תאמ (חי') 39805-03-12 עאזר עאזר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 6/3/2013
על ידי כב' השופט: עמית רוזינס
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לפצות קבלן גבס בשל נזק שנגרם עקב קריסה של תקרה במהלך ביצוע עבודות, כאשר הקבלן הראשי קיזז מקבלן הגבס בשל הנזקים חלק מסכום אותו היה זכאי לקבל מאת עבור ביצוע העבודות.
רקע: חברת הביטוח טענה, כי היא אינה חייבת לפצות את קבלן הגבס בשל שלוש סיבות:
א. פוליסת הביטוח איננה מכסה את הפרויקט בו ארע האירוע. הואיל ומדובר בפוליסה פתוחה לביטוח עבודות קבלניות והמבוטח לא דיווח לחברת הביטוח על הפרויקט הנדון, כנדרש לפי תנאי הפוליסה.
ב. התביעה הוגשה לאחר שחלפו יותר משלוש שנים לאחר קרות מקרה הביוטח ועל כן התיישנה.
ג. המבוטח אחר במתן הודעתו לחברת הביטוח על קרות מקרה הביטוח.
בית המשפט, דחה את תביעתו של המבוטח נגד חברת הביטוח.
מתוך פסק הדין:
"ניתוח הראיות אשר הוצגו בפני ואלו שלא הוצגו, מוביל למסקנה כי לשון הפוליסה כפשוטה משקפת את כוונת הצדדים אל נכון.
לשון פוליסת הביטוח ברורה וחד משמעית ולא ניתן לטעות בה: "פוליסה זו הינה פוליסה פתוחה. אי לכך יכוסו במסגרת פוליסה זו כל העבודות שלגביהן נחתם חוזה ודווחו לפני תום תקופת הביטוח הנקובה ברשימה".
התובע בחר שלא להגיש כתב תשובה לטענות הנתבעת, נמנע מהגשת תצהיר שלו בעניין ולא הביא ראיה כלשהיא מטעמו להוכיח טענותיו אלו. הכלל אודות המשמעות הראייתית שיש להימנעות מהבאת עדים וראיות יפה שבעתיים כאשר מדובר בתובע עצמו.
התובע אף לא הביא לעדות את סוכן הביטוח ואת נציגת הנתבעת, אשר לטענתו ידעו על כוונת הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח, לשיטתו. טענתו, כי הנתבעת היתה אמורה להביא עדים אלה מטעמה חסרת כל בסיס. הנתבעת לא היתה אמורה לצפות שהתובע יבקש לטעון בסיכומיו טענות בעניין זה, אשר לא בא זכרם בכתבי הטענות ובתצהיר התובע.
הטענה שהתובע לא ידע על תנאי הפוליסה כאמור איננה מתיישבת עם הראיות כלל וכלל . לקראת תום תקופת הביטוח פנתה הנתבעת לסוכן הביטוח של התובע בכתב, בצעד אשר יש בו כדי להפגין את יושרה ותום ליבה, הזכירה לו כי תקופת הפוליסה עומדת להסתיים, וכי התובע לא דיווח על עבודות שביצע כלל וכי יש לדווח על עבודות כתנאי לקיומו של כיסוי ביטוחי. בתגובה לפניית הנתבעת, העביר התובע לנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, רשימה מפורטת של העבודות שביצע במהלך תקופת הפוליסה. הפרויקט בו ארעה התאונה לא נכלל ביניהם. דהיינו, התובע ידע בוודאות שעליו לדווח לנתבעת על הפרויקטים בהם הוא עובד כתנאי להקמת כיסוי ביטוחי, ומשיקוליו הוא בחר שלא לציין פרויקט זה.
אין בידי לקבל את טענת בא כוחו של התובע בסיכומיו, כי יש לראות באי ציון פרויקט זה במסגרת רשימת הפרויקטים שעליהם דיווח, ראיה ליושרו של התובע אשר ידע באותה עת על התרחשות התאונה. ראשית, לו רצה לטעון כך היה עליו להתייצב ולהעיד דברים אלה בעצמו מכיוון שלא עשה כן, המדובר בספקולציה בלבד, שאיננה מתבקשת מאליה. שנית, לא קשה להעלות על הדעת נימוקים מדוע נוח היה לתובע שלא לדווח על פרויקט זה, למרות שידע כי התרחשה בו תאונה - בין אם משום ששווי הפרויקט היה עלול לחרוג משווי הביטוח, בין אם משום שדיווח על מספר פרויקטים גדול עלול היה להוביל לבדיקה של המבטחת, ובין אם משום שסבר, כפי שאמר מפורשות בתביעתו, כי הנזק שנגרם בתאונה יכוסה ע"י הביטוח של הקבלן הראשי והוא לא ייאלץ להפעיל את הביטוח שלו, דבר העלול להוביל בעתיד להגדלת הפרמיות שיהא עליו לשלם וכו'.
