חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הצבת משולש אזהרה אינה שימוש ברכב

הצבת משולש אזהרה הינה פעולה עצמאית, המנותקת מפעולת התיקון או הטיפול, ואינה תיקון או טיפול

 

 

רע"א  883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד אבראהים מוחמד וקרנית

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 22/5/2011

 

על ידי כב' השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסק דין אשר חייב אותה לפצות נהג אשר נפגע כאשר עצר את המשאית בה נהג בשולי הדרך בעקבות תקלה וירד ממנה על-מנת להניח משולש אזהרה על הכביש.

 

רקע: בית המשפט המחוזי קבע, כי הנחת משולש האזהרה, כך נקבע, היא בגדר "טיפול-דרך או תיקון-דרך", שהם אחת מצורות ה"שימוש" ברכב מנועי המנויות בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בית המשפט המחוזי הדגיש לעניין זה כי הנחת משולש האזהרה בעת עצירה בשולי הדרך מתחייבת מדיני התעבורה וכי הפגיעה אירעה כשהנפגע היה צמוד למשאית – ועל-כן מדובר בפעולה הקשורה בטבורה לשימוש בכלי הרכב.

 

 

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי הנחת משולש האזהרה, אינה בגדר "טיפול-דרך או תיקון-דרך" כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

 

 

מתוך פסק הדין:

 

"הנפגע לא החל בביצוע התיקון במשאית ועל-כן השאלה הניצבת בפנינו היום היא אם פעולת הנחת משולש האזהרה, כשהיא לעצמה, מהווה תיקון או טיפול דרך.

 

ההבחנה בין פעולות שנכנסות לגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך", ומהוות לפיכך שימוש מוכר ברכב מנועי לפי הגדרת סעיף 1 לחוק הפיצויים, לבין פעולות שלא נכנסות בגדרי "תיקון הדרך" או "טיפול הדרך" – לעיתים אינה הבחנה פשוטה תמיד, ובעבר שררה אי בהירות מסוימת בפסיקה ביחס למהות התנאים המפרידים בין השניים. אי הבהירות פחתה במידה ניכרת לאחר שתנאים אלה הותוו בפסק-הדין ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.2.2009), ולאחר מכן בפסק הדין ברע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (לא פורסם, 16.6.2010). בעניין נביל נקבע כי התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל כלי הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה; התנאי השני הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי; והתנאי השלישי שקיומו נדרש הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על-ידי איש מקצוע. בעניין ספנייב נוסף לשלושת התנאים האלה תנאי רביעי, והוא כי תיקון או טיפול הדרך חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו. ביחס לתנאי זה הובהר, כי "טיפול דרך" עשוי להיות רחב מתיקון של אחד הרכיבים המובנים ברכב (לעניין זה ראו גם: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 179 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999)). כך למשל, באותו עניין נקבע כי טיפול בחלק מן ממטען של משאית, שהשתחרר במהלך הנסיעה ובלט מארגז המשאית, כמוהו כטיפול ברכב עצמו. לעומת זאת, נקבע כי הסרת מכשול המוטל על הדרך אינה יכולה להיכלל בגדר טיפול "ברכב", אף לא במובן הרחב. לבסוף, יש להזכיר כי גם הפעולה עצמה צריכה להיות פעולה של "תיקון" או של "טיפול". לא כל פעולה שהצורך בה עלה עקב תקלה בכלי רכב, היא בהכרח פעולת תיקון או טיפול. כך למשל, ברע"א 10875/08 שרון נ' קארו (לא פורסם, 19.4.2009) נקבע כי אדם שיצא מכלי רכב עקב תאונה, ונפגע בעת ששוחח בטלפון על-מנת להזמין גרר, אינו מי שנפגע במסגרת תיקון הרכב או טיפול בו, וזאת שכן שיחת הטלפון, אפילו נדרשה היא בעקבות תקלה ברכב, אינה פעולה של טיפול או תיקון.

