חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחריות יצרן סיגריות כלפי קופות חולים

תביעות הקופות אינן עומדות על רגליהן שלהן, אלא הן קשורות ואחוזות בתביעות הניזוקים כלפי המזיקים

 

 

ע"א  7547/99, רע"א  4838/04,רע"א  5181/04,רע"א  5721/04 מכבי ואח' נגד דובק ואח'

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 13/7/2011

 

על ידי כב' השופטת: השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את אחריות יצרן סיגריות כלפי קופת חולים בגין טיפולים רפואיים שהעניקו לחבריהן שחלו במחלות שונות עקב עישון סיגריות והאם על קופות החולים בבחינת מיטיבות נזק, לעמוד בחובת ההוכחה הפרטנית המבססת את זכותן להיפרע מהחברות, בגבולות האחריות והנזק שהמזיק הספציפי חב בגינם כלפי הניזוק הספציפי, אלמלא הוטב נזקו על ידי המיטיב?

 

רקע: בדיון שהתנהל בבית המשפט העליון אוחדו מספר הליכים הנוגעים לסוגיה המרכזית העולה לדיון בהליך זה היא האם בידי קופות החולים זכות תביעה ישירה כנגד חברות הסיגריות, בלא חובה להוכיח את אחריות חברות הסיגריות כלפי הניזוקים הספציפיים, ובלא חובה להוכיח את נזקם הספציפי שנבע מהעוולות שבוצעו כלפי כל אחד מהם, כנטען.

 

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של מכבי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב למחוק על הסף את התביעה נגד חברות הסיגריות וקיבל את ערעוריהן של חברות הסיגריות וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים על הקביעה שלא למחוק על הסף את התביעה נגדן.

 

 

מתוך פסק הדין:

 

"טענתן המרכזית של קופות החולים בשתי התובענות הינה כי חברות הסיגריות יחדיו, בבחינת תעשיה שלמה וכוללת, ובאמצעות פעולות מתואמות ביניהן, גורמות להתמכרות המונית של חלקים רחבים באוכלוסיה לעישון סיגריות, ובכלל זה גם של חבריהן. פעולות החברות הן מכוונות ומתוכננות מראש, ונועדו להטעות במכוון את הציבור, ולהסתיר ממנו מידע חשוב בדבר הסיכון הטמון בעישון הסיגריות שהן מפיצות, תוך הפרת חובות גילוי החלות עליהן על פי החוק. בנסיבות אלה, אחראיות חברות הסיגריות, ביחד ולחוד, לתוצאות הישירות הנובעות מהתמכרות הציבור לעישון, אשר חובה היתה עליהן לצפותן מראש, ואשר נצפו על ידן בפועל. תוצאות אלה כוללות גם נזקי גוף קשים מהם סובלים המתמכרים לעישון, המתבטאים במחלות קשות וממושכות, וכן בעלויות הכרוכות בטיפול באותן מחלות ובמניעתן, שקופות החולים נושאות בהן. לטענת הקופות, בכך מבצעות חברות הסיגריות עוולות נזיקין ישירות כלפיהן, ובהן: רשלנות, תרמית, שקר מפגיע, והפרת חובת חקוקה. כן הן מבצעות מעשים המהווים עשיית עושר ולא במשפט."

 

"מנגד, טוענות חברות הסיגריות, כי לא עומדות לקופות עילות תביעה ישירות כלפיהן, שכן הקופות הן, לכל היותר, ניזוקים מישניים, ולא ניזוקים ישירים שכלפיהם מכוונות העילות הנטענות. על פי הטענה, מעמדן של קופות החולים בתביעות כלפי החברות הוא אך כמיטיבות נזקי הניזוקים הישירים, שהם חולי העישון. בתורת מיטיבות נזק, עילות התביעה שבידן תלויות ומותנות בהוכחת הנזק הספציפי שנגרם לניזוק ספציפי עקב הפרת חובתו של המזיק כלפיו, ואשר הוטב בידי המיטיב."

 

"בין כך ובין כך, תביעות הקופות מושתתות, רובן ככולן, על שירותי הבריאות שנתנו לצורך טיפול בתחלואת העישון, ונראה כי עלות מערך המניעה הינה זניחה לעומתן. קופות החולים לא טרחו אף לציין את עלויותיו של מערך המניעה הכללי שהקימו, בניגוד לפירוט סכומי העתק שהשקיעו, לטענתן, בהטבת נזקי הגוף שנגרמו למבוטחיהן עקב מחלות העישון. נתייחס, אפוא, בהמשך, אל עיקרן של תביעות הקופות כאל תביעות המתבססות על נזק מישני של מיטיבות נזק לפרעון הטבת הנזק מהמזיק."

 

"מכח עקרונות אלה יוצא, אפוא, כי בבסיס מערכת היחסים המשולשת האמורה עומד היחס שבין המזיק לניזוק, המתבסס על הפרת אחריות הראשון כלפי השני בהיקף נזק מוגדר. כניסתו של המיטיב לתמונת היחסים שבין המזיק לניזוק אינה משנה את פני מערכת היחסים הבסיסית שבין הצדדים הישירים לעוולה, הנותרת כציר מרכזי עליו נשענת תביעת המיטיב לשיפוי נזקו מהמזיק. וכך, הניזוק יקבל את הטבת נזקו בשיעור נזקו הממשי, ולא למעלה מכך; המיטיב יקבל מהמזיק שיפוי של סכום ההטבה שהעניק לניזוק, אך זאת בגבולות אחריותו של המזיק ולא למעלה ממנה; ואילו המזיק ישא בחובת פיצוי כוללת על הנזק הממשי שגרם לניזוק, ולא מעבר לכך, וישפה את המיטיב רק עד לגבולות אחריותו, ולא מעבר לה. על פי מקבילית כוחות זו, אין במתן ההטבה לניזוק כדי לשנות את האיזון הקיים על פי הדין בין המזיק לניזוק, והטבת נזקו של הניזוק – בין במלואו ובין בחלקו – אינה משנה מאיזונים אלה. אין בה כדי לשנות מן הכלל כי המזיק ישא בנטל הפיצוי רק בגבולות אחריותו, ואילו הניזוק לא יזכה בפיצוי החורג מהנזק שנגרם לו. כניסתו של המיטיב למערכת היחסים בין המזיק לניזוק הינה כ"גורם ביניים" העשוי לשנות, מבחינת המזיק, את היעד שאליו מכוונים כספי הפיצוי שהוא חב לניזוק, אולם אין בכך כדי לשנות את הדין המהותי בדבר מהות אחריותו של המזיק, והיקף הנזק בגין הפרתה, הנותרים בעינם (קציר נזק גוף, כרך ב, בעמ' 1311).

מעקרונות אלה נובעת המסקנה הבאה: ככלל, וככל שלא נקבע אחרת בדין, תביעתו של מיטיב כנגד מזיק לשיפוי נזקי ההטבה מותנית בהוכחת אחריותו של המזיק כלפי הניזוק, בבירור היקף הפרתה של אחריות זו, ובבחינת היקף הנזק שנגרם לניזוק הקשור קשר סיבתי להפרה. היקף השיפוי לו זכאי המיטיב מותנה בשיעור ההטבה שניתנה, ובכל מקרה אינו יכול לעלות על גבולות הנזק שגרם המזיק לניזוק עקב הפרת אחריותו כלפיו."

 

"בענייננו, אין ספק שקיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של חברות הסיגריות כלפי הניזוקים הישירים מהעישון. המדיניות המשפטית שמה לה למטרה לגונן על הניזוקים הפוטנציאליים הישירים משימוש במצרך מסוכן, המסופק להם ביודעין על ידי יצרנים, בכפוף להגנות שונות שיש בפי המזיקים כלפי הניזוקים. אך האם המדיניות המשפטית יוצרת חובת זהירות גם כלפי צדדים רחוקים ממקור הנזק ומקרבנותיו הישירים, כגון מיטיבי נזק למיניהם של ציבור המעשנים?"

 

"תביעותיהן הישירות של קופות החולים כנגד חברות הסיגריות הן, ביסודן, תביעות של "ניזוקים מישניים", הנגזרות מנזקיהם הישירים של הניזוקים הישירים כלפיהם חב המזיק חובת זהירות. תביעות הקופות אינן עומדות על רגליהן שלהן, אלא הן קשורות ואחוזות בתביעותיהם הוירטואליות של הניזוקים כלפי המזיקים. ישנה קורלציה ישירה בין נזקי הניזוק הישיר לבין נזקי הניזוק המישני, ורק בדרך של קישור ביניהם ניתן לעמוד על היקף אחריותו של המזיק שהופרה כלפי הניזוק הישיר, ועל היקף הנזק שנגרם לניזוק הישיר עקב ההפרה, אשר הוא המקרין על הנזק שנגרם למיטיב. לא עומדת, אפוא, תביעה ישירה ברשלנות בידי קופות החולים כלפי חברות הסיגריות.

 

תוצאה דומה מתבקשת ביחס ליתר עילות התביעה שקופות החולים כללו בתביעותיהן. כך, למשל, עוולת מטרד לציבור עשויה להקים, אם בכלל, חובה ישירה של חברות הסיגריות כלפי הניזוקים הישירים – הם ציבור המעשנים (סעיף 42 לפקודה); הוא הדין בעוולת התרמית (סעיף 56 לפקודה), המכוונת כלפי הניזוק הישיר המוטעה על פי המצג הכוזב; כך הוא גם לגבי "שקר מפגיע" (סעיף 58 לפקודה), המכוון כלפי מי שהסתמך על השקר וניזוק, ואלו הם המעשנים; והוא הדין בהפרת חובות חקוקות על פי דיני הגנת הצרכן ודיני העישון. הוראות אלה מכוונות למנוע הפרת חובות חקוקות שנחקקו להגנתם של אנשים מסוימים אשר נפגעו מהן – קרי, הניזוקים הישירים, שהם בענייננו ציבור המעשנים. עוולות אלה אינן עוסקות באחריות המזיק כלפי המיטיב, בתורת הניזוק המישני. הסדרת היחסים בין המיטיב לבין המזיק מעוגנת בהסדר הסטטוטורי שבסעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובו מצויה תרופתו של המיטיב הזכאי לשיפוי על הטבה שהעניק לניזוק.

 

 

פסק הדין באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד