רע"א 4950/13 עובדיה נסרי נגד איילון
בית משפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 16/9/2013
על ידי כב' השופט: צ' זילברטל
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המבוטח על החלטת המחוזי שקבע, כי יש לקזז את מגמולי הביטוח בשל אי כושר זמני לעבודה מתגמולי ביטוח בשל נכות לפי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות של המבוטח?
מתוך פסק הדין:
"לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי להורות על הגשת תשובה. הטענות אותן מעלה המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית בעלת משקל אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ועל כן אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אוסיף שהמבקש אף לא ניסה להציג את בקשתו ככזו המעלה שאלה עקרונית והתמקד רק בעיוות הדין אשר נגרם לו, לטענתו, בשל טעויות בית משפט קמא. משכך, ומשההכרעות בעניינו של המבקש התבססו על לשון הפוליסה ונסיבותיו הקונקרטיות של המקרה - אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי (השוו: רע"א 7914/11 עו"ד שפריר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ(20.12.2011)).
מעבר לצורך יצוין, כי דין הבקשה להדחות אף לגופה. המבקש מנסה להראות שלא ידע על אפשרות הקיזוז הן בעת רכישת פוליסת הביטוח והן במהלך התקופה בה זכה לתגמולים בגין אובדן כושר העבודה הזמני. הערכאות הקודמות דחו טענה זו וקבעו שסעיף הקיזוז בפוליסה ברור ונהיר לכל ושהמשיבה אף שלחה מספר מכתבים למבקש במהלך השנים 2005-2004 בהם הוזכרה זכותה לקיזוז, בעת שזכה לקבל ממנה תגמולים. לאחר עיון בפוליסה נראה כי לא נפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות המצדיק התערבות: בפוליסה אכן נכלל סעיף המאפשר קיזוז כאמור והן לשונו והן תכליתו ברורה. משכך אין מקום לטענות המבקש שלפיהן לא ידע על אפשרות הקיזוז וכי נדרשת פרשנות שונה לסעיף זה.
באשר לפרשנות הפוליסה ולמועד ממנו ניתן לקזז תגמולי ביטוח ששולמו עבור אובדן זמני של כושר עבודה מהתגמול עבור נכות צמיתה, מוקד המחלוקת הוא בפרשנות של משמעות הביטוי "משנקבעהלמבוטח נכות צמיתה" [ההדגשה הוספה - צ.ז.]. המבקש טוען שנכותו נקבעה סופית על ידי הוועדה לעררים רק ביום 11.8.2008 ועל כן צריך היה להפסיק את תשלום הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה זמני ולהתחיל את הקיזוז רק מתאריך זה. יצוין, כי מכיוון שבמועד זה המבקש כבר לא קיבל תגמולים, המשמעות היא שאין לבצע קיזוז כלשהו.
על פי סעיף ג. 3 לפוליסה, המועד בו נקבעת נכות צמיתה הוא שמפסיק את התגמולים הניתנים בשל אובדן הכושר הזמני, כאשר תגמולים שניתנו לאחר קביעת הנכות יקוזזו מהפיצוי הסופי. אמנם ועדת העררים קבעה סופית את שיעור הנכות הצמיתה של המבקש רק ביום 11.8.2008, אולם נקבע מפורשות שתוקף הנכות הוא רטרואקטיבי מיום 26.11.2004. משכך, הקיזוז במקרה דנא צריך לחול מיום 26.11.2004, היות שנקבע שמבחינה רפואית נכותו הצמיתה של המבקש התגבשה ביום זה ואין משמעות למועד התכנסות ועדת העררים. סבורני כי גם בעניין זה לא נפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות, משום שאין הצדקה לכך שהמבקש ימשיך לקבל פיצוי מלא בגין אובדן כושר עבודה זמני במקביל לפיצוי החד-פעמי. מצב זה מנוגד לתנאי הפוליסה אשר ביקשה לכתחילה למנוע מצבים של כפל פיצוי.
המבקש טוען שהמשיבה הודתה בזכותו לפיצוי ללא קיזוז בשתי הזדמנויות: ראשית, כאשר הציעה לו בהסכם הקבלה פיצוי בגובה 34,000 ש"ח, בלא שהוזכרה טענת הקיזוז. המשיבה הגיבה לטענה זו בערכאות הקודמות וטענה שהסכם הקבלה היה בבחינת הצעה לפנים משורת הדין ולכן טענת הקיזוז לא נזכרה בו. עוד נקבע בבית משפט קמא כי במקביל להצעה זו המשיבה המשיכה להזכיר את זכות הקיזוז העומדת לה במכתבים שנשלחו למבקש יחד עם תשלומי התגמולים הזמניים. מעבר לשאלה אם אכן ניתן לראות בהצעת המשיבה "הודאה בזכות" בהתחשב בצורתה ובנסיבות נתינתה (כנטען ההצעה הועלתה "לפנים משורת הדין"), סבורני כי אין לומר שההצעה בהסכם הקבלה מהווה הודאה בזכותו של המבקש, וזאת נוכח הקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות על כך שהמשיבה המשיכה לעמוד על זכות הקיזוז - הן בפוליסה עצמה והן במכתבים מאוחרים שנשלחו למבקש. שנית, המבקש מצביע על סיכומי המשיבה בבית משפט השלום, בהם נכתב שעל המשיבה לשלם למבקש לאחר הקיזוז סכום שאינו עולה על 27,664 ש"ח, וטוען כי הם מהווים הודאה בזכותו לכספי פיצוי ללא קיזוז. דין טענה זו להידחות. מעיון בסיכומי המשיבה עולה, כי גם אם הסכום האמור שונה מהסכום הסופי לו טענה המשיבה כמגיע למבקש לאחר הקיזוז – הוא עדיין מבוסס על קיזוז. על כן אין בסיכומי המשיבה דבר המעיד על הודאה בזכותו של המבקש לקבל פיצוי ללא קיזוז תגמולי הביטוח, ששולמו לו בגין אובדן כושר עבודה זמני, לאחר המועד בו נכות זו הפכה לנכות צמיתה."
פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון.
