עא (י-ם) 27053-06-12 רזק עג'לוני נ' מאפיית ברמן י את א' ברמן בע"מ ומגדל חברה לביטוח
בית המשפט: המחוזי בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 12/3/2013
על ידי כב' השופטים: י' נועם, כ' מוסק ומ' בר עם
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של העובד שנפגע במסגרת עבודתו במאפיית לחם על קביעתו של בית משפט השלום אשר שלל ממנו פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ולא קיבל את קביעתו של המומחה מטעמו של העובד לגבי שיעור נכותו הרפואית? כמו כן טען העובד שנפגע, כי הוא קופח בפסיקת בית משפט השלום בעניין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה צד ג' ובשיעור הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"דין הערעור להידחות. תפקידה הראשוני של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין, היא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. מסקנותיה המשפטיות נגזרות מהקביעות העובדתיות. מלאכה זו טומנת, לעיתים, הכרעה בעניין חוות דעת מומחים. מושכלות ראשונים הם, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית על יסוד הראיות, אלא במקרים חריגים, בהם נפלו פגמים או טעויות מהותיים בהחלטה, היורדים לשורש הדברים (ראה, למשל, ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 625, 631 (2004) והאסמכתאות הנזכרות שם).
הדבר אמור גם ביחס לקביעות בית המשפט באשר לחוות דעת מומחים מקצועיים, כאשר לבית המשפט שמור, כמובן, שיקול הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה שמונה מטעמו (ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב (4) 563, 570-568 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 3 (22.8.2005); ע"א 6540/05סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' פסקה 16 (1.12.2008)). התערבות ערכאת הערעור מצטמצמת למצבים שבהם מסקנות אלו אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר, או אינן מתיישבות עם הנחות יסוד במציאות החיים (שם). זאת ועוד, ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב גם בהערכת הנזק שקבעה ערכאה דיונית, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר (ע"א 10842 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סייג, פסקה 4 (20.9.2006)).
בחנו את טענות המערער, עיינו בפסק הדין ובתיק בית המשפט דלמטה ולא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית המשפט ובמסקנותיו. כאמור, מומחה בית המשפט סבר, כי יש לקבוע למערער נכות בגין הפגיעה הגבית רק בשל קיומו של ספק. בית משפט קמא קבע, על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו ולנוכח נטל ההוכחה, כי לא הוכחה טענת המערער שהפגיעה בגבו הִנה בשל התאונה; ובשל כך מצא, כי יש להעמיד את שיעור נכותו של המערער על 5% בלבד. במסקנה זו, לפיה יש לסטות מחוות דעת המומחה, לא נפל פגם ולא נמצאו עילה מספקת וטעם מוצדק להתערב (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004)).
המערער מלין על כך שלא נפסקו לו פיצויים בגין תקופות אי כושר, אף שהוצגו תעודות מחלה מיום התאונה ועד ליום 2.3.2012. לטענתו, היה בתקופת אי כושר מלא בזמן שעבר שני ניתוחים, שנדרשו בשל התאונה. כמו כן טען, כי נוכח הפגיעה התפקודית היה מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר. בית משפט קמא קבע, כי טענת המערער עומדת בסתירה לראיות, מהן עולה, כי המערער שב לעבודתו לאחר פחות מחודש ימים והמשיך בה עד לפיטוריו בסוף חודש פברואר 2002. המערער לא הביא ראיות בנוגע להפסדי השכר בפועל ולא נקבעה בעניינו נכות זמנית. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ולאחריה, וכי לא היה מקום לפסוק פיצוי, משלא הובאו ראיות ובשים לב לשיעור הנכות הנמוך שנקבע בעניינו. במסקנות אלה, המבוססות על קביעת ממצאים עובדתיים, לא מצאנו מקום להתערב.
אשר להשגותיו של המערער לגבי ראשי הנזק השונים, נאמר בקצרה, כי אין דרכה של ערכאת הערעור לדקדק בכל אחד ואחד מראשי הנזק, משל ישבה בעצמה כערכאה דיונית. בחנו את טענותיו ולא מצאנו, כי סכום הפיצויים שפסקה הערכאה דלמטה, "בשורה התחתונה", הוא בלתי סביר באופן המצדיק את התערבותנו (ע"א 3510/11 מלונות מוריה פלאז'ה טבריה בע"מ נ' ולרי טקצ'נקוב (14.2.2013)). הפיצוי הכולל שנפסק אינו חורג, למעלה או למטה, ממתחם הפיצוי הראוי בנתוני התיק (לקווים המנחים לגבי התערבות ערכאת ערעור בסכומי הפיצוי בתיקי נזיקין, ראו: ע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השייט הישראלית (12.10.2010))."
