תא (עפ') 47018-07-10 היכל המותגים ש.מ. עפולה בע"מ נ' חברת השמירה טכנולוגיות מיגון (1971)
בית המשפט: השלום בעפולה
פסק הדין ניתן ביום: 22/3/2016
ע"י כב' השופטת: שאדן נאשף-אבו אחמד
עניינו שלפסק הדין: האם יש לחייב את חברת השמירה שתשלום הנזקים שנגרמו ללקוחה, חנות למכירת מותגים, עקב אירוע פריצה?
רקע: חברת השמירה, טענה, בין היתר, להיעדר יריבות מול התובעת לאור העובדה שהסכם ההתקשרות מולה נערך עם חברת אחרת שאף קיבלה שיפוי בגין אותה פריצה מחברת הביטוח שביטוחה אותה בביטוח רכוש הכולל סיכוני פריצה.
בית המשפט דחה את התביעה בשל היעדר יריבות
מתוך פסק הדין:
" גדר המחלוקת
מן המקובץ לעיל, עולה כי השאלות המצריכות דיון והכרעה הינן כדלקמן:
האם יש לדחות את התביעה מנימוקי העדר יריבות, לצורך מתן מענה בשאלה זו יש להכריע בסוגיית זהות המתקשר בהסכם עם הנתבעת;
האם התרשלה הנתבעת כלפי התובעת והפרה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם ;
האם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות, ככל שתוכח, לבין הנזק הנטען ;
האם השכילה התובעת להוכיח הנזקים להם היא טוענת ;
...
לאחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, ולהלן השיקולים שעמדו בבסיס מסקנה זו.
טרם נדרש לגוף התביעה מן הראוי להסיר מדרכנו את טענת הסף שבפי הנתבעת שבשלה, כך על פי הטענה, יש לסלק התביעה באִבַּה.
כזכור, לשיטת הנתבעת יש לסלק התביעה על הסף, אך ללא דיון ענייני בה, זאת בשל העדר יריבות משפטית בינה לבין התובעת, שכן ההסכם נשוא התביעה לא נחתם מול התובעת.
אקדים אחרית לראשית ואומר, כי דין טענת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר יריבות להתקבל, כפי שיבואר להלן.
כידוע, טענת העדר יריבות פירושה כי לכאורה מתקיימת עילה, אלא שאין היא מופנית כלפי בעל דין נכון.
במקרה דנן, עסקינן בתביעה שהוכתרה כתביעה "כספית חוזית" וכפי שראינו לעיל, היא נשענת על עילות של הפרת הסכם ורשלנות.
עילת התביעה, לרבות טענות התובעת בדבר זכאותה לפיצוי מאת הנתבעת בגין נזקיה עקב אירוע הפריצה, נסמכת בראש ובראשונה על הפרה נטענת של הוראות הסכם ההתקשרות. רוצה לומר, התביעה דנן יונקת את קיומה וחיותה מהוראות הסכם ההתקשרות, שנטען כי נערך ונחתם בין התובעת לבין הנתבעת. עילת התביעה חיה וקיימת מכוחו של הסכם ההתקשרות אשר במסגרתו נטלה על עצמה הנתבעת התחייבויות שנטען כי הופרו.
ואולם, התובעת איננה צד להסכם ההתקשרות (נ/4) אשר נכרת בין הנתבעת לבין חברת משלי ספורט עפולה בע"מ. משכך, לא קיימת, לכאורה, יריבות בין התובעת לבין הנתבעת ודי בטעם זה לבדו כדי להביאני לדחיית התביעה.
יצוין כי מלבד הסכם ההתקשרות נשוא התביעה, התובעת אינה מצביעה על מקור אחר ונוסף עליו היא נסמכת לביסוס זכאותה לקבלת פיצוי מהנתבעת בגין נזקי הפריצה הנטענים.
אמנם, טוענת התובעת כי הנתבעת התרשלה כלפיה ומכאן חובתה לשפותה בגין נזקיה בעטיו של אירוע הפריצה ואולם, התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, קיומה של חובת זהירות שחבה הנתבעת כלפי התובעת, שכאמור לא התקשרה עמה בהסכם, ואשר הפרתה גוררת הטלת אחריות לפיצוי התובעת בגין הנזק הנטען עקב אירוע פריצה. יתרה מכך, הרשלנות הנטענת מגלמת הפרה של ההתחייבויות החוזיות הקבועות בהסכם. הווה אומר, התובעת נסמכת על הוראות ההסכם להוכחת הפרה נטענת של התחייבויות חוזיות שנטלה הנתבעת על עצמה, זאת לביסוס טענת הרשלנות. מילים אחרות, ההסכם מהווה אף הוא מקור לטענת הרשלנות. משאין חולק, כי ההסכם לא נערך בין הצדדים לתיק, הרי שבכך נשמט הבסיס מתחת לטענת הרשלנות.
כבר עתה ניתן לחתום פסק דין זה ואולם, הואיל והצדדים טרחו והרחיבו את טיעוניהם בסיכומים, רואה אני להתייחס לשיקולים נוספים שהובילו לדחיית התביעה.
אין חולק, כי משלי ספורט עפולה בע"מ, ולא התובעת, היא החתומה על ההסכם נשוא הדיון והיא זו ששילמה לנתבעת את דמי המנוי החודשיים (ראו: נ/9 - הרשאה לחיוב חשבונה של משלי ספורט עפולה בע"מ).
יש בכל האמור כדי ללמד, כי טרם הגשת התביעה דנן ראתה משלי ספורט בעצמה בעלת עניין למול הנתבעת בכל הקשור לאירוע הפריצה וכמי שנפגעה מהתנהלותה הרשלנית של האחרונה וזכאית לקבל הימנה פיצויים בגינו.
זאת ועוד, משלי ספורט עפולה בע"מ רכשה פוליסת ביטוח תכולה לתקופה מיום 01.01.09 ועד ליום 31.12.09 שבה היא רשומה כמוטב (מבוטחת) וקיבלה לידיה פיצויים מאת המבטחת שלה בסך של 140,569 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב אירוע הפריצה (נספח ו' לתצהירו של מרגי).
חרף האמור, הוגשה התביעה דנן ע"י התובעת ולא ע"י משלי ספורט בעפולה בע"מ.
הדבר מקבל משנה תוקף בשים לב לכך, שלא ניתן טעם מדוע לא הוגשה התביעה ע"י משלי ספורט, אף שהינה חברה קיימת ופעילה, כפי שמרגי הודה בעדותו בפניי (עמ' 11, ש' 13-14), או למצער, לאי צירופה של משלי ספורט כתובעת נוספת בתיק דנן.
אין חולק, כי חברת משלי ספורט עפולה בע"מ והתובעת הינן חברות שונות, נפרדות וכל אחת מהן הינה בעלת אישיות משפטית (ראו: שאילתה ודו"ח רשם החברות - נ/2, נ/3, בהתאמה). מרגי, שהינו הבעלים של שתי החברות הנ"ל, אינו מבחין בעדותו ביניהן ומתייחס אליהן כאל ישות אחת בכל הקשור להסכם ההתקשרות עם הנתבעת, על אף שהוא מודע היטב לכך שעסקינן בשתי חברות שונות.
כידוע, הכלל הרחב שנקבע בפסיקה אוסר באופן עקרוני על הרחבת חזית או שינוי חזית. כתבי הטענות הם שתוחמים את גבולות המחלוקת בין הצדדים, ובתוכה מתנהל המשפט. הרחבת חזית תיתכן אף ללא תיקון כתבי טענות, במצבים שונים, למשל כאשר בעלי הדין הסכימו לכך, במפורש או מכללא. (ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן (פורסם בנבו, 23.11.2014); ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (פורסם בנבו, 4.7.2011)).
במסגרת סיכומיה, טענה התובעת כי היא נכנסה בנעליה של משלי ספורט עפולה בע"מ, המשיכה לקבל את שירותי המוקד מהנתבעת ושילמה עבורן ללא כל הסתייגות מצד הנתבעת.
