חובת הגילוי וחתימה על כתב ויתור

תא (ת"א) 14024-06  ראובן מאיר נ' הראל חברה לבטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 23/6/2011

על ידי כב' השופטת: זהבה אגי – סגנית נשיאה

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, והשבת פרמיות שנגבו ממנו ע"י חברת הביטוח?

רקע: מדובר בפוליסה לביטוח חיים ופוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה שהוצאו למבוטח  שהוא נהג מונית. לאחר תחילת הביטוח, אובחן המבוטח כסובל ממחלת הטקיישו, אשר לטענתו שללה ממנו את כושר עבודתו. חברת הביטוח דחתה את התביעה של המבוטח, סירבה לפטור אותו מתשלום הפרמיות בפוליסת ביטוח החיים, ואולם הסכימה לשלם לו סכום חד פעמי בתמורה לחתימתו על מסמך קבלה וויתור על תביעות, שנחתם ע"י המבוטח ואשר במסגרתו הסכים המבוטח לבטל את הפוליסה לאובדן כושר עבודה.

בית המשפט דחה את התביעות נגד חברת הביטוח.

מתוך פסק הדין:

"במקרה דנן, טוען התובע כי נפל לכדי טעות נוכח המלצתו של סוכן הביטוח ואי הבנת זכויותיו מאחר ולא קבל ייעוץ משפטי. לתומו סבר כי הנתבעת צודקת וכי אינו זכאי לתגמולים.

בנוסף, טוען התובע לביטול כתב הוויתור נוכח הפערים העצומים בין מה שקיבל מתוקף כתב הוויתור לבין מה שהיה יכול לקבל אלמלא חתם.

סבורתני כי טענה זו נופלת בגדר "טעות בכדאיות העסקה" כאמור בסעיף 14(ד) לחוק החוזים, ואינה מזכה את הטוען לה בביטול החוזה. ואפרט.

סוגיית "טעות בכדאיות העסקה" נידונה באריכות בע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח(2) 513 (1994) (צוטט גם בע"א 1514/04שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, כב' השופט גרוניס, מיום 14.12.2006), שם אומצה תיאוריית הסיכון שהציע פרופ' פרידמן, כדלקמן:

"לדעת פרופ' פרידמן, טעות בכדאיות העיסקה היא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, או שראוי, על-פי הנסיבות, לייחס לאותו צד נטילת סיכון כזו. אם צד נטל על עצמו סיכון מסויים, אזי אין הוא יכול להתנער ממנו אחר כך(ד' פרידמן, "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 459).

בהסכמי פשרות הצדדים נוטלים על עצמם את הסיכון בדבר המצב המשפטי. לשום צד אין ודאות שהוא יזכה בדין, ואפילו יזכה, שמא הזמן וההוצאות אינם כדאיים לו, ולפיכך הוא מתפשר...".  (הדגשות שלי- ז.א).

לענייננו, התובע והמבטחת ניהלו ביניהם מו"מ בהתכתבות בסיומה הגיעו לכדי ההסכמה המפורטת בכתב הוויתור. ברי כי במטרה להגיע לאותה הסכמה, כל צד נטל על עצמו סיכון והגמיש עמדותיו בהתאם, על מנת לא להביא המחלוקות לידי הכרעה שיפוטית. התובע נטל סיכון כי דרישתו תדחה, בבחינת "טוב ציפור אחת ביד..." ואילו הנתבעת נטלה סיכון כי התביעה תתקבל, ויהיה עליה לשלם לתובע תגמולי ביטוח לתקופה ממושכת. לא הייתה כל טעות במצב הידיעה של התובע את זכויותיו. התובע רשאי היה שלא לקבל את שהוצע לו על ידי המבטחת, לקבל ייעוץ משפטי, להגיש תביעה ולהביא המחלוקת לידי בירור משפטי. התובע בחר שלא לעשות כן, ואם טעה – הרי מדובר בטעות שבכדאיות העסקה."

