חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: העליון הפחית מיליון ש"ח מפיצוי לנפגע בתאונת דרכים

שופט העליון י' עמית: בהינתן העובדה שהמערער אף השביח את שכרו בשנים שלאחר התאונה, ובהינתן אופי נכותו, אני סבור כי העמדת הפסד ההשתכרות החודשי לעבר ולעתיד על סכום זה היא מופרזת בעליל.
30/11/2015

 

 

 

ע"א  4092/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום: 26/11/2015

 

ע"י כב' השופט: י' עמית ובהסכמת כב' השופטים צ' זילברטל ונ' סולברג

  

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של הפול ולהפחית את סכום הפיויים שנקבע בבית המשפט המחוזי לנפגע בתאונת דרכים?

 

בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי והפחית סכום של מיליון ₪ מסכום תגמולי הביטוח שנקבע לנפגע.

 

מתוך פסק הדין :

 

"בית משפט קמא פסק לזכות המערער סכום כולל של כ-4.4 מיליון ₪ (בניכוי כ-80,000 ₪ תשלומי מל"ל).

 

על שיעור הפיצוי נסב הערעור דכאן, המתמקד, ולא בכדי, בהפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד שנפסקו לזכות המערער.

 

לפני התאונה השתכר המערער סך של 5,852 ₪ ברוטו. בעקבות התאונה נעדר המערער מעבודתו כ-3.5 חודשים, ולאחר מכן חזר לעבוד במפעל בו עבד קודם לתאונה, והשביח את שכרו במהלך השנים 2010-2007. שכרו הממוצע לחודש של המערער בשנים אלו עמד על 7,245 ₪, 8,033 ₪, 10,562 ₪, 9,953 ₪, בהתאמה. משנת 2011 ואילך חלה ירידה של ממש בהשתכרותו של המערער, ובשנים 2013-2011 עמד שכרו החודשי הממוצע על 5,144 ₪, 5,880 ₪, 4,144 ₪, בהתאמה.

 

המערער טען כי עמד לנהל את המפעל בו היה מועסק, אך הפסיד את התפקיד הניהולי לבנו של בעל המפעל ומכאן הירידה בשכרו. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערער היה צפוי להמשיך להתקדם במפעל ולהשביח את שכרו, בהתאם למגמה שהסתמנה עד שנת 2009, וכי עתידו התעסוקתי נקטע עקב התאונה. בית המשפט העמיד בדרך של "שודא דדייני" את שכרו הפוטנציאלי של המערער אילולא התאונה, בממוצע לכל שנות עבודתו, החל מהתאונה ועד הפרישה, על שיעור של 175% מהשכר הממוצע במשק נכון ליום פסק הדין - סך של 16,581 ₪ ברוטו כולל שעות נוספות ורכב צמוד, ושכר נטו של 14,000 ₪. מאחר שהמערער השתכר בשנים 2013-2014 שכר מינימום, ערך בית המשפט את חישוב הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד, על פי ההפרש בין 14,000 ₪ לבין שכר המינימום (למעט לגבי אותם שנים בעבר בהן השתכר יותר, שאז החישוב נערך על פי ההפרש בין 14,000 ₪ לשכר שהשתכר המערער בפועל). בדרך זו הגיע בית משפט קמא להפסד שכר לעבר בסך של 763,000 ₪ (במעוגל) ולהפסד שכר לעתיד בסכום של 2,335,000 ₪ (במעוגל, וכולל הפרשה בשיעור של 10% לפנסיה).

 

על דרך חישוב זה הלינה המערערת, ולדעתי יש ממש בערעור.

 

בעת מתן פסק הדין, נותרו למערער 28 שנות עבודה, מקדם היוון 227.13, קרי, בית משפט קמא פסק למערער על פי הפסד השתכרות של 9,345 ₪ לחודש + 10% לפנסיה. בהינתן העובדה שהמערער אף השביח את שכרו בשנים שלאחר התאונה, ובהינתן אופי נכותו, אני סבור כי העמדת הפסד ההשתכרות החודשי לעבר ולעתיד על סכום זה היא מופרזת בעליל.

 

אשר על כן, ועל פי חישוב "גס" של הפסד השתכרות בסך של כ-6,000 ₪ לחודש והפרשה לפנסיה של 12%, אפחית מהפיצוי שנפסק למערער סכום של 850,000 ₪ "נטו", ובצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ, במעוגל, סכום של מליון ₪ מתוך הסכום של 1.5 מליון ₪ שעוכב על פי החלטת בית המשפט מיום 30.6.2015.

 

 הערעור מתקבל אפוא בחלקו, במובן זה שמסכום הפיצוי הכולל שנפסק על ידי בית המשפט, יופחת הסך של מליון ₪."

 

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד