חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

בביטוח ימי הסוכן הוא שלוח המבוטח

בביטוח ימי, לאור ייחודו, חלה חובת גילוי מוגברת על המבוטח מעבר למקובל עפ"י חוק חוזה הביטוח

 

 

 

עא (ת"א) 2333/09 ‏ ‏ פ.מ.ר. השרון בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 19/5/2011

 

על ידי כב' השופטת: רות לבהר שרון

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המבוטח על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את תביעתו נגד חברת הביטוח וסוכניה?

 

רקע: מדובר בביטוח סירה שנערך לפי פוליסה לביטוח ימי הכפופה לדין האנגלי לפיו נחשב סוכן הביטוח לשלוחו של המבוטח שבכל הקשור לחובת הגילוי של המבוטח כלפי המבטח.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

 

 

מתוך פסק הדין:

 

"בענייננו קובעת הפוליסה במפורש כי כל תביעה על פיה כפופה לדין האנגלי, וכלשון הפוליסה: "This insurance is subject to english law…".  על כן, בצדק קבע בית משפט קמא כי הדין הרלוונטי לבחינת התביעה נשוא הדיון הוא חוק הביטוח הימי האנגלי, מה גם שהלכה למעשה הצדדים לא חלקו על כך.

...

על פי הדין האנגלי, כשמדובר בביטוח ימי חלה חובת גילוי מוגברת על המבוטח (פס"ד הכשרת הישוב), מעבר למקובל על פי החוק הישראלי, וזאת לאור ייחודו של ביטוח כלי שייט על פני ביטוחים אחרים... "

 

"יודגש, כי חוק הביטוח הימי האנגלי, והפסיקה האנגלית, קובעים כי העוסק בתיווך בין הלקוח/המבוטח לבין המבטחת - סוכן הביטוח - הוא סוכנו של המבוטח (סעיפים 52 - 54), ולא של המבטח, כפי שנקבע בחוק חוזה ביטוח (סעיפים 33 - 35 לחוק חוזה ביטוח).

 

משכך, לא ניתן לייחס את ידיעתו, אם וככל שקיימת, של הסוכן בענייננו, לחברת הביטוח, ולאור זאת ולאור קביעותיו של בית משפט קמא (כפי שיפורטו להלן), בצדק נדחתה התביעה כנגד שירביט. יצוין, כי לו היה נקבע שהסוכן הוא שלוח של שירביט, הרי שלידיעותיו היו השלכות על אחריות שירביט, ואולם אין זה המצב במקרה דנן."

 

"לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת כי העובדות הנ"ל, אשר נקבע כי לא גולו לשירביט, הינן עובדות מהותיות, אשר יש בהן להשפיע על החלטת שירביט האם לבטח את הסירה אם לאו, ובאילו תנאים.

 

לאור זאת, לא מצאתי מקום להתערב במסקנת בית המשפט, לפיה "בשל העלמת עובדות מהותיות משירביט נשמט הבסיס לחוזה הביטוח ואין לשירביט כל חבות לפצות את התובעת על נזקיה בעקבות הטביעה".

 

בנוסף, בית משפט קבע, כי לא מתקיימים תנאי הפוליסה המחייבים שהסירה תהיה במצב שיוט תקין, וגם מטעם זה הפוליסה לא חלה ובצדק נדחתה התביעה. כך, קבע בית המשפט כי הסירה טבעה בשל תקלה הנובעת מתנאי רכישת ואחסון הסירה ומכך שהמערערת לא דאגה להבטיח פעולה תקינה של מערכת המנוע, וכן קבע כי לא היו בסירה שני עוגנים כמתחייב, דבר שעשוי היה להשפיע על תוצאות התאונה. גם קביעות אלה הן קביעות עובדתיות מבוססות ומנומקות היטב ואין להתערב בהן ובמסקנת בית המשפט כי לא התקיימו תנאי הפוליסה באופן השולל את הכיסוי הביטוחי.

 

באשר לטענת המערערת כי משלא נדרשה בפוליסה לערוך דו"ח מצב אין לדחות את תביעתה על בסיס הטענה שלא נערך דו"ח שכזה וכי שירביט לא ידעה מה מצב הסירה וכי לו ידעה לא הייתה מבטחת את הסירה - אומנם אכן בפוליסה לא מצויין במפורש כי יש לערוך דו"ח מצב והפוליסה אינה קובעת כי עריכת דו"ח מצב הוא תנאי לתחולתה, ואולם בהצעת הביטוח שהועברה על ידי הסוכן לפאול, אשר בית משפט קמא קבע כי אין מחלוקת כי הועברה אל פאול וכי הוא קיבל אותה, צויין במפורש כי: "הבטוח כפוף לדו"ח על מצב הסירה !!" (הדגשות במקור).  ביחסים בין סוכן הביטוח לבין המערערת, קבע בית משפט קמא כי החובה לדאוג לעריכת דו"ח המצב הינה על המערערת, וכי הסוכן נהג בסבירות, ולא הייתה עליו חובה לוודא שדו"ח המצב אכן נערך."

 

 

"כפי שקבע בית משפט קמא מדובר בפרטים מהותיים, אשר לאור חובת תום הלב וחובת הגילוי המוגברת החלה כאשר מדובר בביטוח ימי, היה על פאול לגלות לסוכן מיוזמתו, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

 

זאת ועוד, בית משפט קמא קבע במפורש כי הצעת הביטוח הייתה כפופה לעריכת דו"ח מצב, שהיה על פאול לדאוג לעריכתו, וכי התנהגות הסוכן בהקשר זה הייתה סבירה והסוכן לא היה צריך ל"רדוף" אחרי פאול ולוודא שיערך את הדו"ח.

 

אני סבורה, כי די בכך שלא נערך דו"ח מצב על ידי המערערת, שהיא שהייתה חייבת לדאוג לעריכתו, ולא דווחו על ידה באופן מפורש הפרטים המהותיים, כדי להוביל למסקנה שהמערערת לא עמדה בחובותיה, ולפתור את הסוכן והסוכנות מאחריות. ויודגש, לו היה נערך דו"ח המצב, ובכל זאת הייתה נערכת הפוליסה, הרי שיתכן ולא הייתה במקרה זה כל טענת הגנה בידי המבטחת, אך יחד עם זאת, עדיין לא היה בכך כדי להוביל להטלת אחריות על הסוכן או הסוכנות."

עבור לתוכן העמוד