"אין לקבל טענת התובע לפיה ביטול הפוליסה ע"י המבטחת היה שלא כדין, שכן אין מדובר בביטול חד צדדי של הפוליסה, אלא בהוראת ביטול שניתנה על ידי התובע במסגרת חתימתו על כתב הוויתור. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח קובע כי צד לחוזה רשאי לבטל את הפוליסה על פי תנאי החוזה. הוראה זו תואמת את תנאי הפוליסה נשוא התביעה דנן אשר תנאיה אינם שוללים מהמבוטח להורות על ביטול הפוליסה, לרבות במסגרת פשרה. ואחזור ואציין, כי כתב הוויתור בענייננו נחתם מרצונו החופשי של התובע, כשהוא נהיר וברור לו, תוצאותיו ידועות ואין טענה כי התובע לא היה מודע לכך שבחתימתו הינו מורה על ביטול הפוליסה. מכאן, שתובע לא הוכיח כי ביטול הפוליסה היה שלא כדין."

"משמעות חובת הגילוי הנאות פורטה באריכות לאחרונה ברע"א 104/08 דוד כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מפורסם בנבו (2/2/11), כדלקמן:

"על אף שהמבטח נהנה מיתרונות משמעותיים על פני המבוטח, הוא עודנו תלוי במידה רבה במבוטח ובתום ליבו שכן קיימים בין הצדדים פערי מידע אודות הסיכון המבוטח, פערים הפועלים לרעתו של המבטח. מטבע הדברים, המבוטח מודע לעובדות רלוונטיות לסיכון שהמבטח אינו מודע אליהן ומבלי שמידע זה יובא לידיעת המבטח, יקשה על האחרון להשיגו ולהעריך את הסיכון..לפיכך, ברי כי המבוטח אינו פטור מכל חובת גילוי קודם להתקשרותו בחוזה ביטוח...ובפרט החובה לגלות למבטח מידע הרלוונטי לצורך החלטת המבטח האם להתקשר עם המבוטח בחוזה ביטוח ובאלו תנאים...מבטח שאינו מחזיק במידע מלא אודות הסיכון, יתקשה לתמחרו נכונה... החובה המוטלת על המבוטח הינה להשיב תשובות מלאות וכנות לשאלות בעניין מהותי, דהיינו עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או בתנאים שבו..סעיף 6(ג) לחוק מרחיב את החובה לענות תשובות מלאות וכנות.. ומטיל על המבוטח את החובה שלא להסתיר מידע מן המבטח בכוונת מרמה... הפרשנות המקובלת לסעיף 6(ג) הינה כי סעיף זה מטיל על המבוטח חובה ליזום מסירת מידע למבטח כאשר בידיו מידע מהותי עבור המבטח, אף אם לא נשאל על כך מפורשות". (הדגשות שלי, ז.א) "

"המסקנה המתחייבת מן האמור הינה, כי התובע אכן הפר את חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליו, במיוחד באי גילוי תופעות רפואיות שהתרחשו אך לאחרונה בסמוך לפני החתימה על הצהרת הבריאות, ואשר אם היה מגלה אותן, הייתה המבטחת נמנעת מלבטחו באובדן כושר עבודה. מכאן, שגם אם כתב הוויתור היה מבוטל ולא היה תקף, הנתבעת הייתה זכאית לפטור מתשלום תגמולי ביטוח לתובע, מחמת אי עמידתו בחובת הגילוי הנדרשת."

"... אלמלא עמדו לתובע לרועץ חתימתו על כתב הוויתור ומחדלו באי הגילוי הנאות, כי אז היה זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי בשיעור של  50% בלבד, ולא בגין אי כושר מלא. "

"מאחר ונקבע לעיל כי התובע אינו נימצא במצב של אובדן כושר עבודה מוחלט (בשיעור של 75%) כי אז אינו זכאי להחזר הפרמיות שניגבו ממנו. "