חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחריותו של מדריך בתרגול קרב מגע

בדיון הוצגו צילומי מצלמות האבטחה בחדר האימונים, בהן נראה התובע כאשר הוא מניף את שתי רגליו

 

תא (חד') 15454-06-שמעון עמרני נ' ירון סטיל והפניקס

 

בית המשפט: השלום בחדרה

 

פסק הדין ניתן ביום: 15/6/2011

 

על ידי כב' השופטת: הדסה אסיף

 

עניינו של פסק הדין:  האם יש לקבל את תביעתו של תלמיד בחוג לקרב מגע כלפי המדריך בשל נזק שגרם לו לטענתו כתוצאה מתרגיל בעיטות במהלך שיעור? כמו כן, טען התלמיד, כי המדריך התרשל גם בכך שלא רכש בעבור התלמידים ביטוח תאונות אישיות כמתחייב מחוק הספורט.

 

רקע: במהלך הדיון, התגלה, כי התלמיד אשר טען לפגיעה חמורה ברגלו בשל בעיטה במהלך הדגמה בתרגיל קרב מגע, המשיך לאחר הפגיעה להתאמן אצל אותו המדריך אותו הוא תובע שגם אימן את בנו.

 

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי התובע לא הוכיח את הקף הנזק הנטען ואת אחריותו של מדריך לפגיעה.כמו כן נקבע, כי המדריך אינו חייב בביטוח תאונות אישיות לתלמידים בקורס הואיל ואינם מאוגדים באגודת ספורט.

 

 

מתוך פסק הדין:

 

 

"על התובע הנטל להוכיח את התביעה ובכלל זה עליו להוכיח את הנסיבות שבהן נפצע ולהוכיח כי בנסיבות אלה קמה אחריות על הנתבע. 

התובע כשל מלהרים נטל זה."

 

"... כך, למשל, נמנע התובע מלציין בתצהירו במה הוא עוסק ורק בחקירה נגדית התברר כי התובע עובד כיו"ר הסתדרות עובדי המדינה במרחב שומרון וכי עבודתו היא לכן משרדית בעיקרה. כך גם נמנע התובע מלציין בתצהירו כי שב להתאמן בקרב מגע אצל הנתבע וכי אילו לא די בכך, גם בנו מתאמן בקרב מגע כשהנתבע משמש כמדריכו ומאמנו.

עובדה זו התבררה רק תוך כדי חקירתו הנגדית של התובע"

... התובע ציין ... כי כתוצאה מן הפגיעה נגרמה לו פגיעה קשה ביותר וכתוצאה ממנה "הנני מתקשה ביותר בעליה או ירידה במדרגות ואפילו במדרגה נמוכה כמו שפת מדרכה". 

התובע עמד על גירסה זו גם במהלך חקירתו הנגדית ... ואולם התברר כי אין אמת בגירסה זו של התובע. זאת, לאחר שבדיון הוצגו צילומי מצלמות האבטחה בחדר האימונים, שבהן נראה התובע כשהוא משתתף באימונים באופן פעיל, קופץ, ומניף את רגליו תוך כדי מתן בעיטות, כולל את רגלו השמאלית שבה כביכול טען שאינו יכול לבעוט כלל. הדבר צויין מפורשות בפרוטוקול. "

           

"התובע טען גם כי הנתבע התרשל בכך שלא דאג לבטח את התובע כמתחייב מחוק הספורט. לטענת התובע, בכך הפר הנתבע חובה חקוקה ועליו לשאת בנזקי התובע, שכן לו היה נעשה לתובע ביטוח כדין, לא היה עוד צורך להוכיח את רשלנותו של הנתבע כפי שנדרש התובע לעשות כעת.

אני דוחה טענה זו של התובע.

בסעיף 7 לחוק הספורט תשמ"ח – 1988 אין על הנתבע חובה לבטח את התובע וחובה זו חלה אך ורק על הגופים המנויים בסעיף 7 א' לחוק שזו לשונו:

"אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם."

 

מלשונו של סעיף 7 ברור כי החובה לבטח אינה מוטלת על פי חוק זה גם על הנתבע ויש לדחות אפוא את טענות התובע בעניין הזה. "

 

 

עבור לתוכן העמוד