תא (י-ם) 1360-09 צבי-מאיר צור נ' קיבוץ גבתוביטוח חקלאי
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 17/4/2011
על ידי כב' השופט: ארנון דראל
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של הנפגע, תלמיד ישיבה, בבריכת השחיה בקיבוץ, כאשר כף רגלו נלכדה בסדק רחב שהיה פעור בחלק העליון של דופן הבריכה.
רקע: הנפגע טען בסיכומיו, כי הבריכה לא פעלה בהתאם להוראות סימן 21.1.2.7 לתוספת תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970 המחייבות שלא יהיו פינות חדות או קצוות חדים בתעלת הגלישה העלולים לגרום לפציעה. בנוסף טען, כי הבריכה פעלה שלא בהתאם לתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה) תשס"ד – 2004 - מקום בו היה חוסר סדר כזה בבריכה, המציל שהיה - לא היה בעל הכשרה מספקת לכמות המתרחצים שהיו. פגם נוסף שמוצא התובע הוא הסיכון הנוצר מהותרת תעלת הניקוז חשופה באופן שמאפשר במצב של נפילה לתוך הבריכה התקלות בה ופגיעה. עמדת התובע היא כי נפילות ודחיפות הן דבר צפוי בבריכות ויש למנוע מצב שבו כתוצאה מכך אדם נפגע.
בית המשפט קבע, כי הקיבוץ אחראי לנזק שנגרם לנפגע וחייב אותו ואת חברת הביטוח שבטחה אותו לפצותו בגין הנזק שנגרם בניכוי אשם תורם של 25%
מתוך פסק הדין:
במחלוקת בין הצדדים מצאתי כי יש להטיל על הבריכה אחריות לנזק שנגרם לתובע. כפי שעלה בעת התאונה ועוד לפני כן שרר חוסר סדר בבריכה והמציל היחידי שהיה באותו זמן לא הצליח להביא להפסקת ההתנהגות הפרועה מחוץ לבריכה. העמדת מציל אחד, לא מנוסה, להתמודד מול עומס כזה של מתרחצים אינה תואמת את המוטל על מי שמפעיל בריכה.
זאת ועוד, אין חולק כי תעלת הניקוז הושארה חשופה ללא כיסוי או סגירה ובחלק ממנה הושארו פינות חדות. אף אם אניח כי אין מוטלת על הבריכה החובה לדאוג לכיסוי התעלה עדיין השארתה פתוחה מחייבת זהירות מיוחדת מהימצאות חלקים חדים. איני מקבל את עמדת הנתבעים כי לא ניתן לצפות את מה שאירע. דווקא ההתנהגות הפרועה שקדמה לנפילת התובע יכולה להצביע על סיכון מפני דחיפות ונפילות דוגמת הסיכון שהתממש. הפרת חובות הזהירות היא שגרמה לפציעת התובע.
איני סבור כי יש מקום להתחשב, כטענת הנתבעים בהשלמת הטיעון מטעמם, במעורבות גורמים אחרים. ככל שקיימים מזיקים נוספים: הישיבה או התלמיד הדוחף, הרי שחבות הנתבעים ואותם מזיקים היא ביחד ולחוד ולנתבעים עמדה האפשרות להגיש כנגדם הודעה לצד שלישי. משהדבר לא נעשה לא ניתן להפחית מחלקם של הנתבעים באחריות בכל הנוגע ליחסים עם התובע.
באשר לאשם התורם, קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות הענין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד..." (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי פ"ד נח(1) 1, 21-22 (2003)). משנתקבלה גרסתו של המציל הרי שמאחר והתובע עצמו היה שותף לחלק כזה או אחר של ההשתוללות נפל פגם גם בהתנהגותו ויש לייחס לו אשם תורם. את מידת האשם התורם יש לקבוע לפי מבחן האשמה המוסרית. בהתחשב באשם המוסרי שדבק בבריכה לעומת זה של התובע ובהתחשב בגילו של התובע אני סבור כי יש להעמיד את מידת האשם התורם על 25%."