אינני מקבל גם את טענת התובע, כי דרישת הדיווח על פרויקטים איננה מהותית, כי אם היה מדווח על הפרויקט היה קם לו כיסוי אוטומטי ולכן, הימנעות מלשלם עבור הנזק מהווה שימוש שלא בתום לב בזכות חוזית. לא הובאה כל ראיה לטענה זאת, ולא ניתן לשלול אפשרות כי הביטוח לא היה מכסה את הפרויקט המסוים בשל הנימוקים בגינם התובע לא דיווח עליו. או למשל, בגין היעדר קיומו של חוזה לביצוע העבודות בפרויקט, אשר לא הוצג על ידי התובע במהלך המשפט, כאשר אף קיומו של חוזה, מהווה תנאי לתחולת הפוליסה.
בנוסף, חברת ביטוח מתפרנסת מהערכת סיכונים ולקיומה של וודאות יש עבורה חשיבות. העובדה שבתום תקופת הביטוח העריכה הנתבעת את הסיכונים העומדים בפניה במסגרת העבודות שדווחו ע"י התובע היא בעלת משמעות כלכלית, ולא ניתן לומר כי מדובר בדרישה בלתי מהותית.
העובדה שהצעת הביטוח מתייחסת לביטוח המוגבל בסכום, וברובריקת כתובת אתר העבודה נרשם "בכל שטח מדינת ישראל" מבלי לציין פירוט עבודות באתרים ספציפיים, איננה מלמדת כי דרישת הדיווח חורגת מכוונת הצדדים. אף בפוליסת הביטוח עצמה נאמר כי הפוליסה חלה בכל תחומי מדינת ישראל וסכום הביטוח הינו הסכום עליו הוסכם. התובע לא טען כי לא קיבל את הפוליסה ואם לא טרח לקרוא אותה, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.
מעבר לכך, בהצעת הביטוח בה תולה התובע יהבו, קיימת הצהרה מפורשת, כי המבוטח מתחייב לקרוא את הפוליסה, אם יתברר לו שאיננה תואמת את ההצעה עליו להחזירה תוך 30 ימים מקבלתה, ואם לא ייעשה כן פירושו של דבר כי הפוליסה עונה על דרישותיו. ההצהרה איננה חתומה ע"י התובע אולם, כך גם ההצעה כולה, ואין התובע יכול להסתמך רק על החלקים הנוחים לו באותה הצעה.
גם היעדר חובת דיווח בפוליסה שהונפקה לתובע שנה קודם לכן (נ/1) אין בה כדי לתמוך בטענות התובע. המדובר בפוליסת ביטוח שונה לחלוטין, אשר מיועדת לבטח עסק. היא חלה אך ורק על בית העסק המסוים עצמו, אשר ברח' מנסור 3 בחיפה, ועל העבודות המבוצעות בו. היא איננה כוללת כיסוי ביטוחי לעבודות המבוצעות מחוץ לעסק ולא ניתן ללמוד מפוליסה זו דבר.
הנתבעת הגישה תצהיר של אחראית תביעות, עו"ד עדי הדרי, אשר אף העידה בפני ואישרה את העובדה שהתובע לא דיווח על הפרויקט הנדון במהלך תקופת הפוליסה, כי נשלחה לו תזכורת לפני תום תקופת הביטוח אודות חובת הדיווח כתנאי להקמת כיסוי ביטוחי, וכי התובע הגיש דיווח על עבודות שביצע אשר לא כללו את הפרויקט הנדון, והציגה את המסמכים הרלוונטיים. עדותה לא נסתרה והיא עשתה עלי רושם ישר ואמין. יתרה מכן, התובע לא הכחיש את הפרטים כאמור שנמסרו בעדותה ואף הסתמך עליהם.
מאחר וקבעתי כאמור, לא מצאתי לנכון לעסוק בשאלה האם תקופת התיישנות התביעה מתחילה ביום אירוע הנזק או ביום בו נדרש התובע לשלם בגינו ובשאלה איזה נזקים ראייתיים גרמה לנתבעת העובדה שהתובע לא דיווח על התאונה במועד הנדרש."