אין בידי לשעות לטענות אלה וזאת מכמה טעמים:
ראשית, יצוין כי גרסה זו עלתה לראשונה במסגרת הסיכומים כאמור. טענות עובדתיות אלה הוספו בשלב הסיכומים ולא נזכרו כלל בתצהירו של מרגי, הבעלים של התובעת, אף שעסקינן בטענות עובדתיות מהותיות הנוגעות לליבת המחלוקת בין הצדדים ועניינה זהות המתקשר בהסכם וסוגיית היריבות בין בעלי הדין הניצים.
מקומן של טענות מסוג זה הוא בכתבי הטענות, ושעה שלא מצאו להן ביטוי בתצהיר עדותו הראשית של מרגי מטעם התובעת, הרי שיש לראות בהן משום הרחבת חזית אסורה שאין להתירה.
שנית, גם לגוף העניין, דין טענות אלה דחייה בהעדר הוכחה.
לא הוכח בפניי כי התובעת שילמה את דמי המנוי החודשיים לנתבעת. נהפוך הוא, עיון בהרשאה לחיוב חשבון (נ/9), מעלה כי דמי המנוי נגבו מחשבונה של משלי ספורט עפולה בע"מ.
עוד לא הוכח, כי הנתבעת ידעה שהתובעת נכנסה בנעליה של משלי ספורט ונטלה על עצמה את ההתחייבויות בכל הנוגע להסכם ההתקשות עם הנתבעת.
כן לא הוכח, כי הנתבעת נתנה את הסכמתה לשינוי או החלפת הצד המתקשר עמה, היינו משלי ספורט עפולה בע"מ, בתובעת.
בנוסף אך חמור מכך, גרסת התובעת לעניין כניסתה בנעליה של משלי ספורט ונטילת התחייבויותיה על פי ההסכם אל מול הנתבעת ואשר כאמור נזכרו, לראשונה, במסגרת סיכומי התובעת, סותרת מיה וביה את גרסתה העובדתית של התובעת, כפי שהובאה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו של מרגי ולפיה התובעת ולא משלי ספורט היא שהתקשרה בהסכם עם הנתבעת.
מובן, כי גרסאות עובדתיות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, כאשר הגרסה העובדתית המוקדמת שומטת את הבסיס מתחת לגרסה המאוחרת.
משם כל הנימוקים שמניתי לעיל, אני קובעת כי אין יריבות בין התובעת לנתבעת בתובענה שלפנינו.
על האמור ניתן להוסיף טעם נוסף לדחיית התביעה הנעוץ בכך, שהתובעת לא השכילה להוכיח הנזקים שנטען כי נגרמו לה עקב אירוע הפריצה.
עוד יש להוסיף בהקשר זה, כי ספירת המלאי האחרונה שצורפה לתצהירו של מרגי נערכה ביום 31.07.09, היינו כ- 5 חודשים לפני אירוע הפריצה. נוכח פרק זמן זה, לא ראיתי שיש בכוחה של ספירת המלאי הנ"ל כדי לבסס את טענת התובעת בדבר הנזק שנגרם לה בעטיה של הפריצה, במיוחד שהתובעת לא צירפה אסמכתא ביחס למלאי בתקופה מחודש יולי 2009 ועד מועד אירוע פריצה.
לא הובאו לפניי ראיות להוכחת הטענה בדבר העברת הפעילות העסקית של משלי ספורט עפולה בע"מ, אל התובעת, כגון הסכם שנערך ביניהן והמסדיר נושא זה.
סיכומם של דברים: התובעת לא השכילה להוכיח את סכום הנזק הנטען וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.
לפני סיום יצוין, כי גם אם הייתה התובעת מוכיחה שביום הפריצה היה בחנות מלאי סחורה שנותרה מהרכישות שביצעה התובעת בעצמה בסך של 210,000 ₪ (לפני מע"מ), מתוכו יש להפחית את תגמולי הביטוח שנתקבלו מהמבטחת שלה, עדיין אין בכך כדי להטיל חבות על הנתבעת לפצותה בגין נזק זה נוכח העדר יריבות בין בעלי הדין, כפי שפורט בהרחבה דלעיל.
סוף דבר
משום כל הטעמים שנמנו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. "
