חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

לא ניתן לעקל זכותו של המבוטח לשינוי מוטב

לא ניתן לעקל את זכותו של המבוטח לשנות את זהות המוטב בפוליסות ביטוח החיים שנעשו על ידו

 

 

הפ (ת"א) 200643/07 ‏ ‏ א' א' נ' הפניקס, חברה לבטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 13/6/2011

 

על ידי כב' השופט: יונה אטדגי

 

עניינו של פסק הדין:  האם האם ניתן לעקל את זכותו של המבוטח:

  • להורות על שינוי מוטבים?
  • להמיר את ביטוח החיים לביטוח מסולק?

וכן מה תקפן של תניות הנוגעות למקום מסירת ההודעות על ידי המבוטח ואם נדרשת הסכמה של המבטח  לשינוי המוטב?

 

 

רקע: מדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח ע"י אלמנתו של מבוטח (שהיה נשוי בשנית) אשר רכש מספר פוליסות לביטוח חיים בחברות ביטוח ביטוח שונות, כאשר האלמנה הטילה עיקול על הפוליסות כאשר פרץ ביניהם סכסוך והמנוח (בטרם שם קץ לחייו) החליף את זהות המוטב בפוליסות שרכש  וקבע, כי תגמולי הביטוח ישולמו לבנו מנישואיו הראשונים במקום לאלמנה.

 

חברות הביטוח אמרו, כי אין להן העדפה לגבי זהות המוטב וכי יקבלו בעניין זה את החלטתו של בית המשפט.

 

בית המשפט, דחה את תביעתה של האלמנה וקבע, כי זכותו של המבוטח להחליף מוטב שלא נקבע בקביעה בלתי חוזרת ולהמיר את הביטוח לביטוח מסולק על אף העיקול. כמו כן נקבע, כי מסירת הודעה לסוכן כמוה כמסירת הודעה לחברת הביטוח, על אף שבפוליסה נקבע (ללא הבלטה מיוחדת), כי יש לשלוח את ההודעות לחברה, כמו כן נקבע, כי יש לנהוג בזהירות לגבי זכותה של חברת הביטוח לאשר שינוי מוטבים.

 

מתוך פסק הדין:

 

"בעבר נקבע, כי זכותו של נושה שהטיל עיקול על זכויותיו של המבוטח בפוליסה בה נקבע מוטב שלא בדרך של קביעה בלתי חוזרת, גוברת על זכותו של המוטב לקבלת תגמולי הביטוח עם פטירתו של המבוטח (בפוליסות ביטוח חיים). פסק הדין המוביל היה פסק דינו של כב' השופט בר-אופיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בר"ע 200842/98 קורין ואח' נ' כהן (1999), ובעקבותיו הלכו פסקי דין נוספים של בתי משפט השלום.

 

לאחרונה ממש ניתן פסק דין שונה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופטים שנלר, ד"ר ורדי ולבהר-שרון), ע"א 2155/09 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעל רון (2011) בו נקבע כי נושה אינו יכול לעקל את תגמולי הביטוח בפוליסה בה נקבע מוטב, בקביעה שאינה בלתי חוזרת, משום שאלה הם זכויותיו של המוטב ולא זכויותיו של המבוטח.

 

בקביעה זו תמך בית המשפט בדעתם של מלומדים ובפסיקותיהם של בתי משפט שלום אחרים.

כיוון שסוגיה זו כבר לובנה רבות בפסקי דין ובמאמרים רבים, אסתפק בהפניה לפסק דין תדמיר הנ"ל, ולסקירה הרחבה המובאת בו."

 

"אולם, כאמור, דעתי היא כדיעה שהובעה בתדמיר, ואם לא ניתן לעקל את זכויותיו של המוטב לקבלת תגמולי הביטוח לאחר פטירת המבוטח, נותרה השאלה האם ניתן לעקל את זכותו של המבוטח לשנות את זהות המוטב.

...

כך, למשל, נפסק, שלא ניתן לשעבד נכס מעוקל במשכנתא, משום שמימוש אפשרי של המשכנתא יסכל את האפשרות שיש למעקל להיפרע מאותו נכס (ע"א 743/81 בנק ברקליס דיסקונט נ' רוזנבוים, פ"ד לט(1) 12).

