חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מי אחראי לנזקי הצפה ממערכת כיבוי אש?

לו היתה מבקשת הפניקס להגביל חבותה כלפי המשכיר כך שתחול רק כאשר קיימת חבות השוכר: "המבוטחת העיקרית"

 

 

 

תא (חי') 573-01-09  דיוטי סוכנות לביטוח (1999) בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מואח'

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין החלקי בשאלת האחריות ניתן ביום: 11/4/2013

 

על ידי כב' השופטת: איילת הוך-טל

 

עניינו של פסק הדין: מי אחראי אם בכלל לנזקי הצפה שנגרמו ממערכת כיבי אש במבנה?

 

רקע: מדובר בתביעות תחלוף של מבטחים שאוחדו. הדיון בתיק פוצל כך שהחלטה זו תדון אך ורק בשאלת האחריות לנזק.

 

בית המשפט חייב את שתי חברות הביטוח מנורה והפניקס לשאת באחריות לנזק בשל קיומו של ביטוח כפל. 

 

נמצא, כי שתי החברות העניקו כיסוי ביטוחי לאחריות לוטונט ו/או אלי כלפי צדדים שלישיים כתוצאה מנזקי מים. מנורה – מכוח הכיסוי הביטוחי שערך המתחזק לבניין בבעלותו ו/או באחזקתו, הפניקס- מכוח כיסוי ביטוחי שחוייב השוכר לבצע על פי הסכם השכירות עם המשכיר.

 

מתוך פסק הדין:

 

"ניתן לקבוע כבר עכשיו כי לאור האישור האמור, לא ניתן להטיל על מ.י. הנדסה אחריות כלשהי, מכח היותה מתקינת מערכת הכיבוי המקורית בבניין, משמערכת זו עמדה בדרישות החיקוקים הרלוונטיים."

 

"הוכח כי אלי הוא שביצע את העבודות בנכס לפני כניסת לוטונט, בין באופן ישיר ובין באמצעות מי מטעמו, אולם לא הוכח כי העבודה בוצעה על ידי מ.י. הנדסה.

לעניין זה ייאמר, כי אלי לא הראה כל קשר בנוגע לנכס עם חברה אחרת המתמחה במערכות כיבוי.  לפיכך, יש יסוד סביר להניח כי מי שביצע את התקנת המחברים מסוג "קופלונג כפול" במערכת המתזים בנכס לא היה מומחה למערכות כיבוי. "

 

"משכך, ומשלא הוכח בפניי כי ניתן היה לגלות את הליקוי במחבר במהלך בדיקות שגרתיות בתקופה בה החזיקה לוטונט בנכס , לא ניתן להטיל אחריות על לוטונט.

 

לסיכום, המסקנה מניתוח סוגיית המחבר הלקוי הינה כי המחבר הותקן על ידי אלי ו/או מי מטעמו, טרם כניסתה של לוטונט לנכס, תוך שנעשה שימוש במחבר בלתי מתאים למטרה, כאשר הותרתו במקום הינה בין הגורמים אשר הובילו, בסופו של יום, לארוע נשוא התביעה."

 

"על כן, יש לראות באלי אחראי אישית לתחזוקת מערכת הכיבוי ומערכת ההתרעה בתוכה. אחריות זו נובעת מתקנון הבית המשותף, מהסכמי מכירת הנכסים בבניין שהוצגו לבית המשפט ומהתנהלותו של אלי לאורך השנים והינה אישית כלפי אלי ואינה חלה על נאוה או על חברת פרץ.

 

ודוק. יש להפריד בין חובת התחזוקה של אלי לבין חובת התשלום בגין הניהול והתחזוקה. אם לטענת אלי לא שילמו הדיירים את דמי הניהול והאחזקה בהם הם מחויבים על פי התקנון והסכמי רכישת היחידות בבניין, רשאי הוא להגיש תביעות כספיות בנושא.

 

מה גם שאין בקביעה כי החובה לביצוע תחזוקה למערכת הכיבוי משמעה כי עלויות הבדיקה ישולמו מתוך התשלום החודשי שמשולם לאלי כדמי ניהול דווקא ולא יתחלקו בין הדיירים בהתאם לס' 58 לחוק המקרקעין ולתקנון.

 

אולם, אופן התשלום על ביצוע התחזוקה אינו רלוונטי לענייננו. לאור חובת התחזוקה המוטלת על אלי לגבי הרכוש המשותף, חובה שלקח על עצמו כפי הנראה על מנת ליצור הכנסה נוספת גם מיחידות שמכר, היה עליו למלא חובתו לתחזוקת המערכת."

 

"מאחר שאלי הודה שלא ביצע דבר מן האמור לעיל ומאחר שכבר קבעתי כי מערכת ההתרעה בבניין לא פעלה במועד האירוע וכי אלי הוא זה שאחראי לתחזוקת המערכת, הרי שהעובדה שלא בוצעה כל בדיקה שבועית ו/או רבעונית כנדרש בתקופה שקדמה לאירוע מטילה על אלי את האחריות לאי-פעולת מערכת ההתרעה."

 

"נוכח הממצאים דלעיל, התוצאה היא כי יש להשית על אלי חבות מלאה לכשל במחבר ולכשל במערכת ההתרעה בבניין ודין טענותיו במישור היעדר אחריות להידחות."

 

"מדובר בענייננו בפוליסות ביטוח נכסים, כאשר סוגיית כפל הביטוח מוסדרת בס' 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"):

"59.        ביטוח כפל

בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח."

