עא (ת"א) 2284/09 רובינה ציון נגד דיין סמי
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 3/5/2011
על ידי כב' השופטת: רות לבהר שרון
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורם של השוכרים על פסק דינו של בית משפט השלום אשר חייב אותם לפצות את המשכירים בשל שריפה שפרצה בנכס המושכר?
רקע: השוכרים הגישו תביעה שכנגד כלפי המשכירים בגין נזקי השריפה, הן בעילה נזיקית (רשלנות) והן בעילה חוזית (הפרת הסכם השכירות לפיו התחייבו השוכרים להחזיר את המושכר במצב תקין כפי שקיבלו אותו). כמו כן טענו השוכרים, כי הם אינם אחראים לשריפה, אלא האחריות רובצת על המשכירים שהיו בעלי הנכס, שכן השריפה נגרמה בשל מצבו הרעוע של הנכס ותיקונים שנעשו בו בצורה לא ראויה.
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע, כי השוכרים אינם אמורים לפצות את המשכירים הואיל והשריפה אירעה שלא בשל רשלנותם של השוכרים.
מתוך פסק הדין:
"מרגע שבית משפט קמא, ששמע ובחן את כל הראיות, קבע, כממצא עובדתי שאין להתערב בו והמסתמך בין היתר על העדפת חוות הדעת מטעם המערערים כי השוכרים לא התרשלו, וכי הנטל מוטל על כתפי המשיבים (התובעים) - הרי שאין חולק שלא ניתן היה לחייב את המערערים בעילה נזיקית, שכן הם לא גרמו כל נזק ברשלנותם [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.10); ע"א 1535/09 שקד הספר נ' פרופ' שמחה יגל (פורסם בנבו, 22.11.10)].
...
דהיינו, אחריות של שוכר נכס כלפי הבעלים בגין נזקים שנגרמו בעת שהנכס היה בחזקת השוכר, הינה כאחריות שומר שכר, כאשר בדרך כלל המטרה העיקרית של החזקת נכס על ידי שוכר אינה השמירה, ובמקרה שכזה פטור השוכר מאחריות לנזק שלא נגרם ברשלנותו.
במקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת כי המטרה של שמירת הנכס על ידי השוכרים הייתה טפלה לשכירות שהייתה המטרה העיקרית לשמה התקשרו הצדדים, דהיינו: שכירות למטרת מגורים. לאור זאת, ולאור קביעתו החד משמעית של בית משפט קמא כי השריפה לא ארעה עקב רשלנות המערערים, צודקים המערערים בטענתם כי הם פטורים מאחריות לנזק במקרה זה. מדובר בנזק שנבע מכשל מערכתי בנכס עצמו, שהיה ונשאר בשליטת בעלי הנכס - המשיבים - שהתקינו את מערכת החשמל, והם האחראים לתקינותה, ולאור כל האמור אין להטיל על המערערים אחריות לנזק. יצוין, כי אילו השוכרים היו מבצעים תיקון או שינוי בתשתית החשמל בנכס, או אילו לא היה נקבע שלא התרשלו, יתכן והיה מקום לחייבם בעילה החוזית, ואולם לא כך הדבר, ומרגע שהמערערים עשו שימוש סביר בנכס - אין למשיבים להלין אלא על עצמם (או על מי שאחראי היה על התקנת תשתיות החשמל בנכס).
יצוין, כי פסק הדין עליו הסתמך בית משפט קמא כאשר קיבל את העילה החוזית [ע"א (חי') 2053/02 יוסף אזולאי נ' רחל בן שוע (פורסם בנבו, 17.09.02)] אינו דומה בנסיבותיו למקרה דנן, ולו בשל העובדה שבאותו מקרה דובר על הצתה מכוונת, בעוד שבענייננו נקבע במפורש כי השריפה לא נבעה מרשלנות המערערים.
זאת ועוד, הגם שככלל אחריות חוזית היא אחריות מוחלטת שאינה תלויה באופי ההפרה, הרי שגם כשמדובר באחריות חוזית יש תחולה לחובת תום הלב של הצדדים לחוזה. בנסיבות המקרה דנן, אין לקבל את טענת המשיבים לפיה משלא החזירו את הנכס במצב כפי שקיבלו אותו, הרי שהפרו את החוזה ויש לחייבם. משנקבע באופן חד משמעי כי המערערים לא התרשלו, וכי השריפה לא פרצה בשל התנהגות או מחדל מצדם, אלא בשל כשל במערכת החשמל בנכס - אשר הינה באחריות בעלי הנכס - המשיבים - לא ניתן לעמוד בדווקנות על הוראות החוזה המחייבות את המערערים להחזיר את הנכס במצב שקיבלו אותו, כאשר למעשה האחראים למצב הנכס בעקבות השריפה הם המשיבים. מה גם, שעמידה דווקנית על הוראות החוזה כאמור לעיל, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. "
