חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מי אחראי לפיצוי תלמידה בשל פגיעות ברגל?

המורים שהיו מודעים לכך שהתלמידה הייתה חבושה, לא ווידאו כי היא כשירה מבחינה רפואית לקפיצה לגובה

 

  

ת"א 9126-05 שרון ואח' נ' מדינת ישראל-משרד החינוך התרבות והספורט ואח'

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 4/10/2010

 

 על ידי כב' השופט: ארנון דראל

 

עניינו של פסק הדין: מי אחראי, אם בכלל, לפיצוי תלמידה נפגעה שלוש פעמים ברגל ימין. שתי התאונות הראשונות אירעו בעת אימון ספורט והתאונה השלישית היתה תאונת דרכים.  התביעה הוגשה כנגד: מדינת ישראל – משרד החינוך, התרבות והספורט, עיריית ירושלים, בית הספר חטיבת הביניים אורט מינקוף וחברת הכשרת הישוב שביטחה בביטוח רכב חובה את הרכב הפוגע.

 

בית המשפט קיבל את התביעה כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך התרבות והספורט בשל שתי התאונות הראשונות (בניכוי 5% אשם תורם של התלמידה) וכנגד חברת הביטוח שביטוחה את הרכב הפוגע בגין הנזק שנגרם לתלמידה בתאונת הדרכים.

 

 

מתוך פסק הדין:

 

"לסיכום, מצאתי את משרד החינוך אחראי לכל נזקי התובעת למעט האשם התורם ודין התביעה כנגד הנתבעות מס' 2 ו- 3 להידחות. באשר לאשם התורם- כפי שאפרט להלן מדובר בשתי תאונות שהנזק שנגרם מהן אינו ניתן להפרדה. לפיכך ייוחס לתובעת אשם תורם בגובה של 5% לנזק שנגרם בשל שתי התאונות."

 

 

"לסיכום, נקודת המוצא העובדתית להערכת האחריות באשר לתאונה הראשונה היא כי ארגז החול כלל חול שלא נעדר ולא תוחח אלא לכל היותר נגרף וגם זאת לא במקום אליו קפצה התובעת. בנוסף בימים שלפני הקפיצה ירדו גשמים שגרמו למשטח להיות קשה עוד יותר."

 

 

"לסיכום, נקודת המוצא העובדתית לקביעת האחריות באשר לתאונה השנייה היא כי התובעת הגיעה לבית הספר, הייתה בשיעור ההתעמלות אך לא השתתפה בו אלא ישבה בצד. בשלב מסוים פנו אליה המורים ושכנעו אותה להתאמן בקפיצה לגובה לקראת התחרות. התובעת אכן קפצה וזאת אף מבלי שעברה חימום כנדרש ובמהלך הקפיצה נחבלה שוב. החבלה הייתה כשבועיים לאחר הפגיעה הקודמת ואף שהמורים היו מודעים לכך שהתובעת, בין מתוך ידיעתם על האירוע הקודם, בין מכך שהייתה חבושה ובין מכך שהובא אישור על הפגיעה, לא ווידאו כי היא אכן כשירה מבחינה רפואית לקפיצה לגובה."

 

 

"אין חולק בדבר חובת הזהירות המוטלת על בית הספר ועל מורה להשגיח על התלמידים שכמוה כחובת הורה כלפי ילדו. חובה זו מחייבת השגחה על התלמיד הן מפני פגיעת גורם חיצוני והן מפגיעה שלו בעצמו. חובה זו כוללת חובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה כאמור  (ר' לעניין זה ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה המקומית מודיעים, (פורסם במאגרים, 15.9.2005);  ר' גם ע"א 42,41/57 עידה נ' ששון, פ"ד יא, 1100, 1106 (1957); ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802, 811 (1993))."

 

"

א.  קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות הענין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד..." (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי פ"ד נח(1) 1, 21-22 (2003)).

 

ב.   בהתייחס להטלת אשם תורם על קטין יש לזכור כי אכן, גם קטין - קרי, לענייננו: תלמידה בת חמש עשרה- חייב לשמור על ביטחונו הוא, ובחודלו עשוי הוא להתחייב באשם תורם. אך נזכיר כי 'אדם רך בשנים נעדר שיקול-דעת בשל להערכתם של סיכונים...' (ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, פ"ד מז (1) 802 (1993))."

עבור לתוכן העמוד