 

על רקע תנאים אלה יש לקבוע כי הנחת משולש אזהרה, כשהיא לעצמה, לא נכנסת בגדר "טיפול דרך". ראשית, הנחת משולש האזהרה אינה פעולה של תיקון או טיפול. הנחת משולש האזהרה באה אמנם בעקבות התקלה במשאית והיא מתחייבת לפי דין על-מנת להקטין את הסיכון התחבורתי שנוצר עקב עמידת כלי רכב בשולי הכביש. עם זאת, באלה אין בכדי להפכה למה שאינה. הנחת משולש הזהרה לא מקדמת את פתרונה של תקלה או בעיה ברכב ואף אין בכוחה לעשות כן באופן פוטנציאלי, ומשכך אין היא פעולת טיפול או תיקון. גם התנאי הרביעי, שלפיו נדרש כי הטיפול יהיה ברכב, לא מתקיים. הנחת משולש אזהרה היא פעולה מחוץ לרכב הדומה להסרת מכשול בדרך. לא ניתן לומר כי היא פעולה הנעשית ברכב עצמו, אף לא במובן הרחב.

 

סוגיה נוספת שיש להידרש לה היא שמא ראוי לבחון את פעולת הנחת משולש האזהרה כ"פעולה נלווית" לפעולת תיקון או טיפול ברכב, תחת בחינתה כשהיא לעצמה. ניתן לטעון כי הנחת המשולש אינה אלא פעולה מקדימה לפעולת התיקון עצמה, עד שיש לראותן כיחידה אחת, בדומה למשל לפתיחת מכסה המנוע. עם זאת, בחינה זהירה של פעולת הנחת המשולש מובילה למסקנה שונה. הנחת המשולש נדרשת בין אם מתכוון הנהג לתקן בעצמו את התקלה ובין אם לאו. הנחת המשולש לא נובעת מן התיקון או הטיפול, אלא מן העצירה בצד הדרך. למעשה, הנחת המשולש אף אינה תנאי מקדים לביצוע התיקון ובוודאי שאינה שלב ראשון מתוך שלבי התיקון. החובה להציב משולש אזהרה לפני כלי רכב החונה בשולי הכביש היא חובה נפרדת ועצמאית, שקיומה ותכליתה מנותקים מן הצורך לבצע תיקון או טיפול ברכב.

 

יתרה מכך, אילו קבענו כי ניתן לראות בהנחת משולש אזהרה "פעולה נלווית", הרי שאז סיווג הפעולה היה תלוי בשאלת כוונתו הסובייקטיבית של הנהג. כך למשל, ייתכן כי אדם יניח משולש אזהרה ולאחר מכן יזמין גרר ולא ינסה לתקן את רכבו. במקרה כזה לא ניתן לומר כי הנחת המשולש היא "פעולה נלווית" לתיקון, שכן אין כלל תיקון. ודוק: אם הנהג החל כבר בביצוע התיקון, אין עוד נפקות לפעולה הקודמת של הנחת המשולש. שאלת סיווגה של פעולה זו צפויה להתעורר דווקא באותם מקרים שבהם הנהג לא החל בביצוע התיקון, שאז היה נדרש בית המשפט, אילו הנחת משולש אזהרה הייתה בגדר "פעולה נלווית", לקבוע כיצד היה בכוונת הנהג לפעול לאחר הנחת משולש האזהרה. ככלל, אין זה רצוי כי המבחן לסיווג הפעולה כשימוש מוכר ברכב מנועי יהא מבחן סובייקטיבי. סיווג אותה פעולה ממש, פעם כשימוש מוכר ופעם כשימוש שאינו מוכר, הכול לפי כוונתו הסובייקטיבית של הנפגע, עלולה להוביל ליצירת הבחנות דקיקות בין מצבים אשר למעשה הם דומים מאוד זה לזה. הבחנות מעין אלה מרחיקות את המושג "תאונת דרכים" ממשמעותו הפשוטה והיום-יומית, באופן המנוגד לתכליתו של תיקון 9 לחוק הפיצויים (ראו בהרחבה: עניין נביל, פס' 13). רצוי, ככל הניתן, להימנע מהבחנות דקיקות המבוססות בעיקר על כוונתו הסובייקטיבית של הנפגע, ופחות על אופייה האובייקטיבי של הפעולה. לאור האמור, יש לראות בהצבת משולש אזהרה פעולה עצמאית, המנותקת מפעולת התיקון או הטיפול, ואינה בעצמה תיקון או טיפול."

 

 

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.

עבור לתוכן העמוד