תא (ת"א) 11223-10-09 שושנה פליישמן נ' מדרפט ישראל (2001) בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 17/1/2013
ע"י כבוד השופט: אליהו קידר
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את החברה ששיווקה את הטיול באיי סיישל בליווי מדריכים מטעמה לפצות את עובדת הבנק שנפגעה במהלכו כאשר נפלה מיאכטה ואת חברת הביטוח שביטחה אותה?
רקע: החברה ששיווקה את הטיול טענה לחוסר יריבות שטעה, בין היתר, כי לא ארגנה את השיט אלא הוא נרכש מספק מקומי ועל כן אין יריבות בין הצדדים והיה על התובעת לתבוע את הספק המקומי.
עוד טענה החברה, כי לפני היציאה לשייט ניתנו הוראות בטיחות והדרכה מקיפה ויסודית לרבות עלייה לספינות ללא נעליים לשם מניעת החלקה. חרף ההנחיות התובעת לא חלצה את נעליה. על רצפת הספינות היה קיים משטח מונע החלקה וכן היה קיים מעבר בטוח בין הספינות באמצעות מעקה ולא נשקפה כל סכנה למי שנשמע להוראות הבטיחות.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"ככל העולה במקרה שלפניי, הרי שלאור הנחיית בית המשפט המחוזי, מקום בו התובעת הוזמנה לנפוש בטיול מאורגן אשר שווק על ידי הנתבעות, ואשר על פי עלון הטיול הוכתב כמעט במלואו באשר למסלולים ולתכנים בו יש מקום להחיל את ההנחיה בעניין דוידיאן הנ"ל, ולקבוע כי ישנה יריבות בין התובעת לנתבעים. עלה בידי התובעת להוכיח בעדויות כי הטיול לווה על ידי נציגי הנתבעות כאנשי הקשר דוברי העברית, ואלו ליוו את הקבוצה בכל המסלולים אליהם פנו והמטיילים יכלו להסתמך על הנתבעות כאחראים כלפיהם במעשים ובמחדלים שנבעו מתכנית הטיול. על כן מצאתי לנכון לקבוע כי רשאית התובעת להוכיח תביעתה."
"הנתבעות אחראיות כלפי התובעת וקיימת חובת זהירות מושגית של חברת טיולים מארגנת כלפי מטייליה, כבעלת הידע, הניסיון והיכולת לתכנן את הפעילויות למטיילים. לגבי חובת הזהירות הקונקרטית, בנסיבות דנן מדובר בפעילות השייט לקהל עובדי בנק אשר נאלצו להיות חשופים לסיכון שאינו סביר לטעמי מבלי שינקטו אמצעי זהירות מינימאליים על מנת למנוע או לצמצם הסיכון.
על פי העדויות שלפניי, מדריכי הנתבעת 1 היו אלה שליוו את המטיילים וביניהם את התובעת בכל שלבי הטיול. הם אלו אשר היוו את אנשי הקשר בין הצוות המקומי לבין המטיילים והם היו אמונים על פתרון בעיות העלולות להתרחש. באשר לסכנת ההחלקה שהתממשה, סכנה זו נוצרה עקב שילוב נסיבות מצערות יחד. מדריכי הנתבעת 1 הם אלו שאספו את נעליהם של המטיילים ולמעשה הורו לתובעת להתהלך בסיפון יחפה. מדריכי הנתבעת 1 היו ערים למעבר המסוכן בין היאכטות שאינו נח נוכח הרטיבות על הסיפון. אני מאמין לתובעת ולעדים מטעמה לפיהם לא היה מי שיעזור למטיילים לעבור בין היאכטות. אני מאמין לעדי התביעה כי על הסיפון לא היו מגבות או כל מונעי החלקה אחרים אשר היו יכולים למנוע את ההחלקה.
מכלול הנסיבות יחד מוציאות את הסיכון מגדרו של סיכון סביר ורגיל לאופי הפעילות ולמעשה משכללות אותו כדי סיכון שאינו סביר. אין זה סביר בעיניי ליצור מעבר מאולתר על ידי קשירת שתי יאכטות בגדלים שונים אך בחבל כאשר הסיפון רטוב והיאכטות מתנועעות על פני המים, ולטעון כי החלקתה של התובעת תוצאת איבוד שיווי משקל שלה עצמה. במיוחד כאשר ישנם אמצעים קלים ופשוטים שיכלו למנוע את הסכנה שהתממשה בפועל. המטיילים נתבקשו לעבור בין היאכטות ולעשות שימוש במעבר המאולתר על מנת ליהנות מתוכנית הבידור שהייתה חלק מתכני הטיול. התובעת החליקה בשל צירוף הנסיבות יחד. איני סבור כי מדובר בטענות שבמומחיות ועל כן איני נדרש לחוות דעת מומחה בטיחות. מדובר בנסיבות שעל פי מבחני ההיגיון שילובם גם יחד יוצר סיכון.
דווקא הנתבעות הטוענות כי נעילת נעליים לא הייתה מונעת את ההחלקה, ואי היכולת לשים במקום המעבר מונעי החלקה למיניהם כגון שטיחונים או מגבות – יכולות היו להתכבד ולהציג ראיותיהן לכך. התובעת העידה עדים מטעמה אשר היו נוכחים בטיול ונחקרו באריכות בבית המשפט. גרסאותיהם השתלבו עם גרסתה של תובעת ולא נסתרו.
מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לקבוע כי יש מקום להורות כי הנתבעות אחראיות כלפי התובעת בגין אי נקיטת אמצעי זהירות מספיקים: כך למשל היה על נציגי הנתבעות לפעול למען הפרדת שתי היאכטות למשל או לדאוג לייבש את מקום המעבר בין היאכטות על ידי שטיחי מונעי החלקות או מגבות, לדאוג להורות למתרחצים להתנגב על מנת למנוע רטיבות, להורות לצוות המקומי לייבש את הסיפון, לסייע לתובעת לעבור. מדובר באנשים מבוגרים, עובדי בנק אשר בילו בפעילות לה אינם מורגלים על פי עדויותיהם. מכל האמור אני סבור כי יש להטיל אחריות בגין האירוע לכתפי הנתבעות "
