תא (אשד') 1753-04 ימית ג'יעאן נ' מרכז מעיין החינוך התורני "נאות אסתר"
בית המשפט: השלום באשדוד
פסק הדין ניתן ביום: 14/6/2011
על ידי כב' השופט: סגן הנשיא, ח' חדש
עניינו של פסק הדין: מהי מידת אחריותה של עיריית אשדוד, אם בכלל, לתאונה שאירעה בשל כסא שנשבר בבית הספר (שהיה מיוצג ע"י חברת ענבל)
רקע: מדובר בתאונה שאירעה לתלמידת בית-ספר, תוך כדי שיעור, נשבר תחתיה הכסא שהיא ישבה עליו והיא נפלה ממנו ונחבלה. לכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת, כמי שהעסיקה את מורי בית הספר ושבמסגרתו ובחצריו ארעה התאונה. הנתבעת שלחה הודעות צד ג' כנגד "ענבל חברה לביטוח", שהיא מנהלת הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה וכנגד עיריית אשדוד, כבעלת הציוד בבית הספר ומי שהעסיקה את אב הבית ואת צוות עובדי האחזקה של בית הספר (להלן גם: "העירייה" או "הצד השלישי").
לאחר שנשמעה עדותה של התובעת בבית המשפט , הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה סולקה תביעת התובעת בסכום כולל של 103,500 ₪, אשר מומן – בשלב זה כמימון ביניים – ע"י הנתבעת והצדדים השלישיים.
גם המחלוקת באשר להיקף הכיסוי לחבותם של מורי בית הספר, ככל שקיימת, יושבה בין הנתבעת לבין הצד השלישי מס' 1 – חב' ענבל – מחוץ לכותלי בית המשפט.
המחלוקת שנותרה, היא מידת האחריות לתאונה שיש ליחס לעיריית אשדוד – הבעלים של הציוד בבית-הספר, לרבות הכסא שנשבר, שהיא גם מעסיקתו של אב-הבית וצוות עובדי האחזקה בבית הספר ו/או לצוות ההנהלה והמורים של בית-הספר, המיוצג ע"י חב' ענבל.
בית המשפט קבע, כי מרכז החינוך אחראי לנזק שנגרם לתלמידה, בנסיבות העניין בשיעור של 33.33% ואילו עיריית אשדוד אחראית בשיעור 66.67%.
מתוך פסק הדין:
"בנסיבות אלה, משאין חולק על כך שהעירייה סיפקה את הכסא - ועובדיה - צוות עובדי התחזוקה ואב-הבית – היה אחראי לבדיקתם, לדווח על כל מפגע שבהם, ונהג לתקן כסאות פגומים במקום, אין נפקות, מבחינת סוגיית האחריות לשאלה, האם מדובר בכסא שמלכתחילה סופק שהוא פגום, או במפגע שנגרם כתוצאה מבלאי ושימוש שעשו בכסא מאז סופק כשהוא תקין: בשני המקרים אחראית העירייה לתוצאות, שכן העובדים המועסקים על-ידה – אב הבית וצוות עובדי התחזוקה – התרשלו במועד קבלת הכסא או במועד הבדיקה היומית של הציוד בבית-הספר, אותו מבצע עפ"י עדותו, אב הבית; לא זיהו את הכסא הפגום, לא הוציאוהו ולא דיווחו עליו למחלקת הרכש והלוגיסטיקה של העירייה.
אלא שאינני סבור כי לעירייה – הצד השלישי – האחריות הבלעדית לקרות התאונה ולתוצאותיה ולטעמי, אין הצוות החינוכי פטור לחלוטין מאחריות.
בת.א (מחוזי חיפה) 915/02, קוריאט גיא (קטין) נ. מדינת ישראל / משרד החינוך (תק' – מח' 2007 (4), נקבע בין היתר, כי "חובת הפיקוח וההשגחה המוטלת על המורים מקורה גם בקשר החוזי הנוצר, בין במפורש ובין במשתמע, בין התלמיד והוריו מצד אחד, לבין הנהלת בית הספר מצד שני. עם רישום התלמיד לבית הספר, מתחייבת הנהלת בית הספר לפקח על התלמיד בעת שהייתו בבית הספר ולשמור על שלמות גופו וביטחונו (מעין חוזה השתדלות). הפרת התחייבות זו, מהווה הפרת חוזה ואף הפרת האמון, בהן חבה הנהלת בית הספר כלפי הורי התלמיד ואף כלפי התלמיד עצמו.
ההורה, המפקיד את היקר לו מכל , בידי צוות בית-הספר, מסתמך, בצדק, על התחייבות ההנהלה לשמור על ילדו מכל משמר, תוך מילוי תקנות הבטיחות ויתר ההוראות הרלבנטיות.
הפרת חובה זו, תביא להטלת אחריות על צוות המורים, לכל נזק שייגרם לתלמיד במסגרת פעילויות בית הספר , כתוצאה מתאונה שניתן וצריך היה למנעה".
בע"א 2061/90 מרצלי נ. מ.י. - משרד החינוך והתרבות ואח', פד"י מ"ז (1) 802 וע"א 10083-04 חגי גודר נ. המועצה האזורית מודיעין (פורסם באתר נבו) נקבע, בין היתר, כי אחריות מורה כלפי תלמידיו זהה לחובתו של הורה.
מחובת הזהירות המושגית של הצוות החינוכי כלפי התלמידים השוהים בבית-הספר ומחובת הזהירות הקונקרטית שחבים המורים והצוות החינוכי האחר לתלמידים בנסיבות אלה, קמה חובת פיקוח של הצוות החינוכי על מתקני ההוראה והמתקנים האחרים המשרתים את התלמידים, לרבות כסאות ישיבה.
כשם שלא יעלה על הדעת, שהורה יתנער מחובתו לבחון ולפקח על בטיחות מתקנים או מקומות בהם משתמשים או שוהים ילדיו, בטענה שאחרים סיפקום ומופקדים על בדיקת בטיחותם והתאמתם לתכליתם, כך אין מקום לפטור את הצוות החינוכי בבית הספר, לרבות ההנהלה, מאחריות לשלומם וביטחונם של התלמידים השוהים בבית-ספרם או בכיתתם ועוד במהלך השיעור ולא תשמע טענתם, כי הם אמונים רק על הצד הפדגוגי ונושא האבטחה, הביטחון והבטיחות מצויים בתחומי אחריותם של אחרים. "
