(י-ם) 3204/09 תא (י-ם) 3204-09 מוחמד מחארב נ' דה ניו ג'רוזלם קומפני, הראל ביטוח ואח'
בית המשפט: המחוזי בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 7/3/2013
על ידי כב' השופטת: נאוה בן אור
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את הרופאים, את בית החולים ואת המבטח בפיצוי התובע שלאחר לידתו נתגלה, כי הוא סובל מלאכונדרופלזיה (מומים במערכת השלד המביאים לגמדות)?
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה.
מתוך פסק הדין:
"התסמונת ממנה סובל התובע הינה תסמונת ששכיחותה בין 1:10,000 לבין 1:50,000 לידות חי (ראו חוות דעתו של פרופ' ענתבי, וכן חוות דעתו של ד"ר קלמן). התסמונת מאופיינת בקומה נמוכה עם קיצור ריזומלי של הגפיים (כלומר ירך יותר מן השוק, זרוע יותר מן האמה). כך גם קיים מבנה פנים אופייני (ראש גדול יחסית, מצח בולט וגשר אף שקוע). ברוב המקרים מאופיינת המחלה באינטליגנציה תקינה, וכזהו התובע. ללוקים באכונדרופלזיה סיכוי של 50% ללדת צאצא עם התסמונת, אולם כ- 80% של המקרים נובעים ממוטציות חדשות (de novo), המתרחשות בעובר עצמו ואינן מורשות מאחד ההורים (חוות דעתו של פרופ' ירון). אין חולק, כי מחלתו של התובע נובעת ממוטציה חדשה, וכי ההיריון היה היריון נטול סיכון מיוחד.
כפי שכבר ראינו, ניתנת התסמונת לזיהוי רק בשליש השלישי של ההיריון, שכן המדובר בתהליך פרוגרסיבי, המתפתח במהלך ההיריון.
...
"מבחן התוצאה" ששימש את ד"ר קלמן אינו המבחן הראוי לבחינת התנהלותו של רופא, שהרי המזיק אינו נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון (ע"א 434/94 פלונית נ' מור - המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4), 205).
בזמן הרלוונטי לתביעה, המלצת משרד הבריאות הייתה לביצוע שתי בדיקות אולטרה סאונד בסיסיות כחלק משגרת המעקב, בהריונות נטולי סיכון מיוחד. האחת בשליש הראשון, שנועדה, בין היתר, לשם קביעת גיל ההיריון, והאחרת בשליש השני, שתכליתה לקבוע את גודל העובר, את מיקומה של השליה, את כמות מי השפיר ואת מבנה גוף העובר. שירותי בריאות הציבור הטילו על הרופא המנהל את מעקב ההיריון חובת יידוע לגבי בדיקה נוספת אחת, שלא מומנה בכספי ציבור, והיא בדיקת שקיפות עורפית הנערכת בין השבוע ה- 11 לבין השבוע ה- 14. בדיקה זו אינה רלוונטית לענייננו.
ולבסוף - מאחר שמחלתו של התובע אינה תולדה של אכונדרופלזיה במשפחה, ברור כי לא הייתה כל אינדיקציה לעריכת סקירה מכוונת לעצמות הארוכות, אשר אינה נעשית, על דרך השגרה, בשליש השלישי של ההיריון, ואשר עשויה הייתה לגלות את המום לו אכן נערכה בשלב זה (פרופ' ענתבי, עמ' 237). ב"כ התובע אינו טוען אחרת (שם)."
"המסקנה היא, כי ד"ר מוהתדי, שאינו מומחה לאולטרה סאונד ולא התיימר להציג עצמו ככזה, קיבל לידיו בדיקה תקינה של סקירת מערכות, ללא כל אינדיקציה לממצא חריג המחייב מעקב. המשך המעקב האולטרה סונוגרפי, שכלל לא היה מחוייב אותה עת על פי הנהלים וההמלצות, נעשה לצורך הערכת משקל וגיל העובר, כדי לוודא שאין עיכוב בצמיחת העובר. תוצאות הבדיקות שערך ד"ר מוהתדי היו תקינות, ועל כך אין חולק. המום ממנו סובל התובע הינו מום נדיר, והבדיקה שביצע ד"ר מוהתדי אינה מוכוונת לאבחונו. עוד יש להוסיף, כי בחוות הדעת מטעם התובע כלל לא נטען כי בבדיקה לשם הערכת משקל ניתן לזהות, כעניין מובן מאליו, קיצור משמעותי בעצם הפמור. משכך, מסקנתי היא כי לא הייתה כל התרשלות מבחינתו של ד"ר מוהתדי בכך שלא זיהה קיצור של הפמור יחסית לגיל ההיריון בשליש השלישי של ההיריון, בבדיקות שביצע לשם הערכת משקלו וגילו של העובר. "
