חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פיצוי בגין תקיפה של עובד מאפיה

אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה, אירוע הקטטה שהתפתח בין התובע לנתבע הווה אירוע נקודתי, חריג ובלתי צפוי

 

 

(חי') 1350/05 תא (חי') 1350-05‏ ‏רפאל דזינדזינכאשווילי נ' מאפיית דוידוביץ ובניו בע"מ

 

בית משפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 9/10/2013

 

על ידי כב' השופט: אבישי רובס

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את התוקף, מעסיקו וחברת הביטוח המבטחת באחריות חוקית לפצות אופה של לחם אשר לטענתו הותקף ע"י העובד?

 

בית המשפט קיבל את התביעה כנגד התוקף אך דחה את התביעות כנגד המעסיק וחברת הביטוח שביטחה אותו.

 

מתוף פסק הדין:

 

" סעיף 23 לפקודת הנזיקין, העוסק בעוולת התקיפה, קובע כי "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום...".

 

בפסק הדין ברע"א 1272/05גד כרמי נגד דניאל סבג (2.12.2007) דן בית המשפט העליון בהרחבה ביסודות עוולת התקיפה בסעיף 23 לפקודת הנזיקיןוקבע כי היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעוולת התקיפה הוא "במתכוון" וכוונה בהקשר זה כוללת מודעות ורצון - חפץ. אדם פועל "בכוונה", כאשר הוא צופה תוצאה מסויימת מפעולתו וחפץ בהתרחשותה.

 

אמנם, הדרישה שהתוקף ירצה בתוצאה של מגע פיזי בגופו של המותקף הינה מטבעה דרישה סובייקטיבית אולם, מניחים שאדם מתכוון לגרום תוצאה שהיא תוצאה כמעט ודאית של מעשהו. הנחה זו מאפשרת לבדוק את כוונתו של המזיק תוך היזקקות לנסיבות בהן פעל (ראה ד. קרצמר, דיני הנזיקין: העוולות השונות - תקיפה וכליאת שוא, ג. טדסקי עורך, ירושלים - 1981), עמ' 8 - 9). מאידך, אין אחריות במסגרת עוולת התקיפה בשל מעשה התרשלות (שם, בעמ' 9).

 

בענייננו, דחיפתו של התובע והכאתו בפניו, אשר גרמה לשבר בעצם הזיגומה, לא נעשתה כתוצאה משגגה או בהיסח הדעת. פעולות אלו מצביעות מעצם טבען על כוונה לפגוע בתובע וברור כי היה על הנתבע לצפות את התוצאה הודאית של מעשיו. פעולותיו של הנתבע נחשבות, אפוא, בגדר עוולת התקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין."

 

"משהוכח כי הנתבע עוול כלפי התובע בעוולת התקיפה, בהתאם לסעיף 23 לפקודת הנזיקין, הרי שחלה עליו החובה לפצות את התובע על נזקיו, ככל שהוכחו."

 

"מעשה התקיפה לא היה צפוי מבחינתה של מאפיית דוידוביץ'. על פי עדותו של התובע עצמו, הרי ששטח חלוקת הלחמים שלו ומיקום סחורתה של מאפיית דוידוביץ' היה ברור והגודר על ידי תוויות (עמ' 32 ו - 33 לפרוטוקול). התובע אשר כי חלק לחמים באותו אופן במשך מספר שנים ולא הוכח כי אירוע מסוג זה ארע בעבר. בדומה, העיד הנתבע, כי עבד באותו סניף במשך כשנה וחצי, במהלכן נתקל בתובע (כפי שעולה מעדותו במשטרה, הוא אף ידע את שמו) וכי לא נתעורר ביניהם ויכוח עובר לאירוע נשוא התביעה. עוד אשר הנתבע, כי כל אחד מהמחלקים ידע את המקום המוקצה לו לצורך חלוקת הלחם (עמ' 47, שורות 15 - 23 לפרוטוקול). אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה, אירוע הקטטה שהתפתח בין התובע לנתבע הווה אירוע נקודתי, חריג ובלתי צפוי ובנסיבות העניין, לא חבה מאפיית דוידוביץ' באחריות כלשהי לאירוע, בפרט לאור העובדה שהנתבע כלל לא היה עובד שלה ולא קבל ממנה הנחיות בקשר לאופן ביצוע עבודתו. דין התביעה כנגד מאפיית דוידוביץ' להידחות, אפוא.

 

באשר לתביעה כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ - כפי שפורט לעיל, כתב התביעה תוקן בזמנו, לבקשת התובע, על ידי צירופה של הראל כנתבעת, בטענה שבטחה את קלאב מרקט בע"מ בביטוח כנגד סיכוני צד שלישי (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן). אף שלא הובאה ראיה בעניין זה, מאחר והבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בהסכמה, אני יוצא מתוך הנחה, כי הראל אכן בטחה את קלאב מרקט בביטוח כנגד סיכוני צד שלישי, במועד הרלוונטי לאירועים נשוא התביעה.

 

למקרא סיכומיו של התובע עולה, כי הוא זנח לחלוטין את טענותיו כנגד קלאב מרקט. ככל שהפכתי בסיכומיו, לא מצאתי בהם טענה כלשהי בנוגע לאחריות בנזיקין של קלאב מרקט לאירוע נשוא התביעה (בשונה מטענות שהועלו כנגד מאפיית דוידוביץ') ולמעשה, שמה נעדר לחלוטין מסיכומיו. משלא הועלתה כנגד קלאב מרקט טענה כלשהי ולא הוכחה אחריותה בנזיקין כלפי התובע, מכוחה ניתן לחייב את חברת הביטוח הראל, שנכנסה בנעליה, הרי שדין התביעה כנגד הראל להידחות."

עבור לתוכן העמוד