לעניין זה, כבר נקבע בפסיקה כי הכללים וההלכות בנושא כפל ביטוח יכולים לחול גם מצב בו שני מבוטחים שונים מבטחים את אותו סיכון או אינטרס בנכס. ראו לעניין זה רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 769 (2001) [להלן: "עניין סיגנא"] ודנ"א 3964/01 סיגנא חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 26.11.2001) וכן ראו רעא 1322/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16.4.12) [להלן: "עניין תעליפלסט"]:

"8. בעניין סיגנא הכריע בית המשפט העליון לראשונה בשאלת קיומה של זכות להשתתפות בין מבטחים שביטחו מבוטחים שונים ביחס לאותו הסיכון וביחס לאותו נכס. בית המשפט העליון קבע כי מצב שבו שני מבוטחים שונים מבטחים את אותו אינטרס ביחס לאותו נכס, אפשרי הן מבחינה משפטית הן מבחינה עובדתית, שכן אין מניעה עקרונית כי אדם יבטח סיכונים לנזק שלא בהכרח יארע לו באופן אישי. זאת, בתנאי שלעושה הביטוח יש אינטרס לגיטימי לעריכתו (כגון אינטרס כלכלי-מסחרי) כך שהחוזה אינו חוזה של הימור כמובנו בסעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כך למשל, ביחס למקרים שנדונו בעניין סיגנא, נקבע כי אין מניעה שהמחזיק בנכס יבטח את האינטרס של בעלי הנכס: "פתוחה הדרך בפני המחזיק בנכס לבטח גם את אינטרס הבעלים בו ולהחזיק בתגמולי הביטוח שיקבל בגין הפגיעה באינטרס זה, כנאמן של הבעלים" (שם, בעמ' 797; וראו פירוט נוסף בעמ' 802-797)."

מקל וחומר בענייננו, הביטוח שהוציאה לוטונט לא רק שהוא חל על הנכס ועל נזקי מים למבנה בית העסק (פרק 4 לפוליסה), קרי על אותם אינטרסים וסיכונים, אלא הוא גם נוקב שמו של אלי כמבוטח באופן מפורש.

לא מובנת לי הטענה בדבר מעורבות "המבוטח העיקרי" כתנאי לחיובו של "המבוטח הנוסף". "מבוטח עיקרי" ו-"מבוטח נוסף" אינם מושגים המוכרים בחוק חוזה הביטוח או בפסיקה. הפניקס לא הפנתה לפסק דין כלשהו בו הוגדרו המעמדות המתוארים המפרידים בין מבוטחים שונים.

מה גם שבענייננו, ס' 9.3 מגדיר במפורש כי רואים ברכישת הביטוח למשרדי לוטונט "...כאילו נערך בנפרד עבור כל אחד מיחידי המבוטח...". על פי ניסוח זה, יש לראות בכך שלוטונט והפניקס כרתו את פוליסת הביטוח למשרדי לוטונט, בהתאם לתניה האמורה בהסכם השכירות של לוטונט, ומשכללו את אלי כמבוטח על פי הפוליסה, כאילו יצרו קשר חוזי  ישיר של מבטח-מבוטח בין הפניקס לבין אלי.

יתרה מכך. לו היתה מבקשת הפניקס להגביל את חבותה כלפי אלי בכך שתחול רק מקום שקיימת חבות של לוטונט ("המבוטחת העיקרית"), ניתן היה להגדיר זאת בפוליסה כחלק מן החופש החוזי הניתן לצדדים לחוזה ביטוח. ראו לעניין זה רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (פורסם בנבו, 19.9.07) בס' 12:

"במובן זה, מהווה כל פוליסה מסמך משפטי נפרד המתייחס אל המציאות במונחיו הפנימיים, בנסיבות האופפות אותו, ועל פי תכליותיו. היות שהמדובר בהסכמות של צדדים שנתון להם חופש התקשרות ועיצוב של החוזה (תחת המגבלות המקובלות בשיטתנו המשפטית, ובפרט – המגבלות המוטלות על הסכמי ביטוח, וראו גם דברינו בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (טרם פורסם, ניתן ביום 25.6.2007)), נדמה כי אין בעייתיות בכך שאותו אדם יוגדר כ"עובד" בפוליסה אחת, וכ"צד שלישי" בפוליסה אחרת, כפי שאין כל בעיה שכל אחת מן הפוליסות תגדיר את המונח "עובד", לצרכי הכיסוי הביטוחי שהיא מעניקה, באופן שונה."

העובדה שהגדרות מעין אלו לא נכללו בפוליסה הינה אקט מכוון. הרי לו היו לוטונט והפניקס פועלים כך, לא היתה הפוליסה עומדת בתנאי ס' 9.3 להסכם השכירות של לוטנט.

כפי שנקבע לעיל, מקריאת פוליסת הביטוח שהוציאה הפניקס לנכס ביחד עם הסכם השכירות של לוטונט, קיים קשר ישיר של מבטח-מבוטח בין הפניקס לבין אלי ועל כן דין טענות הפניקס במישור זה להידחות.

     

לסיכום עניין זה, על פי חלוקת האחריות הנ"ל, ומאחר שאחריותה של הפניקס בנוגע לנזקים שנגרמו חלה אך ורק על הסיכון שבא מתוך משרדי לוטונט, הוא הנכס המבוטח על ידה, הפניקס תחוייב ב-56% מן האחריות על פריצת המחבר (50%), קרי בשיעור כולל של 28% מן הנזק שייפסק בפסק הדין הסופי ומנורה תחוייב בשיעור של 72% מן הנזק שייפסק בפסק הדין הסופי."

 

עבור לתוכן העמוד