הפ (חי') 1860-06-11 אלי שלמה קורקוס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 30/12/2012
ע"י כב' השופט: אייל דורון
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התובענה שהוגשה ע"י המבוטח נגד חברת הביטוח בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע, כי כספים ששילמה ו/או אמורה לשלם חברת הביטוח פוליסה לתשלום תגמולי ביטוח חודשיים למקרה של אובדן כושר עבודה– מהווים קצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל? האם התשלום החודשי האמור, ששילמה ו/או אמורה לשלם חברת הביטוח מכוח הפוליסה נחשב "שכר עבודה" ועל כן הוא אינו ניתן לעיקול ו/או להעברה ו/או לשעבוד?
רקע: מדובר בפוליסת ביטוח חיים עם הרחבה לתשלום חודשי המוגדר בפוליסה "חלף הכנסה", במקרה של אובדן כושר עבודה
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התובענה להידחות, לאו דווקא לגופה, אלא מן הטעמים אשר פורטו בבקשת המשיבה 2 לסילוק על הסף מיום 11/10/2011, בקשה אשר הוריתי למשיבה 2 לשוב ולהעלות לאחר הדיון בתובענה, והיא אכן חזרה עליה בסיכומיה.
הטענה הראשונה המועלית בהקשר זה הינה טענה בדבר חוסר ניקיון כפיים. כידוע, מקורו של פסק הדין ההצהרתי הוא בדיני היושר, ועל כן מתן סעד מעין זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי להביא בגדר שיקוליו את עקרונות היושר והצדק שהתבססו בפסיקה, ובכלל זאת, "שומה על המבקש סעד זה לבוא לבית המשפט בכפיים נקיות" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 493).
בניסיונן לתאר תמונה של חייב הנוהג בחוסר תום-לב, מתחמק מביצוע החלטות רשמי ההוצאה לפועל ומבריח נכסים, חרגו המשיבות 2-3, כאמור, אל עבר טענות אשר לא הונח להן כל בסיס עובדתי.
עם זאת, די בהתנהלות בתיק זה כדי לקבל את הטענה. המבקש לא כלל בתובענה – וחמור מכך, לא כלל במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני שהתבקש במעמד צד אחד – תמונה מקיפה דיה של ההליכים בתיקי ההוצל"פ, כפי שהיה עליו לעשות. גם עדותו במסגרת הדיון בתיק זה לא התיישבה עם תום לב, כאשר התחמק בעקביות ממתן תשובות ענייניות.
שנית, וזהו הנימוק העיקרי לדחיית התובענה על הסף, בנסיבות העניין נראה כי אין מקום לדון בבקשה למתן סעד הצהרתי.
בהחלטתי מיום 8/9/2011 הובהרה מסגרת הדיון בתובענה זו, ונאמרו הדברים הבאים:
"הדברים שנאמרו במסגרת הדיון בסעד הזמני נאמרו בעיקר על רקע החלטות רשמי ההוצל"פ שכבר ניתנו בעבר בבקשות למימוש עיקולים והעובדה שלא ננקטו ע"י התובע הליכי ערעור לגביהם. לכאורה, לא יהא זה נכון לאפשר עקיפת החלטות חלוטות אלה, שעניינן סכומי כסף מסויימים שהצטברו אצל המבטחת עד לנקודת זמן מסויימת, באמצעות תובענה לסעד הצהרתי. עם זאת, סעד הצהרתי מעצם טיבו וטבעו צופה פני עתיד. להכרעה בתובענה עשויה להיות נודעת נפקות בנוגע לסכומי כסף אחרים שהיו או יהיו אמורים להשתלם לתובע בפרקי זמן המאוחרים לפרקי הזמן אליהם מתייחסות החלטות רשמי ההוצל"פ".
הנה כי כן, החלטה זו הבחינה בין סכומי כסף שהצטברו אצל כלל בעבר ואשר כבר ניתנו לגביהם החלטות אופרטיביות ע"י רשמי ההוצאה לפועל, לבין סכומי כסף אחרים שהחלטות אלה לא התייחסו אליהם ואשר המבקש יהא זכאי לקבלם מכלל.
מן התשתית העובדתית המצומצמת שהונחה בפני בית המשפט עולה לכאורה כי נקודת הזמן המבחינה בין שתי התקופות מצויה בתאריך 1/4/2011. ההחלטות החלוטות של רשמי ההוצל"פ מתייחסות לכספים שהצטברו אצל כלל בגין התקופה שעד לתאריך זה. משכך, ובהתאם להחלטה הנ"ל, לא ראיתי מקום לדון בתובענה זו אלא בסכומי כסף שיגיעו למבקש בגין התקופה שלאחר תאריך זה.
דא עקא, שבגין התקופה המאוחרת לתאריך זה לא עמד המבקש בנטל להראות כי עומדת לו זכות אשר מן הראוי לדון בה וליתן לגביה סעד הצהרתי. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט אינו מצהיר הצהרותיו על זכויות העתידות להיוולד וטרם באו לעולם [ע"א 489/78 סנוב נ' סנוב, פ"ד לה(1) 401 (1980); רע"א 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ, פ"ד מד(2) 737 (1990)]. מאז ננקט ההליך ועד היום חלף זמן רב. המבקש לא הראה זכאות לקבלת סכומים כלשהם בגין התקופה שלאחר 1/4/2011, באופן שמונע מהתדיינות זו להיות התדיינות תיאורטית גרידא."
