חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחריות בגין פגיעה מתקליטור

קביעותיו השונות של בי"מ השלום מאזנות זו את זו, כך שהסכום שנפסק בכללותו סביר ותואם את אמות המידה המקובלות

 

 

רע"א  6943/11 מנחם יעיש נגד שופרסל בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 12/2/2012

 

על ידי כב' השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת הערעור של הנפגע על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שבמסגרתו נדחה ערעורו על סכום הפיצויים, הנמוך להשקפתו, שפסק לזכותו בית משפט השלום?

 

רקע: הנפגע רכש תקליטור מוסיקה בחנת שופרסל ביציאתו מן החנות לא הוסרה מן התקליטור אריזת פלסטיק קשיחה, שנועדה בעיקרה למנוע גניבות ושניתן להסירה רק באמצעות מכשיר מיוחד המצוי בחנות. משהגיע לביתו ניסה לפתוח את האריזה בידיו ולא הצליח, נעזר המבקש במלקחת ("פלאייר"). תוך כדי ניסיונו לפתוח את האריזה ניתזה חתיכה ממנה אל עינו וגרמה לו לנזק קבוע. בית משפט השלום קבע כי השופרסל ויבואנית האריזה  חבות בגין נזקיו של הנפגע שנאמדו בכ-1.1 מיליון ש"ח. כן נקבע כי לנפגע עצמו למבקש אשם תורם בשיעור של 60%, הואיל ואדם סביר לא היה מנסה לפתוח את אריזת הפלסטיק הקשיחה באופן זה אלא, פונה לקבלת סיוע מן החנות שבה נרכש התקליטור. לאחר הפחתת תשלומי המוסד לביטוח לאומי וניכוי האשם התורם, הועמד סכום הפיצויים על כ-192,000 ש"ח.

 

בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור

 

מתוך פסק הדין

 

"המבקש ערער לבית המשפט המחוזי הן על שומת הפיצויים הן על שיעור האשם התורם שנקבע לו. בית המשפט המחוזי קבע כי "ראוי ונכון לקבוע רשלנות תורמת חמורה, אם כי יתכן שבית המשפט החמיר קמעא עם המערער בענין זה". עם זאת, בסופו של יום לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש הצדקה להתערב בסכום הסופי שנפסק לטובת המבקש, שכן קביעותיו השונות של בית משפט השלום מאזנות זו את זו, כך שהסכום שנפסק הוא בכללותו סביר ועולה בקנה אחד עם אמות המידה המקובלות.

 

כיום טוען המבקש כי שאלת חלוקת האחריות הראויה בין יצרן של מוצר פגום, משווק המוצר, והצרכן שנפגע היא שאלה משפטית עקרונית אשר מן הראוי לדון בה ב"גלגול שלישי". כן מוסיף המבקש כי לעמדתו גם גובה הפיצויים שנקבע מלכתחילה היה נמוך יתר המידה, כך ששיעור האשם התורם הגבוה אינו מתאזן למול גורמים אחרים. המבקש טוען כי שיעור האשם התורם שיוחס לו גבוה יתר על המידה, במיוחד לנוכח רשלנותן ואשמן היחסי של המשיבה 1 ושל המשיבה 3. המבקש טוען כי אף אם מבחינה אובייקטיבית לא נהג כאדם סביר, הרי שמבחינה סובייקטיבית לא היה מודע לסיכון שבפתיחת האריזה ואין לייחס לו אשם מוסרי גדול מזה של המזיקות.

 

המשיבות טוענות כי המחלוקת בשאלת שיעור האשם התורם בנסיבות המקרה אינה מעלה שאלה משפטית כללית המצדיקה דיון בערעור ב"גלגול שלישי". כן מדגישות המשיבות כי קביעת שיעור האשם התורם היא עניין שככלל מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ורק במקרים חריגים תתערב בה ערכאת הערעור.

 

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור אינה ניתנת אלא במקרים חריגים, המעלים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית, מעבר למקרה הבודד. אמת-מידה זו נגזרת מתפיסת היסוד שלפיה בדרך כלל יידון כל עניין לפני שתי ערכאות לכל היותר, ובכך יבוא ההליך השיפוטי למיצויו. במקרה שלפנינו לא ניתן להצביע על כל שאלה כללית; טענותיו של המבקש אינן חורגות מן הנסיבות המסוימות של מקרה זה ומן הבחינה הקונקרטית של התנהגותו, מודעותו לסיכון וכיוצא באלה. בשאלות אלה אין כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף. "

 

פסק הדין באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד