חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מרוץ ההתיישנות בביטוח אחריות חוקית

בית המשפט קבע, כי את תקופת ההתיישנות ביחס לנזקים המקוריים, יש למנות ממועד ביצוע התיקונים

 

 

רע"א 314-09 א.ב מתכננים בע"מ ואח' נ' חמדייה קב' פועלים להתיישבות שיתופית

 

בית המשפט: המחוזי בנצרת

 

פסק הדין ניתן ביום: 10/10/2010

 

על ידי כב' השופטת:  אסתר הלמן

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת במסגרתה נדחתה בקשת הנתבעים להורות על דחיית תביעה שהוגשה כנגדם בשל התיישנות?

 

רקע: מדובר בתביעה שהוגשה כנגד מתכננים וקבלנים אשר ביצעו עבודות הרחבה לחלק מבתי המגורים בקיבוץ חמדיה ולאחר ביצוע העבודות נתגלו נזקים וליקויים בבתים, עקב עבודות שבוצעו על פי תכנון ופיקוח של הנתבעים, ושמקורם בתכנון לקוי, בפרט שקיעת היסודות, בהעדר ביסוס מתאים.

 

בית המשפט המחוזי דחה את רשות הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

" לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא שלפיה עילת התביעה, ככל שהיא, נסמכת על נזקים שנגרמו למבנים, כתוצאה מפעולות התיקון והשיפוץ לא התיישנה, מאחר ומניין התקופה החל רק בשנת 2000, ומאז ועד הגשת התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות.

 

בית המשפט קמא קבע, כי את תקופת ההתיישנות ביחס לנזקים המקוריים, יש למנות ממועד ביצוע התיקונים, בהם ראה כמעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, כמשמעו בסעיף 9 לחוק ההתיישנות הקובע כדלקמן:  "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.  בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות". "

 

"כאשר ביצוע העבודות לווה באמירה מפורשת, לפיה מדובר במחווה של רצון טוב, גם אם מחווה זו מתיימרת ליתן מענה מלא לבעיה, ולא לפתור אותה באופן חלקי, לא ניתן לראות במעשה כהודאה בזכות המשיבים.

 

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות שיפוטית ראויה, לעודד קיומם של משאים ומתנים מחוץ לכתלי בית המשפט, מתוך מגמה להסדיר ביניהם מחלוקות, ללא צורך בהכרעה שיפוטית.

 

למרות מסקנתי דלעיל, לא שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על סילוק התובענה על הסף מן הנימוקים הבאים:

 

א.         ראשית, המשיבים לא ישנו על זכויותיהם, הם עשו כל מאמץ להביא את המבקשים לתקן את הליקויים, שנגרמו לפי גישתם, בשל רשלנותם של אלה, וסברו כי התיקנים שביצעו, הביאו לפתרון מלא של הבעיה. ביצוע התיקון (שלפי טענת המשיבים, אף הוא בוצע באופן רשלני), יצר רושם כי אין עוד צורך בהגשת התובענה. 

 

במקרים מסוימים, שבהם השפיע הנתבע על התובע להשהות את ההליכים, ואינני קובעת כי כך המקרה שבפנינו, ייתכן ויהא מושתק מלהעלות טענת התיישנות (ראה ספרו של ז. יהודאי, דיני התיישנות בישראל, כרך א' בעמ' 231).

 

ב.         פעולות השיפוץ שביצעו המבקשים, במטרה להביא לפתרון הבעיה בכללותה, כטענת המשיבים, יכולות לבסס עילת תביעה עצמאית ונפרדת, לא רק באשר לנזקים שנגרמו או הוחמרו עקב השיפוץ, אלא לגבי הנזקים בכללותם. בין אם פעולות אלה בוצעו מתוך לקיחת אחריות לליקויים שהתגלו במבנים בעקבות העבודות המקוריות ובין אם בוצעו מתוך מחווה של רצון טוב, משלקחו על עצמם המשיבים לתקן את הליקויים, יצרו מצג כי הנזקים תוקנו והוסרו הליקויים, ניתן לראותם כאחראים לליקויים אלו, אם ימצא כי בסופו של דבר שלא תוקנו.

 

במקרה כזה, אם תתקבלנה טענות המשיבים, כמפורט בתובענה, לא חלפה תקופת ההתיישנות מן המועד בו קמה עילת התביעה, מה גם שהנזקים נתגלו רק כשנתיים לאחר שבוצעו התיקונים."

עבור לתוכן העמוד