל אביב-יפו

פסק הדין ניתן ביום: 19/05/2009

ע"י כבוד השופטת: ורדה אלשיך – סגנית נשיא

עניינו של פסק הדין: כיצד יש לפרש את הקף הכיסוי להוצאות משפטיות בארה"ב בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוצאה למבוטחת כאשר הכיסוי מוגדר כהפרה שלא במתכוון של חובת הסודיות כלפי אחרים כאשר בפועל נפסק כנגד המבוטח שמדובר בהפרה במודע.

מדובר במקרה בו מימנה חברת הביטוח את הוצאות ההליך בערכאה הראשונה, בסך של כ-2.7 מיליון דולר וסירבה לממן ערעור בסך 350,000 דולר בשל היעדר כיסוי ביטוחי.  

 

המחלוקת המשפטית היתה לגבי פירוש המושגים בפסק הדין שניתן בארה"ב.

"המנהל המיוחד טוען, ולדעתו מצטרף כונס הנכסים הרשמי, כי הסייג לא חל , משום שקיים הבדל בין Willful, שעניינו "מודעות", לבין Intentional, אשר עניינו כוונה מובהקת."

המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי ביקשו להסתמך אף על הכלל הידוע של "פרשנות כנגד המנסח".

בית המשפט דחה את התביעה כנגד חברת הביטוח וקבע לעניין כלל הפרשנות כנגד המנסח, כי אינו חסר גבולות:

 

"המקרה המובהק ביותר בו יש לשים סייג לכלל מהותי וחשוב זה של פרשנות, הינו המקום בו החלתו יוצרת תוצאה אבסורדית, או הופכת סייג מהותי לאחריות ל"אבן שאין לה הופכין".

"מילים אחרות: דרכו של מפר הקניין הרוחני הינה, כי כוונתו הינה להפיק רווח כספי מאפשרות הנקרית בדרכו, ואת זאת הוא עושה אגב ידיעה כי אגב כך הוא מפר זכויות קניין רוחני של אחר. זאת, כאשר בעניין זה ניתן ליחס לו הלך-רוח הדומה לכל היותר לאדישות כלפי התוצאה המזיקה, כמובנה במשפט הפלילי. "

 

בית המשפט דחה גם את שתי טענות  הקשורות לפרשנותו של הכיסוי הביטוחי.

 

הטענה הראשונה שנדחתה היא הטענה לפיה יש "לפרק" את סעיף הפעולה  של הפוליסה לשלושה חלקים נפרדים וקבע, כי לפי פרשנות לפיה יש להתייחס בנפרד  לכל אחר מהמקרים "הפרה לא מכוונת", "הפרה" ו"שימוש בלתי מורשה". בית המשפט קבע, כי הטענה נראית בלתי הגיונית, גם מהבחינה הלשונית, וגם לגופו של עניין.

 

הטענה השנייה שנדחתה היא הטענה לגבי התנהלותה של חברת הביטוח לאחר ששילמה את עלות בערכאה ראשונה, כאילו הביעה את דעתה, כי המקרה הנדון מבוטח לפי הפוליסה. בית המשפט לא קיבל טענה זו וקבע, כי כל עוד לא ניתנה הכרעה שיפוטית, חברת הביטוח פעלה כדין, כאשר מימנה את הוצאות ההגנה.

 

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד