חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

היצרן אינו אחראי לפעולות נותן השירות

אין עוררין כי הצינורית יצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין, ומכל מקום לא הוכח כל פגם שהוא בתהליך הייצור של הצינורית

 

 

עא (ת"א) 39304-09-11‏ ‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ישפאר הום טק בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 9/5/2013

 

על ידי כב' השופטת: רות לבהר שרון          

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שדחה את  תביעת התחלוף שהגישה המבטחת נגד יצרן מקרר, בטענה שהוא אחראים לנזקי מים שנגרמו בביתה של מבוטחת בשל נזק שאירע לאחר החלפת מסנן?

 

בית המשפט דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית משפט קמא, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

 

בית משפט קמא קבע כקביעה עובדתית חד משמעית כי "אין עוררין כי הצינורית יצאה מהמפעל כשהיא תקינה לחלוטין, ומכל מקום לא הוכח כל פגם שהוא בתהליך הייצור של הצינורית". לאור קביעה זו, שלא מצאתי עילה להתערב בה, הרי שככל שהערעור מתייחס למשיבה 2 - דין הערעור להידחות.

 

בית המשפט הוסיף וקבע כי "העובדה כי הצד השלישי מהווה תחנת שירות עבור הנתבעת 1 אינה הופכת אותה לאחראית על פעולותיו של הצד השלישי, גם מקום בו הוכח כי הצד השלישי התרשל", וכי יש לדחות את התביעה כנגד משיבה 1 בהעדר עילה, תוך שקבע שמשיבה 1 איננה אחראית למעשיה ומחדליה של משיבה 3, לא באחריות ישירה ולא באחריות שילוחית.

 

במקרה זה משיבה 3 אינה נתבעת אלא רק צד ג' של משיבה 1. כדי לחייב בתובענה את משיבה 3, יש לקבוע כי משיבה 1 אחראית, ורק אז לבחון האם יש למשיבה 1 עילת תביעה כנגד משיבה 3. במקרה זה, בהעדר אחריות של משיבה 1, וככל שהתביעה נגדה נדחית - יש לדחות גם את הודעת צד ג' כנגד משיבה 3.

 

מרגע שאין מחלוקת שמשיבה 3 היא זו שהוזמנה על ידי המבוטחת לתיקון המקרר, והיא זו שהתקינה את הצינורית אצל המבוטחת, הרי שכדי להטיל אחריות על משיבה 1 יש להוכיח את הקשר בין משיבה 1 לבין משיבה 3, ולהוכיח כי משיבה 1 היא זו שאחראית לכך שהמבוטחת פנתה דווקא למשיבה 3. לצורך כך היה צורך להוכיח כי משיבה 1 חייבה את המבוטחת לפנות לקבלת שירות למקרר אצל משיבה 3. בעניין זה, באופן עקרוני יש להבחין בין מסירת רשימה של נותני שירות שיכולים לסייע בביצוע התיקונים, לבין מקרה שנותני השירות הם חלק ממערך התמיכה של המוכר או היבואן (בענייננו - משיבה 1), ואשר הם אלה שנותנים את השירות כאורגן של היבואן.

 

כדי לחייב את משיבה 1, צריכה הייתה המערערת להוכיח בנוסף, כי הצינורית והפעולות שנעשו מחוץ למקרר, ואשר המשיבה 1 טוענת כי אין הם נכללים באחריות שניתנה למקרר - נכללות באחריות היבואן על המקרר.

 

מרגע שמדובר בתביעת שיבוב, המערערת נכנסת בנעליה של המבוטחת. ככל שלמבוטחת טענה כלפי מי מהמשיבים, עול ההוכחה מוטל על שכמה להוכיח רשלנותם. המערערת היא זו שצריכה הייתה להוכיח כי חוייבה לפנות דווקא למשיבה 3, וכי כל הקשור לטיפול בצינורית נכלל במסגרת האחריות.

 

כאמור, בית משפט קמא קבע כי לא מוטלת על משיבה 1 אחריות כלשהי למעשיה  של משיבה 3. גם עיון בחומר הראיות שהונח בפני בית משפט קמא מלמד כי לא הוגשה על ידי המערערת, שעליה עול ההוכחה, תעודת האחריות שנמסרה למבוטחת עם רכישת המקרר. בנסיבות אלה, לא הוכחה אחריות כלשהי שניתן לייחס למשיבה 1, לא הוכח כי המבוטחת נדרשה לפנות בכל בקשת תיקון דווקא למשיבה 3, וכך גם לא נסתרה טענת המשיבה כי הצינורית הוחרגה מהאחריות.

 

בהתייחס לטענת המערערת כי במקרה זה היה מקום להעביר את נטל ההוכחה ולהטילו על שכמם של המשיבים, אני סבורה כי דין הטענה להידחות.

 

סעיף 38 לפקודת הנזיקין ("דברים מסוכנים"), אליו מתייחסת המערערת, נועד  למצבים בהם הנזק נובע מדבר מסוכן או שנמלט - ובכלל זאת מים, כאשר המים מחצריו של אחד גורמים לנזק לרכושו של השכן התובע, שאין לו שליטה על הדבר, אין לו אפשרות לדעת מה הנסיבות שגרמו לנזק, ואינו יכול להימצא אחראי,  ואולם, אין זה המקרה בענייננו (ראו ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי, פ"ד כב(1)211).

 

הוסיפה וטענה המערערת, כי העברת הנטל מתחייבת במקרה זה מלשון סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("הדבר מעיד על עצמו"), הקובע כדלקמן:

 

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

 

המערערת טענה, כי במקרה זה המבוטחת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק, וכי השליטה בנכס, במקרה זה הצינורית, הייתה בשליטתן הבלעדית של משיבה 1 ו/או משיבה 3. אומנם, יש להניח כי המבוטחת אכן לא ידעה מה הן הנסיבות שהביאו בסופו של דבר לאירוע הנזק, פרט לכך שההצפה נבעה ממים שהשתחררו מהמקרר או מהצינורית, אולם בכל מקרה השליטה במקרר, לרבות בצינורית, הייתה של המבוטחת, ואם נרצה לדקדק - הרי שמצופה היה שתאובנה ראיות למצב הצינורית ממועד ביצוע החלפת המסנן ביום 16.08.02, ועד למועד גילוי ההצפה ביום 22.09.02 - דבר שלא נעשה. יודגש, שאין די בכך שהטכנאי מטעם משיבה 3 הוא זה שביצע את התיקון שנעשה כחודש ימים לפני גילוי ההצפה, כדי לקבוע שהשליטה בצינורית הייתה בידי המשיבות, מה גם שספק אם אין בפרק הזמן שחלף ובפעולות שנעשו בביתה של המבוטחת בפרק זמן זה כדי לנתק את הקשר הסיבתי.

 

למעלה מן הדרוש יצוין, כי העובדה כי במקרה זה אין אחריות למשיבה 1 אינה נסמכת על אשר נקבע בפס"ד ש.ג.מ., שם הנסיבות היו שונות, כאשר באותו מקרה היה מדובר בייבוא אישי של מקרר, כאשר האחריות ניתנה על ידי סוכן בהולנד, ולא על ידי היבואן בארץ (גם שם היה מדובר במשיבה 1), בעוד שבענייננו המקרר נרכש בישראל, ומשיבה 1 היא שסיפקה את האחריות. משכך נסיבות המקרה שבפנינו שונות.

 

באשר למשיבה 3, ומשהיא לא נתבעה באופן ישיר, אלא רק מכוחה של משיבה 1 כצד ג',  ולאור העובדה שנקבע שמשיבה 1 אינה אחראית - יש לדחות את הערעור גם כנגד משיבה 3, שהייתה צד ג' בלבד."

 

עבור לתוכן העמוד