 

מכך משתמע גם ההיפך: אין כל משמעות לעיקולו של נכס או לעיקולה של זכות, שאין בהם כל פוטנציאל לנושה/לתובע להיפרע מחובו.

 

כמו כן, העיקול אינו מונע מבעל הנכס המעוקל לבצע פעולות, שאין בהן כדי לסכל את מטרת העיקול.

 

משום כך נקבע כי הטלת עיקול כשלעצמה איננה מקנה למעקל זכות מהותית בנכס המעוקל, והיא הוגדרה כסעד דיוני (ראו: בר-אופיר, עמ' 534; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (להלן – גורן), עמ' 553 ואילך).

 

מאחר, וכפי שנפסק לעיל, הזכויות לקבלת תגמולי הביטוח בפוליסת ביטוח חיים שנקבע בה מוטב, הינן של המוטב, ועם פטירתו של המבוטח תגמולי הביטוח מועברים למוטב, והנושה/התובע אינו יכול לעקל זכויות אלה, הרי שהנושה/התובע לא יוכל לעולם להיפרע מהכספים הללו, ואחת היא לו מיהו המוטב.

נמצא, ששינוי המוטב לא ישפיע על חוסר האפשרות של הנושה/התובע להיפרע מחובו באמצעות מימוש הכספים הללו.

אם כן, אין כל ערך לעיקול זכותו של המבוטח לשנות את זהות המוטב.

המסקנה היא, לכן, שלא ניתן לעקל את זכותו של המבוטח לשנות את זהות המוטב בפוליסות הביטוח שנעשו על ידו. "

"...מסעיף זה נובע, לכאורה, כי גם אם המבטח מודיע על מען מסוים למסירת ההודעות, עדיין הברירה היא בידי המבוטח לשלוח את הודעותיו לחלופות האחרות שנמנו באותו סעיף, ובכללן לסוכן הביטוח.

...

צירוף כל האמור לעיל מביא אותי למסקנה, כי האפשרות שניתנה למבטח להתנות על מקום מסירת ההודעות על ידי המבוטח צריכה להתפרש בצמצום רב, וככל הניתן לטובתו של המבוטח. "

 

"סבורני, שיש לתת פרשנות מצמצמת לאפשרות התיאורטית הקיימת על פי החוק למבטח להגביל את זכותו של המבוטח לשנות את המוטב, או להתנות את שינוי המוטב במתן הסכמת המבטח, גם מטעמים של תום-לב."

 

"קשה לדמיין איזו הצדקה יכולה להיות למבטח להגביל את זכותו של המבוטח לשנות את המוטב, או להתנות יישום זכותו זו במתן הסכמתו. שהרי, מבחינתו של המבטח, אחת היא לו מיהו המוטב, וקביעת המוטב היא, לכן, אינטרס בלעדי של המבוטח.

כיוון שכך, כל התניה על זכותו של המבוטח להורות על שינוי המוטב תהיה, קרוב לודאי, חסרת תום לב ותנאי מקפח, וככזו דינה להתבטל.

וגם כאן, הקביעה המינימאלית שניתן לקבוע היא, שתניה כזו צריכה להיות גלויה, מובלטת ומופרדת, באופן שהמבוטח יהיה ער לה ומודע למשמעותה. "

 

"...המסקנה העולה מכך היא, שלא ניתן לעקל את זכותו של המבוטח בביטוח חיים להמיר את הביטוח לביטוח מסולק.

למסקנה זו ניתן להגיע גם מנימוק אחר:

גם לאחר המרת הביטוח לביטוח מסולק, תגמולי הביטוח הם של המוטב.

בכך נבדלת תוצאת המרת הביטוח מתוצאת פדיון הפוליסה על פי סעיף 46 לחוק.

פדיון הפוליסה גורם להפסקת הקשר החוזי, ותוצאתו היא השבת הכספים המופקדים למבוטח (סעיף 46(ג) לחוק, וראו: ולר, עמ' 74).

המרת הביטוח לביטוח מסולק, לעומת זאת, אינו גורם, כאמור, להפסקת הקשר החוזי, ותוצאתו היא תשלום תגמולי ביטוח מוקטנים למוטב.

נמצא, כי בין כה וכה עסקינן בזכויותיו של המוטב ולא בזכויותיו של החייב (המבוטח), וכאמור לעיל, העיקול יכול לחול רק על זכויותיו של החייב/הנתבע. "

 

עבור לתוכן העמוד